שיוך משוער לקטע
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ג מותר לומר לחבירו תן לי ביצים ואגוזים במנין וכן לומר לחנוני תן לי עשרים ביצים או חמשים אגוזים ואין אומרים שזה דומה למקח וממכר שמזכיר לו מנין כדי לידע כמה יתחייב לפרוע לו לפי שאף בעל הבית בתוך ביתו דרכו להיות מונה כמה הוא נוטל שלא יטול אלא כפי הצורך.
מז משנה שם ביצה כט, ב. טור ושו"ע ס"ג.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנו שיעור כמות לישת המצות ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ט כשרוצה ללוש עיסה ביום טוב יש ליזהר לכתחלה למדוד הקמח בעשרון מערב יום טוב שביום טוב אסור למדוד אפילו לדבר מצוה כמו שיתבאר בסי' תק"ו ואם לא מדד מערב יום טוב יקח עשרון קמח באומד הדעת ולא ירבה על עשרון באומד דעתו מפני חשש חימוץ אבל מותר לו לפחות מעשרון מטעם שיתבאר בסי' תנ"ז.
מ שמואל ביצה כט, רע"ב. רי"ף שם (טז, א). רמב"ם הל' יום טוב פ"ד הכ"ב. ולענין פסח: תוס' שם ד"ה שמואל. הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ד הכ"ב. רבנו ירוחם נתיב ד ח"א (ל, ד). טור ודעה הב' בשו"ע ו רמ"א ס"ג. וראה ב"י סי' תקו עיין שם ד"ה ומ"ש רבנו והרי"ף, שלדעת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל גם בפסח אסור.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שא (ז)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ואף דפירש רש"י בריש פרק שואל דמתני' דהמביא קא דייק, מכל מקום לא דמי לגמרי, אף לדעת הר"ן דאסר התם אף בחצר, דהא התם אפושי בהילוך עדיף והכא לא עדיף, אלא ודאי דלא דמי להדדי לגמרי עיין שם בתוס' ריש פרק שואל וריש פרק מפנין.
קמג שם ד"ה כל כמה דאפשר לשנויי משנינן, דאמרינן [ביצה כט, ב] המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה כו' (דמיירי במבוי המעורב).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
בנותן כדים בסל, דאף בחצר אסור לדעת הר"ן , כמו שכתב הב"י בסימן שכ"[ג] .
614 ביצה טז, א ד"ה המביא (ואף על גב
דמסקינן בפרק מפנין (קכז, א) דאפושי במשוי עדיף מאפושי בהלוכא, שאני הכא דעביד
עובדין דחול).
והיינו שמקשה מהמשנה בביצה כט, ב (המביא כדי יין ממקום למקום
לא יביאם בסל ובקופה (לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם משום דנראה כמעשה דחול לשאת
משאות, רש"י) אבל מביא על כתפו (אחת או שתים, רש"י). הרי שההלכה במסכת ביצה
היא, שעדיף שיפיש בהלוכא, ולא יפיש במשוי (כמה כדים בקופה).
על המשנה שבת קכו, ב (מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל
תבואה מפני האורחים (אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעודה, רש"י)),
ובגמרא שם קכז, א (איבעיא להו הני ארבע וחמש קופות דקאמר, בארבע וחמש קופות אין
טפי לא, אלמא למעוטי בהילוכא עדיף, או דילמא למעוטי משוי עדיף ... דכו"ע
מעוטי בהילוכא עדיף). הרי שהמסקנא במסכת שבת היא, שעדיף לאפושי במשוי (בקופות
גדולות), ולא יפיש בהלוכא.
ועל זה תירץ הר"ן "שאני הכא דעביד עובדין דחול".
וביאר במחצית השקל על המ"א סי' שכג ס"ק ז (נראה מדבריו דאינו מחלק בין
יום טוב לשבת, אלא בנותן שלש או ארבע תוך קופה אחת דדמי לעובדין דחול גם בשבת
אסור, ועל ידי קופה עצמה ואינו נותן כלים תוך הקופה גם ביום טוב מותר).
ומזה למדנו דעת הר"ן שהאיסור לתת כדי יין בקופה הוא גם
בשבת בחצר שמותר לטלטל בו.
