שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לט ואתחנן שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
דשם הנחה הוא מצוה (ולכן צריך למשמש בהן) משא"כ בשל ראש דהמצוה שיהי' מונח"].
26 וראה צפע"נ בהשמטות שבסו"ס הפלאה (נה, ב), שבזה א"ש ל' הש"ס (ביצה טו, א) "הי' בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם כו'" — "דנקט שם רק ותפילין בראשו. . דרק בש"ר אסור ולא בש"י" — כי "מה דהמצוה היא ביום, זה אסור בלילה, ובתפילין ש"י המצוה היא רק ההנחה זה דוקא אסור [משא"כ כשמונחים עליו אין איסור], משא"כ בשל ראש דאסור גם אם מונחין כיון דהמצוה היא כן".
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: ל זמן הנחתן ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ד היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה דהיינו צאת הכוכבים ואינו רוצה לחולצן ולישא אותן בידו שמא יפלו מידו מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו מפני הרואים שלא יטעו לומר מותר להניח תפילין לכתחילה בלילה וכן היושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקידש עליו בערב שבת ויום טוב שאין זמן תפילין ואינו יכול לחלוץ ולהניחן שם בבית המדרש שבשדה מפני שאינו מקום המשתמר מניח ידו עליהן עד שיבא לביתו שמשום בזיון התפילין התירו להכניסן דרך מלבוש לעיר ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם חולצן ומניחן שם ולא ילך בהן יותר בעיר בין בלילי שבתות ויום טוב בין בלילי החול:
כט ביצה טו , א. טור ושו"ע סעיף ד.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רסו דין מי שהחשיך לו בדרך כז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
כז מי שחשכה לו בדרך ותפילין בראשו או שיושב בבית המדרש שבשדה וחשכה לו מותר לילך בהם לביתו אע"פ שאסור לצאת בתפילין בשבת מכל מקום משום בזיון התפילין שלא יניחן בשדה או בבית המדרש שבשדה שאינו מקום המשתמר התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתו שיצניען שם וכשהוא מהלך בהן צריך להניח ידו עליהן לכסותן מפני הרואים שלא יחשדוהו ואם יש בית סמוך לחומה שהן משתמרין שם חולצן ומצניען שם ולא ילך בהן עד ביתו (וכבר נתבאר זה בסי' ל'):
קצא ביצה טו, א. טור ושו”ע ס"י. ואם מוצא תפילין ברה"ר או בשדה יתבאר לקמן סי' שא סנ"א-ג.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים נא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
נא מי שמצא תפילין בשבת ברה"ר או בשדה או בכל מקום שאינן משתמרים מכלבים וכיוצא בהם ויכולין לבא לידי בזיון כיצד יעשה אם יש בהם רצועות קשורות שיכול ללבשן יכניסן לעיר זוג זוג דהיינו שילבישן כדרכן בחול תפילין של יד על זרועו ושל ראש על ראשו ונכנס וחולצן בעיר (בחצר החיצונה שהוא מקום המשתמר ראשון) וחוזר ויוצא ולובש זוג אחר עד שיכניס כולן ואינו יכול ללבוש ב' זוגות כאחת אף על פי שלא יעבור בזה בבל תוסיף שהרי שבת אינו זמן תפילין כלל וכשמוסיף על המצוה שלא בזמנה לא שייך בל תוסיף כלל מכל מקום כיון שבחול אין לובש לעולם ב' זוגות א"כ זוג השני אינו נקרא דרך לבישה אלא כמשוי הוא ולא התירו חכמים משום בזיון התפילין אלא זוג אחד שהוא כדרך לבישה בחול ואינו נראה כמשוי ואין איסורו שלא במקום בזיון אלא משום גזירה שמא יביאנו בידו כמו שנתבאר למעלה:
תקנ תוס' שם ד"ה מכניסן מאוקימתא דגמ' ביצה טו, א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסו דין מי שהחשיך לו בדרך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כז מי שחשכה לו בדרך ותפילין בראשו, או שיושב בבית המדרש שבשדה וחשכה לו, מותר לילך בהם לביתו .
