חושן משפט סימן ד

יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת דִּין לְעַצְמוֹ; אִם רוֹאֶה שֶׁלּוֹ בְּיַד אַחֵר שֶׁגְּזָלוֹ, יָכוֹל לְקַחְתּוֹ מִיָּדוֹ; וְאִם הָאַחֵר עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, יָכוֹל לְהַכּוֹתוֹ עַד שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ, אִם לֹא יוּכַל לְהַצִּיל בְּעִנְיָן אַחֵר (טוּר), אֲפִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ הֶפְסֵד אִם יַמְתִּין עַד שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בַּדִּין, וְהוּא שֶׁיּוּכַל לְבָרֵר שֶׁשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹטֵל בַּדִּין; מִכָּל מָקוֹם אֵין לוֹ רְשׁוּת לְמַשְׁכְּנוֹ בְּחוֹבוֹ, הַגָּה: מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סימן צ"ז סָעִיף ו'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּחוֹבוֹ מַמָּשׁ; אֲבָל אִם חַיָּב לוֹ בְּלֹא הַלְוָאָה, אוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ לְמַשְׁכְּנוֹ כִי הוּא כְּבָר אֶצְלוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ מְצָאוֹ בְּיַד אַחֵר, מֻתָּר לְתָפְסוֹ (רִיבָ"שׁ סִימָן שצ"ו). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא אָמְרִינָן עָבִיד אִינָשׁ דִּינָא לְנַפְשֵׁהּ רַק בְּחֵפֶץ הַמְבֹרָר לוֹ שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, כְּגוֹן שֶׁגְּזָלוֹ אוֹ רוֹצֶה לְגֹזְלוֹ אוֹ רוֹצֶה לְהַזִּיקוֹ, יָכוֹל לְהַצִּיל שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם כְּבָר נִתְחַיֵּב לוֹ מִכֹּחַ גְּזֵלָה אוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר, לֹא (מָרְדְּכַי ונ"י פֶרֶק הַמַּנִּיחַ). וְדַוְקָא הוּא בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לְמֶעְבַּד דִּינָא לְנַפְשֵׁהּ, אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי גוֹיִים (ת"ה סִימָן ש"ד), וּמִיהוּ, אִם עָבַר וְעָשָׂה עַל יְדֵי גוֹיִים, אִם לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַצִּיל שֶׁלּוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי (עַיִןִ בַּמַּהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ קס"א). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא מִקְרִי עָבִיד דִּינָא לְנַפְשֵׁהּ אֶלָּא כְּשֶׁמַּזִיק לַחֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁמַּכֵּהוּ, וְלָכֵן לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶלָּא אִם כֵּן יוּכַל לְבָרֵר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, אֲבָל תְּפִיסָה בְּעָלְמָא שֶׁתְּפָסוֹ לְמַשְׁכּוֹן, יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּכָל עִנְיָן, וְיוֹרֵד אַחַר כָּךְ עִמּוֹ לְדִין (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ סִימָן קס"א). וְכָל זֶה מַיְרֵי בְּיָחִיד נֶגֶד יָחִיד, אֲבָל יָחִיד נֶגֶד רַבִּים, וְהוּא מִבְּנֵי הָעִיר, עַבְדֵי דִּינָא לְנַפְשַׁיְהוּ אִם יוֹדְעִים שֶׁהַדִּין עִמָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְבָרֵר לִפְנֵי בֵּית דִּין, כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְהָעִיד, שֶׁכֻּלָּן נוֹגְעִין בַּדָּבָר (תְּשׁוּבוֹת הָרא" כ"ו סימן כ"ו) עַיֵּן בְּסִימָן ז' סָעִיף י"ב וְסִימָן ל"ז. וְאִם יֵשׁ חִלּוּקִים וּטְעָנוֹת בֵּינֵיהֶם, הַקָּהָל נִקְרָאִים מֻחְזָקִים לְגַבֵּי הַיָּחִיד, וְצָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מַשְׁכּוֹן קֹדֶם שֶׁיֵּרְדוּ עִמּוֹ לְדִין (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת וְסוֹף פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר). וְהָא דְּנִקְרָאִים מֻחְזָקִים לְגַבֵּי יָחִיד, דַּוְקָא בְּעִנְיְנֵי מִסִּים, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר דְּבָרִים; וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לָתֵת מַשְׁכּוֹן קֹדֶם שֶׁיֵּרְדוּ לְדִין עִמּוֹ (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן שמ"א). וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין הַיָּחִיד תַּלְמִיד חָכָם, אֲבָל אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ דִּין בְּזֶה מֵחֲמַת מִסִּים, אֵין צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מַשְׁכּוֹן, וְגַּם אֵינָם נִקְרָאִים מֻחְזָקִים נֶגְדּוֹ (מוֹהֲרַ"ם מִירְזֵנְזְבּוּרְג), וּמֻתָּר לָכֹף בְּעִנְיְנֵי מִסִּים עַל יְדֵי גוֹיִים וּלְהַפְסִידוֹ, אִם אֵינָם יְכוֹלִים לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ הַמַּס בְּעִנְיָן אַחֵר (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ י"ז וקכ"ז).