יורה דעה סימן טז

אָסוּר לִשְׁחֹט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ (וַיִּקְרָא כב, כח) בְּיוֹם אֶחָד, לֹא שְׁנָא הָאֵם וְאַחַר כָּךְ הַבֵּן אוֹ הַבַּת, לֹא שְׁנָא הַבֵּן אוֹ הַבַּת וְאַחַר כָּךְ הָאֵם.

אִסוּר " אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" נוֹהֵג בִּנְקֵבוֹת, שֶׁזֶּה בְּנָהּ וַדַּאי; וְאִם נוֹדַע וַדַּאי שֶׁזֶּה הוּא אָבִיו, אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁנֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד, וְאִם שָׁחַט אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהַדָּבָר סָפֵק אִם נוֹהֵג בִּזְכָרִים אוֹ אֵינוֹ נוֹהֵג.

עָבָר וְשָׁחַט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם א', מֻתָּר לְאָכְלָם; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בּוֹ בַּיּוֹם לֶאֱכֹל הָאַחֲרוֹן.

יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁשָּׁחַט רִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת לֵיל ד', לֹא יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי עַד תְּחִלַּת לֵיל ה'; וְאִם שָׁחַט הָרִאשׁוֹן בְּסוֹף יוֹם ד' קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שׁוֹחֵט הַשֵּׁנִי בִּתְחִלַּת לֵיל ה'; וְאִם שָׁחַט הָא' בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל לֵיל ה', לֹא יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי עַד לֵיל ו', וְאִם שָׁחַט בְּיוֹם ה' אֵינוֹ לוֹקֶה.

אִם הוּא כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ, חֲזָקָה שֶׁהִיא אִמּוֹ. אֲבָל מִן הַסָּפֵק אֵין חוֹשְׁשִׁין (טוּר).

הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִשְׁחֲטָה אִמָּהּ אוֹ בְּנָהּ הַיּוֹם, אֲבָל עַל הַמּוֹכֵר לְהַזְהִיר הַלּוֹקֵחַ וּלְהוֹדִיעוֹ אִם שָׁחַט הָאֵם אוֹ הַבֵּן הַיּוֹם, אוֹ אִם מְכָרָהּ לְאַחֵר לְשָׁחֲטָהּ הַיּוֹם; וְאִם הוּא בְּאֶחָד מִן ד' זְמַנִּים שֶׁדֶּרֶךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁקּוֹנֶה בְּהֵמָה שֶׁשּׁוֹחֲטָהּ מִיָּד, וְהֵם: עֶרֶב פֶּסַח; וְעֶרֶב עֲצֶרֶת; וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה; וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שֶׁמָּכַר הַיּוֹם הָאֵם אוֹ הַבַּת; וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ, שׁוֹחֵט וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, בֵּין קָנָה מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין קָנָה מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְאִם נוֹדַע לוֹ אַחַר כָּךְ שֶׁנִּשְׁחֲטָה אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ הַיּוֹם, הָוֵי מִקָּח טָעוּת; וְדַוְקָא שֶׁמּוֹכֵר שְׁנֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד, אֲבָל אִם מָכַר הָאֵם אוֹ הַבַּת בַּיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו, אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ; וְאִם מָכַר הָאֶחָד לֶחָתָן וְהַשֵּׁנִי לַכַּלָּה, אֲפִלּוּ אִם מוֹכֵר בִּשְׁנֵי יָמִים צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁוַּדַּאי שְׁנֵיהֶם שׁוֹחֲטִין בְּיוֹם אֶחָד. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד, הַלּוֹקֵחַ תְּחִלָּה יִשְׁחֹט וְלֹא הַשֵּׁנִי; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלְּקָחוּם שְׁנֵיהֶם מֵאָדָם א', שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁמָּכַר לָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁחֹט אֶת שֶׁנִּשְׁאַר בְּיָדוֹ, שֶׁהַלּוֹקֵחַ לָקַח עַל מְנַת לִשְׁחֹט מִיָּד, וְלָכֵן גַּם הַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אָסוּר לִשְׁחֹט שֶׁלֹּא יָכוֹל לִמְכֹּר לוֹ רַק זְכוּת שֶׁבְּיָדוֹ, (טוּר) ; אֲבָל אִם לְקָחוּם מִשְּׁנַיִם, שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, וְכָל מִי שֶׁיִּשְׁחֹט תְּחִלָּה זָרִיז וְנִשְׂכָּר.

אֵין אִסוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד (וַיִּקְרָא כב, כח) וְנוֹהֵג בְּכִלְאַיִם הַבָּא מִמִּין כֶּבֶשׂ וּמִמִּין עֵז.

צְבִי שֶׁבָּא עַל הָעֵז וְיָלְדָה וְשָׁחַט הָעֵז וּבְנָהּ, לוֹקֶה; אֲבָל הָעֵז שֶׁבָּא עַל הַצְּבִיָּה, אָסוּר לִשְׁחֹט אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ, וְאִם שָׁחַט אֵינוֹ לוֹקֶה; הָיְתָה בַּת הַצְּבִיָּה הַזֹּאת נְקֵבָה וְיָלְדָה בֵּן, וְשָׁחַט אֶת הַנְּקֵבָה בַּת הַצְּבִיָּה וְאֶת בְּנָהּ, לוֹקֶה.

אֵין אִסוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִשְׁחֲטוּ (וַיִּקְרָא כב, כח) אֲבָל אִם נִחַר (פי' עִנְיַן הַנְּחִירָה הוּא שֶׁתּוֹחֵב הַסַכִּין בִּנְחִירָיו וְחוֹתֵךְ) אֶת הָרִאשׁוֹן, אוֹ נִתְנַבֶּל בְּיָדוֹ, מֻתָּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי; לְפִיכָךְ, חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ אֶת הָרִאשׁוֹן בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם, מֻתָּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי אַחֲרֵיהֶם, לְפִי שֶׁרֹב מַעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים. הַגָּה: וְאִם אֲחֵרִים רוֹאִין שֶׁשּׁוֹחֲטִין כָּרָאוּי, אָסוּר לִשְׁחֹט אַחֲרֵיהֶם (טוּר) כֵּן נִרְאֶה לִי.

מֻתָּר לִשְׁחֹט אֶת הַמְּעֻבֶּרֶת, עֻבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא; וְאִם יָצָא הָעֻבָּר חַי אַחַר שְׁחִיטַת אִמּוֹ, וְהִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם אֶחָד, וְאִם שָׁחַט אֵינוֹ לוֹקֶה.

עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁמָּכַר שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וְאַחַר כָּךְ אָמַר, מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, שֶׁהֵן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, אֵינוֹ נֶאֱמָן בַּמֶּה שֶּׁאָמַר לְאַחַר שֶׁמְּכָרָם וְיָצְאוּ מִתַּחַת יָדוֹ; וּמִיהוּ אִי מְהֵימָן לֵיהּ, אָסוּר.

בְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ הַיּוֹם וְנִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת וְצָרִיךְ לִשְׁחֹט מֵהֶם הַיּוֹם, כֵּיצַד תַּקָּנָתוֹ, נִכְבְּשִׁינְהוּ, דְּנַיְדֵי מִמְּקוֹם קְבִיעוּתָן, וְיִקַּח מֵהֶם אֶחָד וְיִשְׁחֹט, דְּכָל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ; וּשְׁנַיִם הַנּוֹתָרִים אָסוּר לְשָׁחֲטָם הַיּוֹם.