על העמוד
אגרות קודש כרך א נט
מקור מפורש
בעמוד זה
ולסיים בענינא דפרשתא הנני להעתיק במה שהוקשה לי ימים אלו, דהנה ב' דעות יש מתי נאמרה פ' תרומה תצוה, אם לפני מעשה העגל (זח"ב קצה, א) או לאחריו (תנחומא פ' תרומה ופירש"י) והוא כתנאי ריב"ק ורבי בזבחים (קטו, ב) אבל בזח"ב (רכד, א) משמע דגם הבאת הנדבות למשכן הי' קודם מעשה העגל, וצ"ע.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו ויקהל שיחה א
מקור מפורש
בעמוד זה
29 תנחומא תרומה ח. וראה רש"י תשא ל, טז: שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם ונצטוו על המשכן (וראה גם רש"י שם לא, יח. לג, יא). וראה גם שמו"ר ספכ"א. זח"ב רכד, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו ויקהל שיחה ב
מקור מפורש
בעמוד זה
25 ויש דיעה ג' (זח"ב רכד, א) דגם נדבת המשכן בפועל היתה לפני חטא העגל [וגם לדיעה זו שייך לכפרה על חטא העגל – ראה אור החמה לזוהר שם ולזוהר שבהערה הקודמת (בשם הרח"ו)]. וראה (בפנימיות הענינים) בנוגע ג' הדיעות – לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 162 ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בעמוד זה
576 ובזה יתורץ מה שהפסיק בפ' תשא בין פ' תרומה ותצוה לפ' ויקהל פקודי, להדעה (זח"ב רכד, א) שמעשה העגל הי' אחרי נדבת המשכן – לרמז, שבין ציווי הקב"ה למשה וציווי משה לישראל אפשר להיות הפסק ומונע כו'.
ואף שלפי דעה זו מעשה העגל הי' בין ציווי משה לישראל (וכן נדבת המשכן) ועשיית המשכן – הרי בכ"ז אפילו החטא עצמו – העיקר – מעשה העגל לא מנע ה " ושכנתי בתוכם " בפועל, וכמש"נ "וכבוד ה' מלא את המשכן".
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בעמוד זה
113 ראה זח"ב רכד, א (הובא באוה"ת תצא ס"ע תתקפ), ובאוה"ח שם (מהרח"ו).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פקודי, וא"ו אדר שני, ה'תש"ל
מקור מפורש
בעמוד זה
2070 זח"ב רכד, א. וראה לקו"ש ח"ו ע' 153 ואילך, דלפי דיעה זו – ענין המשכן שייך לעבודת הצדיקים.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ פקודי ה'תש"ל
מקור מפורש
בעמוד זה
16 זח"ב רכד, א. וראה לקו"ש ח"ו ע' 153 ואילך, דלפי דיעה זו – ענין המשכן שייך לעבודת הצדיקים.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב חלק ראשון ריד
מקור מפורש
בעמוד זה
לז מכאן עד סוף הסימן קצר ושנה , ובמקורו :
משל לזה, בן קטן היה אצל המלך, והבן ההוא עשה לעצמו בית קטן מקסמין כדרך שהתינוקות המשחקין עושין, ובא אדם א' וסתר אותו הבית שעשה לו הבן מלך, ובא התינוק אצל אביו המלך בקובלנא רבא וצועק ובוכה לפני אביו על גודל הצער שעשה לו האדם הזה. והנה אביו בשמעו היה מצחק, הגם שהוא אוהב אותו ביותר, כי בעיניו לא נחשב לכלום אותו הבית נגד הטובות המוכן ומזומן לקבל מאביו המלך, וגם במחשבתו של המלך לבנות לבנו פלטרין וטרקלין גדולים מפוארים, אבל הבנין השפל והגרוע הזה אינו נחשב לאביו כלל שינקום בשביל זה מאותו אדם שסתר זה. ואף שיש לבנו צער גדול על זה, עם כל זה אינו משגיח עליו, כי לפי דעתו של התינוק הוא צער לו, אבל אביו שיודע שלגדולה מזה הוא מתוקן לכל הטובות אשר עתיד הוא לקבל ממנו.
והנמשל מובן, שמחמת גודל אהבה וחיבה שיש להקב"ה על הצדיקים, שבשביל אהבתו ינחילם לעוה"ב כל הטוב הצפון אשר עין לא ראתה, לכן אינו משגיח הקב"ה על הצער שיש להצדיק בעוה"ז, כי הוא ית' יודע שכל טוב עולם הבא הוא כפול ומכופל, שכל טוב עוה"ז הוא כאין נגד האהבה החזקה שבשבילה ינחילם טוב הגנוז לעוה"ב.
----- הערות וציונים -----
כשהצדיק מתפלל כו' – להעיר מזח"ב טו, א. ורג"כ זח"א קסז, ב ושם קסט, רע"א ובהג' החיד"א שם.
ינחילנה לעוה"ב – להעיר מזח"ב רכד, רע"א וראה באוה"ח שם.
פתיחה בהקשר