וכשם שאוסר בחצר כשנותן הכדים בתוך הקופה ומוליכו בחצרו משום
עובדין דחול, כן יפרש גם בסיפא דמתניתין (לא יפשיל את הקופה לאחריו), שאסור אף
בחצרו.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
בנותן כדים בסל, דאף בחצר אסור לדעת הר"ן , כמו שכתב הב"י בסימן שכ"[ג] .
615 הוכחה הנ"ל מדברי הר"ן הובאה
בב"י ד"ה המביא (ומיהו מדברי הר"ן (טז, א ד"ה המביא) נראה קצת
שסובר כדעת רבינו, דשבת ויום טוב שוין לענין זה, שכתב לא יביאם בסל ובקופה לתת שלש
וארבע בתוך קופה אחת, מפני שנראה כמעשה חול לשאת משאות).
והיינו שהתוס' מקשה בביצה כט, ב ד"ה המביא (ותימה דאמרינן
בשבת פרק מפנין (קכו, ב) מפנין ד' קופות או ה', וכל שכן שיהא מותר ביום טוב. ויש
לומר דהתם מיירי [בשבת] שאינו יכול להוציא לחוץ ואין רואין אותו, ועל כן מותר,
והכא מיירי ביום טוב שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו, ועל כן יהא אסור, שהרואה
אותו אומר לצורך חול מביא אותם). הרי שלדעת התוס' איסור זה הוא רק במקום שאינו
מעורב, ושייך רק ביום טוב ולא בשבת.
אמנם הטור הביא הלכה זו בהלכות שבת סי' שכג (המביא כדי יין
וכדי שמן לא יביאם בסל וקופה כדרך חול, אלא יביאם לפניו או על כתיפו וכיוצא בזה,
שישנה מדרך חול, אפילו אין בשינוי קלות במשא. ואם אי אפשר לו לשנות, מותר). הרי
שאוסר אף בשבת במקום המעורב.
ועל זה כותב הב"י שגם הר"ן סובר כהטור שאין הפרש בין
יום טוב לשבת, שאסור אף במקום המעורב.
*
ואף שהמ"א מפרש בדעת הטור שלא אסרו בחצר, אלא במבוי
המעורב, מכל מקום מביא את דעת הר"ן לאסור אף בחצר, כמבואר בדבריו סי' שכג
ס"ק ז (מ"ש הטור ולמעט במשוי עדיף, מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת
דשכיחי בו רבים וכמ"ש סי' תק"י ס"ח. מיהו בר"ן משמע דכשנותן
כדים בקופה הוי כעובדא דחול).
וכן נפסק לקמן סי' שכג ס"ד-ה (המביא כדי יין לסעודה ממקום
למקום דרך מבוי המעורב, לא יביאם בסל ובקופה ... אבל המביא כדי יין מזוית לזוית או
מבית לבית באותה חצר שאין רבים מצויים שם, יותר טוב להביאם בסל ובקופה בבת אחת),
שהוא כדעת הטור לפירוש המ"א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
וריש פרק מפנין.
631 קכז, א ד"ה של (והא
דתנן בפ' המביא (ביצה כט, ב) כדי יין לא יביאם בסל ובקופה, היינו ממקום רחוק
דמיחזי כעובדין דחול, אבל הכא בביתו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג
ריש פרק המביא שפירש משום מראית העין.
642 ביצה כט, ב ד"ה המביא (דהתם מיירי
שאינו יכול להוציא לחוץ ואין רואין אותו, ועל כן מותר, והכא מיירי ביום טוב שיכול
להוציאו לחוץ ורואין אותו, ועל כן יהא אסור, שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא אותם,
ולהכי אסור).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ויש מתירין אפילו להזכיר שם דמים ושם מדה , רק שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום
22 ברייתא
ביצה כט, ב (ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה. ר' שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר
לו סכום מקח), כפירוש ר"ח שם (פירוש, לא יאמר לו יש לך עלי נ' כסף, תן לי
בכסף אחר, נעשה לך עלי ב' כספים, זהו פירוש סכום מקח. סכום מנין, יאמר לו יש לך נ'
אגוזים תן לי עכשיו נ' אחרים הרי יש לך מאה). הובא בתוס' שם. רי"ף שם טז,
א (פירוש סכום מקח, כגון שיש עליו כסף, לא יאמר לו תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר
הרי יש לך בידי שני כספים. וסכום מנין, לא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן
לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה). ראבי"ה סי' תשעא (ורבינו חננאל
ורבינו האלפסי נמי כתבו, סכום מקח הוא כגון שיש לו עליו כסף, לא יאמר תן לי בכסף
ועדין יש לך עלי כסף אחר הרי יש לך בידי שני כספים. ופירוש סכום מנין, שלא יאמר לו
יש לך בידי נ' אגוזים תן לי עוד חמישים ויהא לך בידי מאה. וזה הפירוש עיקר). הגהות
אשרי שם (לא הוי סכום מקח אלא כגון שתחלה היה חייב לו פשוט, ואומר תן לי עתה
בפשוט הרי לך בידי שנים, וזהו סכום מקח ואסור). הגהות מרדכי שם (ובלבד שלא
יזכיר לו סכום מקח, פירוש כגון שיש עליו כסף כו'. וכן פירש ר"ח וכן בה"ג.
