חושן משפט סימן תכב

הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ ה' דְּבָרִים, אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְיִמְחֹל לוֹ. וְאָסוּר לַנֶּחְבָּל לִהְיוֹת אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל, כִּי אֵין זֶה דֶרֶךְ זֶרַע יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבִּקֵשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹבֵל וְנִתְחַנֵּן לוֹ פַעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, וְיָדוּעַ שֶׁהוּא שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְנִחַם מֵרָעָתוֹ, יִמְחֹל לוֹ. וְכָל הַמְמַהֵר לִמְחֹל הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וְרוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. הַגָּה: וְעַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן תר"ו. אָסוּר לְבַקֵּשׁ דִּין מִן הַשָּׁמַיִם עַל חֲבֵרוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ רָעָה. וְדַוְקָא דְּאִית לֵהּ דַּיָּנָא בְאַרְעָא. וְכָל הַצּוֹעֵק עַל חֲבֵרוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה (גְּמָרָא פֶּרֶק הַחוֹבֵל). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֵית לֵהּ דַּיָּנָא בְּאַרְעָא אָסוּר לִצְעֹק עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ תְּחִלָּה (הָרַ"ן פ"ק דְּר"ה).