-
א
מְאֹד מְאֹד צָרִיךְ הַדַּיָּן לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקַּח שֹׁחַד, אֲפִלּוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי. וְאִם לְקָחוֹ, צָרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ, כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ הַנּוֹתֵן. וּכְשֵׁם שֶׁהַלּוֹקְחוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, כָּךְ הַנּוֹתְנוֹ עוֹבֵר בְּלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (וַיִּקְרָא יט, יד). וְלֹא שֹׁחַד מָמוֹן בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים. וְכָל דַּיָּן שֶׁשָּׁאַל שְׁאֵלָה, פָּסוּל לָדוּן לָזֶה שֶׁהִשְׁאִילוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלֹא הָיָה לוֹ לַדַּיָּן לְהַשְׁאִיל, אֲבָל הָיָה לוֹ לְהַשְׁאִיל, כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי גַּם זֶה שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ. הַגָּה: וְדַוְקָא בְּרָגִיל לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ, אֲבָל בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא, וְלֹא מוּכַח שֶׁעוֹשֶׂה מִשּׁוּם הַדִּין, לֹא (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ ט"ז).
-
ב
אִם קָדַם הַתּוֹבֵעַ וְשָׁלַח מִנְחָה לַדַּיָּן קוֹדֶם שֶׁיַּזְמִין לַנִּתְבַּע לְדִין, אֵין הַנִּתְבָּע יָכוֹל לְפָסְלוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הַדַּיָּן רוֹצֶה לַחֲשֹׂךְ עַצְמוֹ מֵאוֹתוֹ דִין מִמִּדַּת חֲסִידוּתוֹ כְּגוֹן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁנִּתְקָרֵב דַּעְתּוֹ לָזֶה, (טוּר).
-
ג
1
נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵית דִּין קֻפָּה, שֶׁפּוֹסְקִין מָמוֹן לְפַרְנָסַת בֵּית דִּין, וּמַגְבִּין אוֹתָהּ בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה אוֹ בְסוֹפָהּ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם תּוֹרַת שֹׁחַד וְתוֹרַת אַגְרָא, כִּי חוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל לְפַרְנֵס דַּיָּנֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם; וְגַם אִם יֵשׁ נְדָבוֹת אוֹ הֶקְדֵּשׁוֹת, סְתָם, לוֹקְחִים מֵהֶם. הַגָּה: וְיוֹתֵר טוֹב לִגְבּוֹת מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, שֶׁיְּהֵא מוּכָן לָהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְהַחֲנִיף אוֹ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְשׁוּם אָדָם (טוּר).
-
ד
כָּל דַּיָּן שֶׁיּוֹשֵׁב וּמַגְדִּיל שָׂכָר לַסוֹפְרִים וְלַשַּׁמָּשִׁים, הֲרֵי זֶה בִכְלַל הַנּוֹטִים אַחֲרֵי הַבֶּצַע
-
ה
2
הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן, כָּל דִּינָיו שֶׁדָּן, בְּטֵלִים, אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁלֹּא נָטַל בָּהֶם שָׂכָר. וְאִם אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא שְׂכַר בַּטָּלָתוֹ, מֻתָּר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר לַכֹּל שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא שְׂכַר בַּטָּלָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְלָאכָה יְדוּעָה לַעֲשׂוֹת בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָדוּן, אוֹמֵר לְבַעֲלֵי הַדִּין: תְּנוּ לִי שְׂכַר פְּעֻלָּה שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁאֶתְבַּטֵּל מִמֶּנָּה, וְהוּא שֶׁיְּקַבֵּל מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה; אֲבָל אִם אֵינוֹ נִכָּר, כְּגוֹן (שֶׁאֵין לוֹ מְלָאכָה יְדוּעָה אֶלָּא) שֶׁאוֹמֵר: שֶׁמָּא יִזְדַּמֵּן לִי שָׂכָר בִּקְנִיַּת סְחוֹרָה וְסַרְסָרוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה מְבַקֵּשׁ שָׂכָר, אָסוּר. ע"ל סִימָן ל"ד סָעִיף י"ח.
-
ו
אֵין לַדַּיָּן לְהַנִּיחַ לְתַלְמִיד בּוּר שֶׁיֵּשֵׁב לְפָנָיו, שֶׁלֹּא יִשָּׂא וְיִתֵּן עִמּוֹ וְיִטֶּה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת.
-
ז
תַּלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרוֹאֶה זְכוּת לֶעָנִי, וְהָרַב רוֹצֶה לְחַיְּבוֹ, חַיָּב לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, וְאִם שׁוֹתֵק עוֹבֵר מִשּׁוּם מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק (שְׁמוֹת כג, ז).
-
ח
תַּלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרוֹאֶה שֶׁטּוֹעֶה בַּדִּין, לֹא יֹאמַר: אֶשְׁתֹּק עַד שֶׁיִּגְמֹר הַדִּין וְאֶסְתְּרֶנּוּ וְאֶחֱזֹר וְאֶבְנֶנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא עַל שְׁמִי, אֶלָּא יֹאמַר לוֹ דֶרֶךְ כָּבוֹד: רַבִּי, כָּךְ וְכָךְ לִמַּדְתַּנִי: