שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו
מקור מפורש
בעמוד זה
960 וכן פשט טליתו והפסיק כמה שעות, כדלקמן סכ"ד (נמלך מללבוש עד לאחר כמה שעות). ופירוש "כמה שעות" הוא כנראה ג' שעות ויותר.
ואילו לענין תפילין, יתבאר לקמן סי' כה סכ"ט ( עד לאחר זמן מרובה, כמו ב' או ג' שעות), ולענין סוכה, בסי' תרלט סי"ג (שעה ושתים).
וטעם החילוק בינם נתבאר באגרות קודש ח"ג אגרת תקמד (במה שכתב אדה"ז בשו"ע או"ח סתרל"ט סי"ג דחוזר ומברך בסוכה אם לא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים . ובסי' כ"ה סכ"ט בתפילין כתב "לאחר זמן מרובה כמו ב' או ג' שעות" ושואל לטעם החילוק בין סוכה ותפילין. גם אם די שעה א (ב) למה מוסיף אחר כך ושתים (או ג' ( .
והנה עמד על זה ס' קצות השלחן להר' רח"א נאה בדיני תפילין בבדי השלחן סקס"ג, ומביא דברש"י ביומא (ל, א) ד"ה נוטל איתא דכיון שהפליג שעה א' או ב' הסיח דעתו מסעודתו. ובסידור דיעב"ץ הל' תפילין כתב לענין לחזור ולברך בתפילין ב' או ג' שעות, ומסיים בס' קצות השלחן דאין שום סברא לחלק בין תפילין לסוכה, גם אם ב' הוי זמן מרובה הרי כל שכן ג' ונשאר בצע"ג.
ומה שנראה לפע"ד בזה, והוא בהקדים להגדיל הקושיא שמצינו ד' חלוקות מהנ"ל, 1) סוכה. א' ב' שעות. 2) תפילין. ב' ג' שעות. 3) ציצית. לאחר כמה שעות (שו"ע רבינו ס"ח סכ"ג ובסידורו, בבדי השלחן ס"ז סקי"ז העיר ע"ז ב' או ג' שעות נקרא זמן מרובה בסכ"ה סכ"ט אבל משינוי לשון אדה"ז בזה משמע ברור דאין השיעורים שוים). 4) ריח. לפי דעת הט"ז – פעם אחת ביום ולפי דעת המג"א – לאלתר (לא נת' הכרעת רבינו כי חסר סי' רי"ז בשלחנו), ומה טעם לחילוקים אלו ?
ונראה לי הטעם, כי מצינו שיעור הפסק בענין – משך זמן ענין זה גופא. וכמו בתפלה וקריאת שמע דצריך להיות שהה כדי לקרוא את כולה (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס ס"ה). וגם בכל הנ " ל זהו השיעור. והנה סוכה – עיקר קביעתה הוא אכילה (עיין ט"ז סתרל"ט סק"כ). תפילין – זמנם ברוב העולם (שגם הנידון מהם הוא, שאינם עליו כל היום שהרי חולץ עתה ושלא באונס), הוא זמן התפלה (ראה שו"ע רבנו סו"ס כז שם רסכ"ה וסכ"ה סו"ס לז). ציצית (דטלית גדול, דבי' עסקינן) – אין זמנו קבוע, אבל נמשך הרבה יותר מתפילין, כי לובשו קודם התפילין, אין צריך גוף נקי ואין בו הזהירות דהיסח הדעת (ראה שו"ע סל"ז). ריח - אין בו ממש, ולכן יש לומר דכיון שנפרד האדם ממנו ויצא לחוץ, נפסק כל הענין וחוזר ומברך בכניסתו. או, להיפך, דכיון שאין לריח "חיוב" זמן קבוע, הרי בכלל אין הזמן מפסיק בזה.
