יורה דעה סימן רסד

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הַכֹּל כְּשֵׁרִים לָמוּל; אֲפִלּוּ עֶבֶד אִשָּׁה וְקָטָן וַעֲרֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה. וְאִם יֵשׁ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שֶׁיּוֹדֵעַ לָמוּל, הוּא קוֹדֵם לְכֻלָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִשָּׁה לֹא תָּמוּל (סמ"ק וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי), וְכֵן נוֹהֲגִין לְהַדֵּר אַחַר אִישׁ. אֲבָל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ הוּא מָהוּל, לֹא יָמוּל כְּלָל. וְאִם מָל אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלָמוּל פַּעַם שֵׁנִית. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּחַיָּבִים לַחֲזֹר וּלְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. (טוּר בְּשֵׁם סְמַ"ג). וְכֵן עִקָּר. מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אוֹ שֶׁהוּא מוּמָר לְעָרְלוֹת, דִּינוֹ כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים (כ"מ בְּשַׁ"ס פ"ב דע"א וּבְטוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר' מָנוֹחַ וב"ה וד"מ שבאוֹר זָרוּעַ מִסְתַּפֵּק). תִּינוֹק שֶׁהֻצְרְכוּ לְמוּלוֹ תּוֹךְ ח', מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, אֵין חִלּוּק בֵּין יִשְׂרָאֵל לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּכָל תּוֹךְ ח' לֹא מִקְרֵי מִילָה. מִיהוּ אִם נִשְׁאֲרוּ צִיצִין הַמְּעַכְּבִין הַמִּילָה, אוֹ שֶׁמָּל וְלֹא פָּרַע, יִגְמֹר הַיִּשְׂרָאֵל הַמִּילָה לְח' אוֹ לְאַחַר שֶׁיִּתְרַפֵּא (רַשְׁבָּ"א). וְיֵשׁ לְאָדָם לַחֲזֹר וּלְהַדֵּר אַחַר מוֹהֵל וּבַעַל בְּרִית הַיּוֹתֵר טוֹב וְצַדִּיק (אוֹר זָרוּעַ). וְאִם נְתָנוֹ לְאֶחָד, אָסוּר לַחֲזֹר בּוֹ. מִיהוּ אִם חָזַר בּוֹ, הָוֵי חֲזָרָה (מָרְדְּכַי ס"פ כָּל הַגֵּט). וְאֵין מוֹעִיל בָּזֶה קִבּוּל קִנְיָן. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְּשַׁבָּת וּתְשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כ"ב). אֲבָל אִם נִשְׁבַּע לוֹ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיְּקַיֵּם (שָׁם בְּהָרֹא"שׁ). וְאִם נְתָנוֹ לְאֶחָד וְלֹא הָיָה בָּעִיר, וְאָב הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם בִּזְמַן הַמִּילָה וְשָׁלַח אַחַר אַחֵר וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּא הָרִאשׁוֹן, יִמְהֲלֶנּוּ הַרִאשׁוֹן, דְּוַדַּאי לֹא חָזַר מִן הָרִאשׁוֹן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תשו' ר"מ ומהרי"ק שֹׁרֶשׁ ע"ו). אִשָּׁה אֵינָהּ יְכוֹלָה לִתֵּן לְאַחֵר לָמוּל, דַּהֲרֵי אֵינָהּ שַׁיָּכָה בְּמִצְוַת לָמוּל אֶת בְּנָהּ (שָׁם בִּתְשׁוּבָה בְּשֵׁם ר"מ).
  2. ב
    בַּכֹּל מָלִין, וַאֲפִלּוּ בְּצֹר וּבִזְכוּכִית וּבְכָל דָּבָר הַכּוֹרֵת, חוּץ מִבִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה, לְפִי שֶׁקֵּיסָמִים נִתָּזִים מִמֶּנָּה, וְיָבֹא לִידֵי כְּרוּת שָׁפְכָה. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לָמוּל בְּבַרְזֶל, בֵּין בְּסַכִּין בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם, וְנָהֲגוּ לָמוּל בְּסַכִּין.
