יורה דעה סימן קמג

מִי שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְנָפַל, אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וּבוֹנֶה, וְאוֹתוֹ הָרֶוַח מְמַלְּאוֹ קוֹצִים אוֹ צוֹאָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְחִיב בְּבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יָדוּן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שֶׁלּוֹ מֻתָּר בַּהֲנָאָה, וְשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר, וְאִם אֵינוֹ מַכִּיר (טוּר) הַכֹּל אָסוּר בַּהֲנָאָה, אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַאֲפָרוֹ. מִיהוּ מֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם חֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא (רַ"ן פ' כָּל הַצְלָמִים).

אָסוּר לִבְנוֹת עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כִּפָּה שֶׁמַּעֲמִידִים בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְאִם עָבַר וּבָנָה, אֲפִלּוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַצְמָהּ, (כָּל בּוֹ), שְׂכָרוֹ מֻתָּר. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא לְכַתְּחִלָּה הַטְּרַקְלִין אוֹ הֶחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַכִּפָּה.

הָיָה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים גִּנָּה אוֹ מֶרְחָץ, וְהַטּוֹבָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶם הִיא לַכֹּהֲנִים, מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵהֶם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה, וְאָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶם בְּטוֹבָה, וְאֲפִלּוּ יֵשׁ לַאֲחֵרִים (חֵלֶק) בַּטּוֹבָה עִם הַכֹּהֲנִים. וְאִם אֵין הַטּוֹבָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶם לַכֹּהֲנִים, אֶלָּא לְעוֹבְדֶיהָ, מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵהֶם אֲפִלּוּ בְּטוֹבָה, אֲפִלּוּ הַגִּנָּה וְהַמֶּרְחָץ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְבַדָּהּ (כֵּן מַשְׁמָע בַּטּוּר לְדַעַת רַשִׁ"י). הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אִסּוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנָּהּ אִם הַטּוֹבָה בָּאָה לַכֹּהֲנִים, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִים בַּחֲצַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַצְמָהּ, אֲבָל כְּשֶׁאֵין עוֹמְדִין לְפָנֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהַטּוֹבָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶם הִיא לַכֹּהֲנִים, מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנָּהּ, אִם לֹא שֶׁהַטּוֹבָה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַצְמָהּ. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה לְהָקֵל (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וְתוס' דַּף מ"ד וְרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם).

חֲלִילִים שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָסוּר לִסְפֹּד בָּהֶם.

חֲנֻיּוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָסוּר לִשְׂכֹּר מֵהֶם. וְאִם נוֹפֵל הַשָּׂכָר לַמְּדִינָה וְהֵם קוֹנִים צָרְכֵּיהֶם, שָׁרֵי (טוּר וְהַפּוֹסְקִים מֵהַיְּרוּשַׁלְמִי).

גַּבָּאִים שֶׁנּוֹטְלִים מֶכֶס לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָסוּר לִתֵּן לָהֶם. הַגָּה: וְכֵן בְּכָאן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כְּשֶׁנּוֹפֵל הַשָּׂכָר לְצָרְכֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַצְמָהּ, אֲבָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לְכִיס בְּנֵי הַמְּדִינָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קוֹנִים צָרְכֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שָׁרֵי (טוּר).