יורה דעה סימן קסא

כָּל דָּבָר אָסוּר לִלְווֹת בְּתוֹסֶפֶת, וַאֲפִלּוּ (טוּר בְּשֵׁם רמ"ה) בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה יֵשׁ אִסוּר רִבִּית, אֲבָל אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בְּדַיָּנִין. הַגָּה: כְּלָלָא דְּרִבִּית דְּכָל שֶׁהוּא אֲגַר נָטַר, אָסוּר, בֵּין שֶׁהוּא דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַלְוָאָה, אֶלָּא שֶׁבְּדֶרֶךְ מִקָּח אֵינוֹ רַק אֲבַק רִבִּית שֶׁהוּא מִדְּרַבָּנָן (לְשׁוֹן הַטּוּר).

אֲבַק רִבִּית, אֵינָהּ יוֹצְאָהּ בְּדַיָּנִים. וְאִם בָּא לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם, חַיָּב לְהַחֲזִיר. מִלְּבַד רִבִּית מֻקְדֶּמֶת וּמְאֻחֶרֶת אֲפִלּוּ לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א).

אֲבַק רִבִּית, אִם תָּפַס לֹוֶה מִשֶּׁל מַלְוֶה, מַפְּקִינָן מִנֵּהּ.

לֹא אָמְרוּ דַּאֲבַק רִבִּית אֵינָהּ יוֹצְאָהּ בְּדַיָּנִים. אֶלָּא כְּשֶׁאָכַל הַמַּלְוֶה מִדַּעַת הַלֹּוֶה, אֲבָל אִם קֹדֶם שֶׁאָכַל טָעַן עָלָיו שֶׁלֹּא יֹאכַל, וְהוּא הוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל כָּרְחוֹ בְּדִינֵי הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ בְּדַיַּן יִשְׂרָאֵל שֶׁטָּעָה וְהִכְרִיחוֹ לְשַׁלֵּם, יוֹצְאָהּ בְּדַיָּנִים.

רִבִּית דְּאוֹרָיְתָא שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ הַלְוָאָה בְּדָבָר קָצוּב, יוֹצְאָה בְּדַיָּנִים שֶׁכּוֹפִין וּמַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ אֲבָל אֵין בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו. וְכֵן בְּהִלְוָהוּ עַל חֲצֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: עַל מְנָת שֶׁיָּדוּר בּוֹ חִנָּם אוֹ שֶׁיִּשְׂכְּרֶנּוּ לוֹ בְּפָחוֹת וְכַיּוֹצֵא בוֹ.

לָקַח רִבִּית קְצוּצָה וָמֵת, אֵין הַבָּנִים צְרִיכִים לְהַחֲזִיר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דָּבָר מְסֻיָּם, כְּגוֹן פָּרָה וְטַלִּית, וְעָשָׂה אֲבִיהֶם תְּשׁוּבָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַחֲזִיר עַד שֶׁמֵּת.

אִם בָּא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מֵעַצְמוֹ לְהַחֲזִיר הָרִבִּית, אִם הוּא דָּבָר מְסֻיָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ. וְאִם אֵינוֹ דָּבָר מְסֻיָּם, אִם רֹב עִסְקוֹ וּמִחְיָתוֹ בְּרִבִּית, אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, כְּדֵי לִפְתֹּחַ לוֹ דֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה; וְכָל הַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

מִי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ דִּינָר שֶׁל רִבִּית, וְנָתַן לוֹ בִּשְׁבִילוֹ ה' מִדּוֹת שֶׁל חִטִּים, וְהָיוּ נִמְכָּרִים ד' בְּדִינָר, צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ ה' מִדּוֹת. וְאִם רָצָה לְהַחֲזִיר לוֹ דְּמֵיהֶם דִּינָר וּרְבִיעַ, רַשַּׁאי, שֶׁהַמִּקָּח קַיָּם אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה בְּאִסוּר. וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן קע"ה.

הָיָה חַיָּב לוֹ דִּינָר שֶׁל רִבִּית וְנָתַן לוֹ בּוֹ גְּלִימָא אוֹ כְּלִי, צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ, הוֹאִיל וְהוּא דָּבָר מְסֻיָּם. (טוּר).

אִם הַמַּלְוֶה שָׂכָר מֵהַלֹּוֶה חֵפֶץ בְּאוֹתוֹ דִּינָר שֶׁל רִבִּית וְלֹא הָיָה רָאוּי לְשָׂכְרוֹ אֶלָּא בַּחֲצִי דִּינָר, מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינָר.

שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית, בֵּין שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן לְבַדּוֹ, וְהוּא שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁהוּא רִבִּית. הַגָּה: כְּגוֹן שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בִּשְׁטָר, הַקֶּרֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, (הָרֹא"שׁ וְהַמָּרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי ונ"י ותוס' והג"א וטח"מ סי' נ"ב דְּלֹא כְּהָרַמְבַּ"ן) ; אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה נִכְתָּב בַּשְּׁטָר רַק הַקֶּרֶן, וְעֵדִים מְעִידִים עַל הָרִבִּית. וְכָל מִי שֶׁבָּא לְיָדוֹ יִקְרַע הַשְּׁטָר דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יִגְבֶּה בּוֹ הָרִבִּית (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ד וְתוס' וּמָרְדְּכַי וְהָגָ"א בְּשֵׁם תּוֹסֶפְתָּא). אֲבָל אִם אֵינוֹ מְפֹרָשׁ, אֶלָּא שֶׁכּוֹלֵל הַקֶּרֶן עִם הָרִבִּית, אֵינוֹ גּוֹבֶה בּוֹ אֲפִלּוּ הַקֶּרֶן. וְעַיֵּן בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן נ"ב.