שיוך לסעיף
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמט דינים השייכים לערב שבת יג
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
צב ט"ז סק"ג, עפ"י שו"ע יו"ד סי' ריד ס"א. שו"ת נחלת שבעה סי' נח.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות ט
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
נד גמרא שם נ, סוע"ב. מ"א סק"ד. ח"י סק"ו. וראה גם שו"ע יו"ד סי' ריד ס"ב. לקמן סי' תעו ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תע שהבכורות מתענין בערב פסח ה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
לד ראה שו"ע יו"ד סי' ריד ס"א. לעיל סי' תסח סי"ז.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
1863 גמרא שם נ, סוע"ב (אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך). רש"י חולין צג, רע"ב (אל תטוש תורת אמך, מנהג מקומך, שאתה מבבל ושם נוהגין בו איסורא). שו"ע יו"ד סי' ריד ס"ב (קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם, ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה, אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה). מ"א כאן ס"ק ד (דמנהג שנהגו מחמת גדר, כגון הכא, בניהם אין רשאין לשנות מנהגם). ח"י ס"ק ו (חלה עליהם ועל זרעם והבאים לדום שם).
וכן הוא לעיל סי' רמט קונטרס אחרון ס"ק א (שאין אנו חייבים אלא שלא לבטל מנהג אבותינו משום שנאמר ואל תטוש תורת אמך). סי' תסא סכ"ז (שאין לנו להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור, משום שנאמר ואל תטוש תורת אמך). לקמן סי' תעו ס"א (ואף בניהם אחריהם אינן רשאין לשנות מנהג אבותיהם). יו"ד סי' ב ס"ק ב (מכל מקום אינה אלא מדרבנן, משום ואל תטוש תורת אמך, שלא לשנות מנהג אבותינו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
1867 רב אשי נא, א (הני מילי היכא דאין דעתו לחזור). חולין יח, ב (ר' זירא אין דעתו לחזור הוה). רא"ש פ"ד סי' ד (וקי"ל כרב אשי דהוא בתראה, ויש לאדם לילך אחר מנהג המקום שדעתו להשתקע שם, בין לקולא בין לחומרא). ר"ן שם (יז, ב) ד"ה ורבה (אם נוהגין איסור בדבר אחד, הרי הן כאילו קבלו עליהם לנהוג אותו איסור עליהם ועל כל הנלוים עליהם, וכל הנכנס באותו מקום, אם אין דעתו לחזור חייב לנהוג איסורא באותו דבר מן הדין), וד"ה נמצינו (כל הנכנס מעיר אחרת לתוכה, ואין דעתו לחזור לעירו, הרי הוא כבני העיר). טור ולבוש ס"ד (ואם דעתו להשתקע נוהג כמותם ואסור). טור ושו"ע יו"ד סי' ריד ס"ב (וכן הבאים מחוץ לעיר לדור שם, הרי הם כאנשי העיר וחייבים לעשות כתקנתן). ש"ך יו"ד סי' ריד סק"ח (ולענין דינא נראה כסברת הרא"ש וסיעתו, דלעולם יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו להשתקע שם, בין לקולא בין לחומרא). ח"י סק"ט (מבואר דסברי, דעיקר המנהג חל על האדם, מקום שדעתו להיות שם חל המנהג מדינא, כי כל עיר ועיר מקבלין על עצמן מנהגם ועל הנלווים להם ... אם אין דעתו לחזור צריך לקיים המנהג שהלך לשם).
וכן הוא לקמן סי' תעו ס"א (ואף מי שבא לדור שם ממקום שנהגו לאכול, אסור לו לאכול, עיין סי' תס"ח). סי' תצו ס"ט (אם אין דעתם לחזור למקומן ... נעשו כבני חוץ לארץ מיד).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
1891 כדאמרינן בהתרת נדרים (שנדרתי וגמרתי בלבי ... או איזו הנהגה טובה שנהגתי שלשה פעמים, ולא התניתי שיהא בלי נדר), וכדלעיל סי' רמט סי"ג (שבשעה שהשלים בפעם הראשון היה בדעתו לנהוג כן לעולם, או שהשלים ג' פעמים ... ולא התנה שיהא בלי נדר).
וכמבואר בשו"ע יו"ד סי' ריד ס"א (ומי שרגיל ... אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם, ונהג כן אפילו פעם אחת, צריך התרה, ויפתח בחרטה). דהיינו שני אופנים: (א) "מי שרגיל" (ג' פעמים). (ב) "נהג כן אפילו פעם אחת", אלא ש"היה דעתו לנהוג כן לעולם". ונתבאר בשער הכולל פמ"א אות ג.
וכן הוא לקמן סי' תע ס"ה (אם התענית כבר פעם אחת בעד בנה, והיה אז בדעתה לנהוג כן לעולם עד שיגדל, הרי תענית זה עליה כנדר, וצריך להתירה על ידי שאלה וחרטה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעו מנהג אכילת צלי בליל פסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
871 גמרא נ, סוע"ב (בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא, אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן, אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך).
וראה לעיל סי' תסא סכ"ז (שאין לנו להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור, משום שנאמר ואל תטוש תורת אמך). סי' תסח ס"ט (ואף בניהם אחריהם עד סוף כל הדורות הדרים בעיר הזאת אינן רשאין לשנות ממנהג אבותיהן, משום שנאמר ואל תטוש תורת אמך). סי' רמח קונטרס אחרון ס"ק א (שאין אנו חייבים אלא שלא לבטל מנהג אבותינו, משום שנאמר ואל תטוש תורת אמך). יו"ד סי' ב ס"ק ב (משום ואל תטוש תורת אמך, שלא לשנות מנהג אבותינו).
ונתבארה הלכה זו בשו"ע יו"ד סי' ריד ס"ב (קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם. ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה, אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה, וכן הבאים מחוץ לעיר לדור שם, הרי הם כאנשי העיר וחייבים לעשות כתקנתן).
פתיחה בהקשר