על העמוד
אגרות קודש כרך כח י'תשמג
מקור מפורש
בעמוד זה
6 פריסו דמלכא ראה זח"ב צז, ב. זח"ג קכ, ב. ת"ז ת"ו (כב, סע"א) ותכ"א (נה, ב). תו"א נג, ד. לקו"ת שלח מז, ב.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כ ז'תקפד
מקור מפורש
בעמוד זה
ואולי מיוסד על זח"ג קכ, ב.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'רעה
מקור מפורש
בעמוד זה
זח"ג קכ, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג הוספות שלח
מקור מפורש
בעמוד זה
ואולי מיוסד על זח"ג קכ, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ג
מקור מפורש
בעמוד זה
49 וי"ל שנפק"מ גם בפועל. כי לפי ראב"ע [שהכפרה שהיא תכלית התשובה היא מחיים דוקא], וע"פ הכלל דאין לך דבר שעומד בפני התשובה [שהכוונה בזה לא רק שנעשה צדיק, כ"א שיכול לתקן החטא, כפרה, כדמוכח באגה"ת רפ"ד וספ"ט] – צריך לומר, שגם בחילול השם אפ"ל כפרה מחיים (ע"י אופנים שונים – כמבואר בשע"ת לר"י שער א' עיקר הי"ז (סמ"ז). שער ד' ס"ה. שם סט"ז. וראה זח"ג קכ, סע"ב ואילך. ועוד]. ואולי י"ל דזה שחילול השם – שפירושו "מחטיא אחרים" (רש"י ד"ה חה"ש יומא שם) – אין לו כפרה מחיים הוא ע"ד מ"ש רש"י (ד"ה השתא יבמות כב, ב – לענין העון דהוליד ממזר שאינו יכול לתקון) ד"עונו גלוי ונזכר (כל זמן שממזר קיים)": וא"כ י"ל, שעי"ז שמחזיר בתשובה אותם שהחטיא ומקדש ש"ש בהם, שעי"ז שוב אין "עונו גלוי ונזכר", יש לו כפרה*. ועדמ"ש בשע"ת לאדהאמ"צ (ח"ב מב, סע"ד. וראה גם ח"א נד, סע"ד) ה"מעשה שהי' בבע"ת א' .. ומתו פתאום .. כל ממזרים הנולדים מעונו כו'". *) ומה שמיתה ממרקת – אף שהעון עדיין "גלוי ונזכר" – כי ע"י מיתה בטלה (וראה עקידה – הובא בהערה 26) מציאות החוטא, במכש"כ מהנ"ל בהערה 39. ולהעיר שבכלל אין להעניש הנשמה (או הגוף) בפ"ע, כמשל ה"חיגר" ו"סומא" כו' (סנהדרין צא, סע"א ואילך). [ולהעיר מההסברה בזה דהאשה קונה א"ע במיתת הבעל (משנה ריש קידושין) – שהוא (מפני דין – שהמיתה מתירה, או) מפני מציאות טבעי – שבטלה מציאות הבעל – צפע"נ מהד"ת סא, א־ב]. [ולכאורה צ"ע: עפ"ז גם בבא על הערוה והוליד ממזר (או קודם השבת הגזילה – אף שיצאה מרשותו) צ"ל מיתה ממרקת (שהרי בטלה מציאות החוטא), ומרש"י וכו' משמע שאא"פ לו להתכפר "כל זמן שממזר קיים"? ואולי י"ל שקיים חלק השותפות שלו בהולד שהוליד (וכח העשי' שלו בהגזילה). – ולהעיר מזח"ג מד, ב שלכאורה משמע שהפסוק "יכופר העון הזה לכם עד תמותון" קאי גם על הוליד ממזר (אלא שמוסיף שם שצריך גם גיהנם)].
