חושן משפט סימן ה

אָסוּר לָדוּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב; וְאִם עָבַר וְדָן, דִּינוֹ דִּין.

אֵין דָּנִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְעֶרֶב יוֹם טוֹב; וְאִם הִזְמִינוּ לְבַעַל דִּין לָבֹא לְבֵית דִּין, אֵין צָרִיךְ לָבֹא. וַאֲפִלּוּ הִזְמִינוּ לָבֹא אַחַר שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְלֹא בָא, אֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב, דְּעַכְשָׁיו בַּזְּמַן הַזֶּה דָּנִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְעֶרֶב יוֹם טוֹב מִשּׁוּם בִּטּוּל מְלַמְּדִין. וְדַוְקָא לְעִנְיַן מָמוֹן יֵשׁ לְהָקֵל, דְּהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר; אֲבָל בִּדְבַר אִסּוּר, אֵין לְהָקֵל (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רכ"ז וְהַגָּהוֹת סמ"ק). וְנִרְאֶה לִי, דְּדַוְקָא דֶרֶךְ אַקְרַאי, לִפְעָמִים, אֲבָל אֵין קוֹבְעִים בֵּית דִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְעֶרֶב יו"ט, וְכֵן נוֹהֲגִין. אֵין קוֹבְעִין זְמַן בְּנִיסָן וְתִשְׁרִי, לְמִי שֶׁאֵינוֹ בָעִיר, לָבֹא לְדִין. אֲבָל אִם הִזְמִינוּ בְנִיסָן וְתִשְׁרִי לָבֹא אַחַר כָּךְ, קוֹנְסִין אוֹתוֹ אִם לֹא בָא. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לִקְבֹּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּנִיסָן, וְלֹא בְיָמִים נוֹרָאִים, אֲפִלּוּ עַל בְּנֵי כְפָרִים שֶׁבָּאוּ לְמִנְיָן, אֶלָּא קָבְעִינָן לְהוּ זִמְנָא אַחַר הָרֶגֶל; וְאִם יֵשׁ דְּחִיָּה וְרַמָּאוּת, דָּנִין לְאַלְתָּר (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי). וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁאִם הִתְחִילוּ לָדוּן קֹדֶם נִיסָן וְתִשְׁרִי, קָבְעִינָן זִמְנָא אַף בָּהֶם, וְהֵיכָא דְנָהוּג, נָהוּג (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן ר"ז). אֵין דָּנִין בַּלַּיְלָה בִּתְחִלַּת דִּין, אֲבָל אִם הִתְחִילוּ לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בַּיּוֹם, גּוֹמְרִין בַּלַּיְלָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם עָבְרוּ וְדָנוּ בַלַּיְלָה, דִּינֵיהֶם דִּין (רַשְׁבָּ"ם).

זְמַן יְשִׁיבַת הַדַּיָּנִים, מֵהַבֹּקֶר עַד סוֹף שָׁעָה חֲמִישִׁית; מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין צְרִיכִים לֵישֵׁב (טוּר).

אֵין יוֹשְׁבִין בַּדִּין מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית, אֲפִלּוּ לִגְמֹר דִּין, עַד שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. וְאִם הִתְחִילוּ, אֲפִלּוּ תְּחִלַּת דִּין, אֵין מַפְסִיקִין אֲפִלּוּ לִכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן מִנְחָה קְטַנָּה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם שָׁהוּת לְהִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיִּגְמְרוּ הַדִּין. וְאִם יָשְׁבוּ סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה, מַפְסִיקִין (טוּר).

מֵאֵימָתַי הֲוֵי הַתְחָלַת הַדִּין, מִשֶּׁיַּתְחִילוּ בַּעֲלֵי דִינִים לִטְעֹן, אוֹ שֶׁנִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּנִים. וְעַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן רל"ב.