2226 ביצה טו, א (היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה, מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו. היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום, מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו). טור ושו"ע ס"י (חשכה לו בדרך ותפילין בראשו, או שיושב בבית המדרדש בשדה וחשכה לו, מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
מקום שאינן משתמרים מכלבים וכיוצא בהם ויכולין לבא לידי בזיון, כיצד יעשה,
391 ביצה טו, א (היה בא בדרך ותפלין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם עד שמגיע
לביתו ... מאי איריא בראשו אפילו מחתן בארעא נמי, דהא תנן המוצא תפלין מכניסן זוג
זוג. לא קשיא הא ד[לא] מנטרא מחמת גנבי ומחמת כלבי, הא דמנטרא מחמת כלבי ולא מנטרא
מחמת גנבי (דהואיל ולא מנטרא מחמת גנבי, מאחר שהן בראשו יוליכם עד ביתו, אבל אם
מצאן שם במקום שהן נשמרין מן הכלבים, לא יזיזם ממקומן, רש"י), מהו דתימא רוב
לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו, קמ"ל). תוס' עירובין שם ד"ה מכניסן (בספ"ק
דביצה (טו, א) מוכח דאיירי דלא מינטרי מחמת כלבי, אבל מינטרי מחמת כלבי אע"ג
דלא מינטרי מחמת גנבי, לא). טור ושו"ע שם (המוצא תפילין בשבת בבזיון, במקום
שאין משתמרין).
ודין אינם משתמרין מגנבים בלבד, שהותר
רק אם התפילין בראשו, נתבאר לעיל סי' רסו סכ"ז (מי שחשכה לו בדרך ותפילין
בראשו או שיושב בבית המדרש שבשדה וחשכה לו, מותר לילך בהם לביתו, אף על פי שאסור
לצאת בתפילין בשבת, מכל מקום משום בזיון התפילין שלא יניחן בשדה או בבית המדרש
שבשדה שאינו מקום המשתמר התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתו שיצניען שם).
ובמקום שלא יבואו התפילין לידי בזיון,
כגון שרוב הגנבים ישראלים, אסור אף במקום מעורב, כדלקמן סי' שח סי"ט (אין
התפילין כלי שמלאכתו להיתר, הואיל והן מיוחדים ללובשן לשם מצוה, ובשבת אסור ללבשן
לשם מצוה כמו שנתבאר בסי' ל"א, לפיכך אסור לטלטלן אפילו לצורך עצמן, כגון
להצניען שלא יגנבו, אם הוא מקום שרוב הגנבים המצויים שם הם ישראלים שלא יבאו
התפילין לידי בזיון בידם).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ישראלים, שלא יבאו התפילין לידי בזיון בידם .
173 כי
אם יש חשש שיבואו לידי בזיון, התירו להכניסם זוג זוג בכל אופן.
עיין ספ"ק דביצה טו,
סע"א (היה בא בדרך ותפלין בראשו ושקעה עליו חמה, מניח ידו עליהם עד שמגיע
לביתו ... המוצא תפילין (בשבת בשדה, רש"י) מכניסן זוג זוג. לא קשיא הא דמנטרא
מחמת גנבי ומחמת כלבי. הא דמנטרא מחמת כלבי ולא מנטרא מחמת גנבי, מהו דתימא רוב
לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו, קא משמע לן), ופרש"י (דהואיל ולא מנטרא
מחמת גנבי, מאחר שהן בראשו יוליכם עד ביתו, אבל אם מצאן שם במקום שהן נשמרין מן
הכלבים, לא יזיזם ממקומן).
והיינו שאם אינם נשמרים מכלבים,
לובשן ומכניסן זוג זוג, כדלעיל סי' שא סנ"א (מי שמצא תפילין בשבת ... בכל
מקום שאינן משתמרים מכלבים וכיוצא בהם, ויכולין לבא לידי בזיון, כיצד יעשה, אם יש
בהם רצועות קשורות שיכול ללבשן יכניסן לעיר זוג זוג).
ואם אין חשש אלא מלסטים ישראל
שיגרמו לבזיון התפילין, אזי לא יוליכם לביתו אלא אם הם כבר בראשו, כדלעיל סי' רסו
סכ"ז (מי שחשכה לו בדרך ותפילין בראשו ... משום בזיון התפילין ... שאינו מקום
המשתמר, התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתו שיצניען שם).
אבל אם אין חשש מבזיון תפילין, אזי
אסור לטלטלן להצניען שלא יגנבו.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין ל זמן הנחתן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ב אם הניחן קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה, מותר .