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
בעמוד זה
1317 ראה תקו"ז ת"ו (כב, סע"א). תכ"א (נה, ב). זח"ג קכ, ב. תו"א שמות נג, ד. לקו"ת שלח מז, ב. אוה"ת שמות ע' פז.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נפילת אפים קלא דיני נפילת אפים א
מקור מפורש
בעמוד זה
מו זהר ח"ג קכ, ב. הובא בב"י ד"ה כ' בספר הזוהר. וראה גם תניא אגה"ת פ"י.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו
מקור מפורש
בעמוד זה
931 טור ו שו"ע סעיף ח (יכוין בהתעטפו שצונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם). וכעין זה בתפילין – כדלקמן סי' כה סי"א (יכוין בהנחת התפילין), ובסוכה – כדלקמן סי' תרכה (צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה). ב"ח (מה שהכריח לרבינו להורות דבעי שיכוין בהתעטפו, וכן בהלכות תפילין (סי' כה), ובהלכות סוכה (סי' תרכה), נראה דלפי שכתוב בפרשת ציצית (שלח טו, מ) למען תזכרו וגו', ובתפילין (בא יג, ט) והיה לך לאות וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, ובסוכה (אמור כג מג) למען ידעו דורותיכם גו', יורה כי עיקר המצוה וקיומה תלויה בכונתה שיכוין בשעת קיום המצוה, מה שאין כן שאר מצות, דיוצא ידי חובתם אף על פי שלא יכוין בה דבר, כי אם שעושה המצות לשם ה' שציוה אותו לעשותם).
והחילוקים בינם נתבארו באגרות קודש ח"ד אגרת תשעט הערה 1. לקוטי שיחות חל"ג ע' 101 הע' 57.
וכן הוא בפסקי הסדור סל"ד (בהתעטפו יכוין שציונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו'). וראה פסקי דינים צמח צדק תז, ב.
*
ויש בכוונה זו גם קבלת מלכות, כמבואר בתניא פמ"א נו, ב (ובעטיפת ציצית יכוין, כמ"ש בזהר, להמשיך עליו מלכותו ית'), והוא בזוהר ח"ג קכ, ב (אתכסי בכיסוי דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא, לבתר קביל עליה עול מלכותא). הובא גם באגרות קודש חי"ד אגרת ה'צח. וכן הוא בתורה אור סא, ד (הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח ציצית ותפילין ... יקבל עליו עול מלכות שמים בפריסו דטלית של מצוה, שהוא ענין שום תשים עליך מלך, דהיינו בחינת מלכותו ית', שהיא מלכות כל עולמים, ימשיך על נפשו בפריסו דטלית).
ונתבאר באגרות קודש ח"כ ז'תקפד (המקור למה שכתוב בתו"א בשלח (סא, ד): אמרז"ל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח ציצית ותפלין – כן הוא בפע"ח ובסי' האריז"ל בתחלתו. ואולי מיוסד על זח"ג קכ, ב. – ולהעיר אשר אדה"ז בשולחנו (ס"ב ס"ח . מהדו"ק) הביא לשון הש"ס (ברכות טו, א) בהשמטת ציצית).
והיינו שהאמור לעיל שם (אמרו חכמים כל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ואחר כך יקרא קריאת שמע ויתפלל), בהשמטת ציצית, הוא על פי האמור בגמרא שם (הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה (לנקביו, רש"י) ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה), שנזכר רק תפילין, ולא ציצית.
וכן בשוע"ר נזכרה קבלת מלכות רק לענין תפילין, כד לקמן סי' כה ס"ה (שהתפילין יש בהם קדושה יתירה וקיבול עול מלכות שמים), וסי' סו ס"ג (שתפילין מפני שחובה לקרות ולהתפלל בהן, כדי לקבל מלכות שמים שלימה), וסי"א (שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין ויקבל עליו מלכות שמים שלימה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כה דיני תפילין בפרטות
מקור מפורש
בעמוד זה
87 ח"א קלב, ב (תא חזי צלותא דבר נש מעומד בגין דתרי צלותא נינהו חד מיושב וחד מעומד ואינון חד לקביל תרין דרגין, תפלה של יד ותפלה של ראש). זח"ג קכ, ב (ולבתר צלותא דמיושב לקבל תפלה של יד, לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל תפלה דרישא).
פתיחה בהקשר