וזה הפירוש נראה לרבי אבי"ה עיקר). רמ"א ס"ד (וכן בסכום דמים אינו
אסור אלא בכי האי גוונא שאומר תן לי בכך וכך דמים ויהיה לך בידי כך וכך. אבל בלאו
הכי שרי).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
במנין , וכן לומר לחנוני תן לי עשרים ביצים או
40 משנה
שם ביצה כט, ב (הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים
במנין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו). ופירש ר"ן שם טו, סוע"ב
(הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכר ליה מנין, אלא שכך צריכין). טור ושו"ע
ס"ג (מותר לומר לחברו תן לי ביצים ואגוזים במנין). מ"א ס"ק ג (שכן
דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו לידע כמה הוא נוטל, שלא יטול אלא כפי הצורך).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, י
מלהביא כל אחד ואחד בפני עצמו, מפני שמרבה בהילוך :
57 תוס'
ביצה כט, ב ד"ה המביא (ותימה דאמרינן בשבת פ' מפנין (קכו, ב) מפנין ד' קופות
או ה', וכל שכן שיהא מותר ביום טוב. ויש לומר דהתם מיירי [בשבת] שאינו יכול להוציא
לחוץ ואין רואין אותו, ועל כן מותר, והכא מיירי ביום טוב שיכול להוציאו לחוץ
ורואין אותו, ועל כן יהא אסור, שהרואה אותו אומר, לצורך חול מביא אותם, ולהכי אסור
... דהתם מיירי בשבת דלא הוי כעובדי דחול שאין מטלטל כי אם מזוית לזוית באותו בית,
ולכך קאמר למעוטי בהלוכא עדיף טפי, משום טרחא יתירא). אור זרוע סי' שנט (פירש
ריב"א, דווקא ממקום למקום, אבל מבית [לבית] בתוך העיר, אין צריך לשנות). מ"א
סק"ז (ומ"ש הטור ולמעט במשוי עדיף, מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת
דשכיחי בו רבים, וכמ"ש סי' תק"י ס"ח), ובסי' תקי סקט"ו (וכתבו
התוס' דעדיף לישא הרבה ביחד, כדי למעט בהילוך). רמ"א סי' תקי ס"ח
(ודוקא כשמוליכין ממקום למקום, אבל מזוית לזוית או מבית לבית באותו חצר, שרי בכל
ענין). ונסמן לעיל (הערה 49 ).
וכן הוא לקמן סי' תקי סי"ז (אם
מוליכם מבית לבית בחצר אחת, אין צריך לשנות כלל, ומותר להוליך הרבה כדים בקופה אחת.
ואדרבה, יותר טוב הוא להוליך הרבה ביחד משיוליך מעט מעט ויצטרך להרבות בהילוך,
ואסור לטרוח ביום טוב טרחא שאינה צריכה).
איסור מרבה בהילוך נתבאר גם לקמן
סי' שלג ס"ג ( כשמפנה אלו ד' או ה' קופות, לא יחלקן בקופות קטנות להוליכן
בהרבה פעמים כדי להקל משאו, מפני שמרבה בהילוך (עיין סי' שכ"ג)), ולעיל סי'
שא בקונטרס אחרון ס"ק א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקי כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזו מהם מותרים על ידי שינוי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג, ד
מערב יום טוב, שהיה שותה ממנה עד שהגיע להניצוצות ביום טוב .
