יורה דעה סימן קסב

אִם יֵשׁ לוֹ מְעַט מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֲפִלּוּ אֵין הַמַּפְתֵּחַ בְּיָדוֹ, לֹוֶה עָלָיו כַּמָּה סְאִין לִפְרֹעַ סְאָה בִּסְאָה. וְאִם אֵין לוֹ כְּלוּם מֵאוֹתוֹ הַמִּין, יִתֵּן לוֹ הַמַּלְוֶה מְעַט מֵאוֹתוֹ הַמִּין אוֹ יַלְוֵהוּ לוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַלְוֶה לוֹ כַּמָּה סְאִין (ד"ע דְּלֹא כְּתַלְמִידֵי רַשְׁבָּ"א). הַגָּה: הָיָה לַלֹּוֶה מְעַט מֵאוֹתוֹ הַמִּין פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ. אֲבָל אִם אֲחֵרִים חַיָּבִים לוֹ, לֹא מִקְּרֵי יֵשׁ לוֹ. (בֵּית יוֹסֵף וְכֵן מַשְׁמַע בַּגְּמָרָא דְּאֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ). וְכֵן אִם יֵשׁ לוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵין לַמַּלְוֶה דֶּרֶךְ לְשָׁם. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי). לֹוֶה שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט מִזֶּה הַמִּין, יוּכַל הַמַּלְוֶה לְהַלְווֹת לוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ רְאָיָה לִדְבָרָיו. (שָׁם בְּשֵׁם ר"ח). הָא דְּמֻתָּר לְהַלְווֹת לוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין, הַיְנוּ סְתָם, אֲבָל אִם הַמַּלְוֶה מַתְנֶה, שֶׁאִם יִתְיַקְּרוּ חִטִּים יְשַׁלֵּם לוֹ חִטִּים, וְאִם יוּזְלוּ יִתֵּן לוֹ מָעוֹת דְּמֵי שָׁוְיָן כַּשַּׁעַר שֶׁל עַכְשָׁו, אָסוּר דְּהָוֵי קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד (ריב"ש סִימָן י"ט).

הָיָה לְאוֹתוֹ מִין שַׁעַר בַּשּׁוּק, קָבוּעַ וְיָדוּעַ לִשְׁנֵיהֶם, מֻתָּר לִלְוֹת סְאָה בִּסְאָה. הַגָּה: וְע"ל סִימָן קע"ה אֵיזֶה מִקְרֵי שַׁעַר קָבוּעַ. וְהָא דְּיָכוֹל לִלְוֹת עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק, הַיְנוּ דְּהַלֹּוֶה יָכוֹל לִפְרֹעַ לוֹ אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה, אֲבָל אִם הִתְנָה שֶׁלֹּא יְקַבֵּל פֵּרָעוֹן עַד שְׁעַת הַיֹּקֶר, אָסוּר. (הָרֹא"שׁ בִּתְשׁוּבָתוֹ וּסְמַ"ק וְכָל בּוֹ).

מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו (פי' אָרִיס הַנּוֹטֵעַ אוֹ זוֹרֵעַ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְיֵשׁ לוֹ חֶצְיוֹ אוֹ שְׁלִישׁ בַּפֵּרוֹת) סְאָה בִּסְאָה לְזֶרַע, בֵּין קֹדֶם שֶׁיָּרַד הָאָרִיס לַשָּׂדֶה בֵּין אַחַר שֶׁיָּרַד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּתֵּן הָאָרִיס הַזֶּרַע, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ בַּעַל הַקַּרְקַע לִתֵּן הַזֶּרַע, אִם כְּבָר יָרַד הָאָרִיס לַשָּׂדֶה, אָסוּר.

הִלְוָה לוֹ סְאָתַיִם חִטִּים וְעָשָׂה לוֹ שְׁטָר עֲלֵיהֶם, אִם לֹא יְבָרֵר הַמַּלְוֶה שֶׁיָּצָא הַשַּׁעַר בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, אוֹ שֶׁהָיָה לַלֹּוֶה מְעַט מֵאוֹתוֹ הַמִּין, יִשָּׁבַע הַלֹּוֶה שֶׁלֹּא יָצָא הַשַּׁעַר וְשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כְּלוּם מֵאוֹתוֹ הַמִּין, וְלֹא יִפְרַע אֶלָּא דָּמִים שֶׁהָיוּ שָׁוִים בִּשְׁעַת הַלְוָאָה וְאֵין הַמַּלְוֶה יָכוֹל לוֹמַר הִקְנֵיתִי לוֹ מְעַט מִשֶּׁלִּי עַל יְדֵי אַחֵר, דְּלֹא מְהַנֵּי בְּלֹא דַּעַת הַלֹּוֶה (שָׁם). וְאִם יִתְחַיֵּב לוֹ חִטִּים, וְהַהַלְוָאָה הָיְתָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְהַתְּבִיעָה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהַחִטִּים יְקָרִים יוֹתֵר בִּמְקוֹם הַתְּבִיעָה, לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא כְּשָׁוְיָן בִּמְקוֹם הַהַלְוָאָה. הַגָּה: לֹא הִתִּירוּ לִלְוֹת כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶלָּא סְאָה חִטִּים בִּסְאָה חִטִּים, אֲבָל סְאָה חִטִּין בִּסְאָה דֹּחַן, אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּשַׁעַר אֶחָד וְיֵשׁ לוֹ דֹּחַן (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבָ"ד וּבָהּ"ת).