יורה דעה סימן טו

אֶפְרוֹחַ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אָסוּר; וּלְאַחַר שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מֻתָּר מִיָּד.

בְּהֵמָה שֶיָּלְדָה, אִם יָדוּעַ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָיו, דְּהַיְנוּ ט' חֳדָשִׁים לְגַסָה, וְה' לְדַקָּה, מֻתָּר מִיָּד בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלָד, וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא נִתְרַסְקוּ (פי' נִכְתְּשׁוּ וְנִכְתְּתוּ) אֵבָרָיו מֵחֶבְלֵי הַלֵּדָה; וְאִם אֵין יָדוּעַ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָיו, אָסוּר מִשּׁוּם סָפֵק נֵפֶל עַד תְּחִלַּת לֵיל שְׁמִינִי.

אֵין סוֹמְכִין עַל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בִּגְדָיִים קְטַנִּים הַנִּקָּחִים מִמֶּנּוּ וְאוֹמֵר שֶׁהֵם בְּנֵי ח' יָמִים (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א סי' רמ"ג).