והנה משך זמן סעודה ע"ד הרגיל , יש לומר שהוא שעה אחת. וסמך לדבר ממרז"ל (ברכות נה, א) דהסעודה (תדירה ב' פעמים ביום) היא על דרך הקרבת הקרבן. ואיתא (פסחים נה, א) דהקרבת התמיד (תדיר ב' פעמים ביום) נמשך שעה אחת. גם יש לומר מה שארז"ל (שבת י, א) שעה ראשונה מאכל כו' פי' בזה: בשעה א' וכל משך שעה ראשונה. – ולהעיר מב"מ (פג, ב) בארבע שעי ופירש"י שהיא שעת הסעודה. – והנה שיעור זה הוא משך סעודה רגילה, אבל הרוצה שיאריכו חייו אמרז"ל שיאריך בשלחנו (ברכות שם). וכיון דאפקי משעה אחת אוקמי אשתים , לאלו שמאריכים. ויש לומר שזהו יסוד דברי רש"י (ביומא הנ"ל והועתק גם ברש"י על הרי"ף ספ"ח דברכות). זמן התפלה (עם לבישת וחליצת התפילין, אמירת מה טובו וכו') הוא יותר משעה וחצי על דרך הרגיל (ראה אגה"ק ס"א. וי"ל יסוד לזה מזח"א סב, ב, וזח"ג קעב, ב). וכנ"ל כיון דאפקי כו' - אוקמי על שתי שעות. וסגולה לאריכות ימים אמרז"ל (ברכות שם) להאריך בתפלתו, וכנ"ל כיון דאפקא משתים – אוקמי אשלש לאלו שמאריכים. ומבואר כל שיעורים הנ"ל).
ובהמשך לזה ראה שם אגרת תקנ.
ויש לעיין לפי זה בזמנינו, לאלו הרגילים להתפלל בימות החול (בתפילין) – פחות משעה אחת, ובימות השבת (בטלית) – לערך שתי שעות, האם ישתנה גם זמן ההפסק המבואר כאן!?
ונפקא מינה למעשה, כשיש התוועדות בבית הכנסת אחר התפלה בשבת, ופושט הטלית לזמן ההתוועדות, שנמשכת כשתי שעות, וחוזר ומתעטף בטלית כדי לחזור אתו לביתו, אם צריך לחזור ולברך.
*
בדיני הפסק, יש עוד כמה חילוקים בין ציצית לתפילין:
(א) נשאר עליו טלית קטן: לקמן סכ"ה (הפושט טליתו סתם, שלא היה בדעתו כלום, לא שיחזור וילבשנו מיד ולא שלא יחזור וילבשנו מיד, אם כשפשט הטלית נשאר עדיין עליו טלית קטן, אם כן לא הסיח דעתו מהמצוה, לכן כשיחזור וילבוש את הטלית שפשט מתחלה אין צריך לברך עליו), ומובא לקמן (הערה הבאה), מפסקי הסדור שאף אם הי' בדעתו שלא לחזור וללבשו עד אחר כמה שעות, ואחר כך נמלך לחזור וללבשה לאלתר, אם נשאר עליו טלית קטן, אינו צריך לחזור ולברך. משא"כ החולץ תפיליו, לא נשארו עליו תפילין, והוי הפסק בשני אופנים אלה.
(ב) הפסק שלא מדעתו: לקמן סכ"ו (מי שהיה לבוש טלית ונפלה ממנו, כשיחזור ויתעטף בה, צריך לחזור ולברך, כיון שנפלה שלא מדעתו, לכן אינו מועיל כלום מה שדעתו שיחזור וילבשנו). והיינו אף בשעת התפלה, כדלקמן סכ"ט (מי שהיה מתפלל תפלת שמנה עשרה ונפל טליתו מעליו, והניחו אחרים עליו את הטלית, כשיסיים את תפילתו ימשמש בציצית ויברך). משא"כ לענין תפילין מבואר לקמן סי' כה סל"ב ( עכשיו נהגו העולם, שאפילו אם נשמטו התפילין ממקומן שלא בכוונה ומחזירן למקומן, אעפ"כ אין מברכין עליהם ).
(ג) הפסק לעשיית צרכיו: לקמן סי' כה ס"ל ( במה דברים אמורים, שלא עשה צרכיו בין חליצת התפילין להנחתן פעם ב'. אבל אם עשה צרכיו בינתיים, כיון שבעת ההיא לא היה יכול להניח תפילין, אם כן אינו מועיל כלום מה שהיה בדעתו לחזור ולהניחן מיד, ולכן צריך לחזור ולברך על הנחה שנייה, כאלו לא היה בדעתו כלל בשעת חליצתן לחזור ולהניחן מיד) . משא"כ לענין ציצית מבואר לקמן סי' כא ס"ג (מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא, לפי שאין זה בזוי למצוה), ושם נסמן, שכן הוא אף בטלית גדול, שנוהגים לפשוט לפני שנכנסים לשירותים. נמצא שהיוצא לשירותים בעת התפלה, ופושט הטלית וחולץ התפילין, כשחוזר להתעטף בציצית ולהניח תפילין, יברך על התפילין ולא על הטלית.
פתיחה בהקשר