יורה דעה סימן קמד

דְּמֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּכָרָהּ, אֲסוּרִים. אֲבָל אִם מְכָרָהּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ מְכָרָהּ כְּדֵי לְעָבְדָהּ, הַדָּמִים מֻתָּרִים. וְדַוְקָא שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁמְּכָרָהּ לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו בְּדָמֶיהָ, אֲבָל אִם אֵינוֹ יָדוּעַ, יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא מְכָרָהּ לִקְנוֹת בְּדָמֶיהָ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲחֵרִים, וַהֲרֵי הַמָּעוֹת מֻקְצִין לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וַאֲסוּרִים. וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן קל"ב.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם בְּיַד יִשְׂרָאֵל יַיִן נֶסֶךְ וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּמְכָרָם לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּהַקָּפָה (פֵּרוּשׁ בְּהַמְתָּנָה), וּמְכָרָם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְאַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּפְרַע לְזֶה הַיִּשְׂרָאֵל, הַדָּמִים מֻתָּרִים בְּדִיעֲבַד.