2510 ראה אסוקי שמעתתא ביצה כט, ב.
פתיחה בהקשר
הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז א. איסורו מטעם שליחות טז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג, ד
וכן יש להתיר לרקד על ידי נכרי ביום טוב אם ישנה קצת, לפי שיש מי שאומר שאפילו ישראל מותר לרקד על ידי שינוי קצת, לכך יש לסמוך על דבריו להקל על ידי נכרי (שוע"ר תקו, ג).
41 תוס' ביצה כט, ב ד"ה אגבא. רמ"א סי' תקו ס"ב.
פתיחה בהקשר
על הדף
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שא (ז)
מקור מפורש
בדף זה
וכן משמע בגמרא דלא מקשה ליה אלא מיו"ט, ולא משבת במבוי המעורב, שהיה כן דרכם ברוב המקומות כדאיתא בפ' הדר, ובפרט לפי הגירסא שבריש פרק שואל דרב חנן מקשה לאביי גם בחצבי דאפומא דמבואה בשבתא, ולמה הקשה קושיא ראשונה ביו"ט דוקא, אלא ודאי דבמבוי המעורב לא צריך שינוי בכהאי גוונא, דלא מיחזי כנושא משאות כמו בכדים בסל, ולא כמוליך הרבה כמו במפשיל הקופה והכיתוף לפי פרש"י.
קנב ביצה כט, ב ד"ה וכן.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תקי כתב
מקור מפורש
בדף זה
ועוד כתב שם השו"ע ומתחילים לירד ניצוצות יפסיק כו', ופשיטא דביו"ט מותר, שהרי אי אפשר לעשותה מערב יו"ט, שהיה שותה ממנה עד שהגיע להניצוצות ביו"ט.
קכא ראה אסוקי שמעתתא ביצה כט, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנו שיעור כמות לישת המצות
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע א
ט כשרוצה ללוש עיסה ביום טוב, יש ליזהר לכתחלה למדוד הקמח בעשרון מערב יום טוב , שביום טוב אסור למדוד אפילו לדבר מצוה כמו שיתבאר בסי' תק"ו .
521 ביצה כט, א-ב (מר רב ירמיה בר אבא אמר רב מודדת אשה קמח ביום טוב ונותנת לתוך עיסתה, כדי שתטול חלה בעין יפה. ושמואל אמר אסור ... שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן). רי"ף שם טז, א (וכן הילכתא). רמב"ם הל' יום טוב פ"ד הכ"ב (האשה לא תמוד קמח לעיסה). הגהות מיימוניות שם אות ש (וכן כתוב בתשובת הגאונים בשם ישיבה דפומבדיתא כשמואל, ואביי דהוא בתראה, וגם מפני שהיתה יכולה למדוד מאתמול ואין בזה פחיתות טעם ולא קלקול מאכל).
ולענין פסח נתבאר בתוס' שם ד"ה שמואל (כן בפסח נמי יש ליזהר מלמדוד ביום טוב למצות). הגהות סמ"ק מצוה קצד (ובליל יום טוב של פסח ... כיצד יעשה הרי למדוד אינו יכול). רבנו ירוחם נתיב ד ח"א ל, ד (ובפסח יש מתירים מאחר שהוא שיעור חלה ומתירין אותו. ויש אוסרים כי יכול לפחות השיעור כדי ללוש, ולהקיף הכל לתרום חלה, או למדוד מערב יום טוב. וכן נראה עיקר). טור ודעה הב' בשו"ע ס"ג (אעפ"י שאין מודדין קמח ביום טוב ללוש, ביום טוב של פסח שאין לשין עיסה גדולה מעשרון, מותר למדוד. ויש אוסרים). רמ"א ס"ג (והכי נהוג). ב"י סי' תקו עיין שם ד"ה ומ"ש רבנו והרי"ף (צריך לומר דבשיטת הרא"ש כתב כן, שהוא כתב דבפסח אפשר שדומה לנטילת חלה בעין יפה ... וכיון שהרי"ף והרמב"ם פסקו כשמואל דאסר, ממילא משמע דאפילו בפסח אסור למדוד לדידהו. והכי נקטינן).
פתיחה בהקשר