287 בגמרא ביצה טו, א (היה בא בדרך ותפלין בראשו ושקעה עליו חמה ). וכן הוא בטור ושו"ע ס"ב (קודם שתשקע החמה), וס"ד (ושקעה עליו חמה). אבל במרדכי, תפילין יג, א (ושקעה חמה דנקט לעיל, רוצה לומר לילה, וכדממעטינן ימים ולא לילות, משמע לילה גמורה). וכן הוא במ"א ס"ק ב (שתשקע החמה, היינו צאת הכוכבים (ב"י בשם מרדכי)). והיינו שכמו לדעה הראשונה דלעיל ס"א המיעוט הוא "ימים ולא לילות, משמע לילה גמורה", כן גם לדעה הב' דידן, לא אסרו חכמים אלא בלילה גמורה. וכן הוא לקמן ס"ד (ושקעה עליו חמה, דהיינו צאת הכוכבים).
אבל בפסקי הסדור סי"ט (אין להניח תפילין אחר תחלת השקיעה, ואם היו עליו מקודם אין צריך לחלצן), והוא כפשטות לשון הגמרא וטור ושו"ע "ושקעה עליו חמה". וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' פג. אור התפילין.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין ל זמן הנחתן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ד היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה , דהיינו צאת הכוכבים, ואינו רוצה לחולצן ולישא אותן בידו שמא יפלו מידו, מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו, מפני הרואים, שלא יטעו לומר מותר להניח תפילין לכתחילה בלילה.
299 ביצה טו , א (היה בא בדרך (בערב שבת, רש"י) ותפלין בראשו ושקעה עליו חמה, מניח ידו עליהם ( שלא יראום, וחכמים התירו לו להכניסם לעיר דרך מלבוש, דהיא העברה כלאחר יד, ומשום בזיון, רש"י) , עד שמגיע לביתו. היה יושב בבית המדרש ( בשדה היה ואינו משתמר, רש"י) ותפלין בראשו וקדש עליו היום, מניח ידו עליהן, עד שמגיע לביתו).
וכתבו תוס' שם (פרש"י דתרוייהו מיירי בערב שבת, דשבת לאו זמן תפילין, וכי בא בדרך ושקעה עליו חמה התירו לו להביאם לעיר, הואיל ומביאם כלאחר יד. ולפי זה קשה, דאם כן אמאי נקט גבי בא בדרך, ושקעה, ולגבי יושב בבית המדרש, וקדש היום, כיון דטעמא דתרוייהו שוין אמאי שני בלישניה. לכן נראה ובא בדרך ושקעה מיירי בחול, והואיל ושקעה חמה יש לו לסלקן ... ואם תאמר אי מיירי בחול אמאי אינו מביא אותם בידו. ויש לומר דלמא משתלפי ליה מידיה. וההיא דיושב בבית המדרש נקט וקדש היום, דבערב שבת מיירי).
ולדינא שניהם שוים, הן בחול והן בשבת, הן בדרך והן בבית המדרש שבשדה, כמבואר כאן, ו לקמן סי' רסו סכ"ז (מי שחשכה לו בדרך ותפילין בראשו, או שיושב בבית המדרש שבשדה וחשכה לו, מותר לילך בהם לביתו, אף על פי שאסור לצאת בתפילין בשבת, מכל מקום משום בזיון התפילין שלא יניחן בשדה או בבית המדרש שבשדה שאינו מקום המשתמר, התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתו, שיצניען שם. וכשהוא מהלך בהן צריך להניח ידו עליהן לכסותן מפני הרואים, שלא יחשדוהו. ואם יש בית סמוך לחומה שהן משתמרין שם, חולצן ומצניען שם, ולא ילך בהן עד ביתו (וכבר נתבאר זה בסי' ל')).
וכן הובאו שניהם בטור ושו"ע כאן סעיף ד (היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה, או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום, יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית). ובסי' רסו ס"י (חשכה לו בדרך ותפילין בראשו, או שיושב בבית המדרש בשדה וחשכה לו, מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו).
ואם מצא תפילין בשבת, ואינם על ראשו, אינו יכול ללבשם אלא אם כן אין משתמרים מכלבים, כדלקמן סי' שא סנ"א (מי שמצא תפילין בשבת, ברשות הרבים או בשדה או בכל מקום שאינן משתמרים מכלבים וכיוצא בהם, ויכולין לבא לידי בזיון, כיצד יעשה, אם יש בהם רצועות קשורות שיכול ללבשן, יכניסן לעיר זוג זוג, דהיינו שילבישן כדרכן בחול תפילין של יד על זרועו ושל ראש על ראשו ונכנס).
פתיחה בהקשר