  3. ג
    כֵּיצַד מָלִין, חוֹתְכִין אֶת הָעָרְלָה, כָּל הָעוֹר הַחוֹפֶה הָעֲטָרָה, עַד שֶׁתִּתְגַּלֶה הָעֲטָרָה, וְאַחַר כָּךְ פּוֹרְעִין אֶת הַקְּרוּם הָרַךְ שֶׁלְּמַטָּה מֵהָעוֹר, בַּצִּפֹּרֶן, וּמַחֲזִירוֹ לְכָאן וּלְכָאן עַד שֶׁיֵּרָאֶה בְּשַׂר הָעֲטָרָה, וְאַחַר כָּךְ מוֹצְצִין הַמִּילָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּם מֵהַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. וְכָל מוֹהֵל שֶּׁאֵינוֹ מוֹצֵץ, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וְאַחַר שֶׁמָּצַץ נוֹתֵן עָלֶיהָ אִסְפַּלְנִית אוֹ רְטִיָּה אוֹ אֲבַק סַמִּים הָעוֹצְרִים הַדָּם. הַגָּה: וְיִהְיֶה נִזְהָר, אִם יֵשׁ לָאִסְפַּלְנִית שָׂפָה, שֶׁיַּהַפְכֶנּוּ לַחוּץ וְלֹא לְפָנִים, שֶׁלֹּא לְדַבֵּק בַּמַּכָּה וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נָתִיב א').
  4. ד
    מָל וְלֹא פָּרַע, כְּאִלּוּ לֹא מָל.
  5. ה
    יֵשׁ צִיצִים הַמְעַכְּבִים הַמִּילָה וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְעַכְּבִים אוֹתָהּ. כֵּיצַד, אִם נִשְׁאַר מֵהָעוֹר עוֹר הַחוֹפֶה אֶת רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, זֶהוּ הַמְעַכֵּב אֶת הַמִּילָה וּכְאִלּוּ לֹא נִמּוֹל. וְאִם לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֶלָּא מְעַט, וְאֵינוֹ חוֹפֶה רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה, אֵינוֹ מְעַכֵּב הַמִּילָה. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא בַּחֹל, לְכַתְּחִילָה יִטֹּל כָּל הַצִּיצִים הַגְּדוֹלִים אַף שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִים (טוּר).
  6. ו
    קָטָן שֶׁבְּשָׂרוֹ רַךְ וּמְדֻלְדָּל, אוֹ שֶׁהוּא בַּעַל בָּשָׂר הַרְבֵּה עַד שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מָהוּל, רוֹאִים אִם בְּעֵת שֶׁמִּתְקַשֶּׁה נִרְאֶה מָהוּל אֵין צָרִיךְ לָמוּל פַּעַם שֵׁנִית, וּמִכָּל מָקוֹם מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן צָרִיךְ לְתַקֵּן רִבּוּי הַבָּשָׂר שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן. וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה נִמּוֹל בְּעֵת הַקִּשּׂוּי, צָרִיךְ לַחְתֹּךְ כָּל הַבָּשָׂר הַמְּדֻלְדָּל, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה כְּנִמּוֹל בִּשְׁעַת קִשּׁוּיוֹ. הַגָּה: וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה בְּעֵת קִשּׁוּיוֹ רֹב הָעֲטָרָה, הוֹאִיל וְנִמּוֹל פַּעַם אַחַת כַּהֹגֶן, אֲפִלּוּ אֵינוֹ נִרְאֶה רַק מִעוּט הָעֲטָרָה שֶׁנִּמּוֹל סָגֵי וְאֵין צָרִיךְ לְמוּלוֹ שֵׁנִית. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֶפְשָׁר יְתַקֵּן עַל יְדֵי שֶׁיִּמְשֹׁךְ הָעוֹר, וְיִדְחֲקֶנָּה לַאֲחוֹרָיו, וְיִקְשְׁרֶנָּה שָׁם עַד שֶׁתַּעֲמֹד וְלֹא תַּחֲזֹר לְמַטָּה (ת"ה סִימָן רס"ד).