חושן משפט סימן שעה

הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וּנְטָעָהּ, אִם הָיְתָה שָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִטַּע, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשָׂדֶה זוֹ לְנוֹטְעָהּ, וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַשָּׂדֶה. וְאִם אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִטַּע, שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. הַגָּה: סְתָם כֶּרֶם עָשׂוּי לִטַּע (רִיבָ"שׁ סִימָן תתקט"ו). הָעוֹשֶׂה טוֹבָה לַחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן רס"ד. וְכֵן הַלּוֹמֵד עִם חֲבֵרוֹ בְּלֹא דַעַת הָאָב, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן של"ה (סָעִיף א').

אָמַר לֵהּ בַּעַל הַשָּׂדֶה: עֲקֹר אִילָנְךָ וָלֵךְ, שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר הַנּוֹטֵעַ: הֲרֵינִי עוֹקֵר אִילָנִי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְחִישׁ הָאָרֶץ.

הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְנָטַע אוֹ בָּנָה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעַל הַשָּׂדֶה וְהִשְׁלִים הַבִּנְיָן, אוֹ שֶׁשָּׁמַר הַנְּטִיעוֹת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים, שֶׁמַּרְאֶה שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה לְמַה שֶּׁעָשָׂה זֶה וּבִרְצוֹנוֹ בָּא הַדָּבָר, שָׁמִין וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. הַגָּה: מִיהוּ, אִם אָמַר לוֹ תְּחִלָּה: עֲקֹר אִילָנְךָ וָלֵךְ, יָכוֹל בַּעַל הָאִילָן לַעֲשׂוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹזֵר בַּעַל הַשָּׂדֶה אַחַר כָּךְ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַשּׁוֹאֵל).

הַיּוֹרֵד לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בִּרְשׁוּת, אֲפִלּוּ נָטַע שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִטַּע, שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה; שֶׁאִם הָיְתָה הַהוֹצָאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח, נוֹטֵל הַהוֹצָאָה; וְאִם הַשֶּׁבַח יְתֵרָה עַל הַהוֹצָאָה, נוֹטֵל הַשֶּׁבַח. וְאִם בַּעַל הַשָּׂדֶה הוּא עַצְמוֹ אָרִיס, חָזַר לִהְיוֹת דִּינוֹ כְּאֵינוֹ עָשׂוּי לִטַּע, רַק שֶׁשָּׁמִין כַּמָּה רוֹצֶה לִתֵּן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִטְרֹחַ בְּעַצְמוֹ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ).

בַּעַל בְּנִכְסֵי מְלוֹג אִשְׁתּוֹ קְטַנָּה, וְהַשֻּׁתָּף בַּשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ, כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת הֵן וְשָׁמִין לָהֶם וְיָדָם עַל הָעֶלְיוֹנָה. (וְע"ל ס"ס קע"ח וס"ס ת"ד).

הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ חֻרְבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּבְנָאָהּ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְאִם אָמַר בַּעַל הַבִּנְיָן: עֵצַי וַאֲבָנַי אֲנִי נוֹטֵל, שׁוֹמְעִין לוֹ (שָׁם ד"ה). אָמַר לֵהּ בַּעַל הַקַּרְקַע: טֹל מַה שֶּׁבָּנִיתָ, שׁוֹמְעִין לוֹ. הַגָּה: וְדַוְקָא אִם הַחֻרְבָה אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִבְנוֹת; אֲבָל אִם עֲשׂוּיָה לִבְנוֹת, אוֹ בְמָקוֹם שֶׁסְּתַם חֻרְבָה עוֹמֶדֶת לִבְנוֹת, דִּינוֹ כְּמוֹ חֲצֵרוֹת, שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תַּלְמִידֵי רַשְׁבָּ"א (וְהָרַמְבַּ"ם פ"ו דִּגְזֵלָה) וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק הַשּׁוֹאֵל).

(רַמְבַּ"ם פ"י דִּגְזֵלָה טוּר הֵבִיאוֹ ס"ט) הַחֲצֵרוֹת הֲרֵי הֵם רְאוּיִים לְבִנְיָן וּלְהוֹסִיף בָּהֶם בָּתִּים וַעֲלִיּוֹת. לְפִיכָךְ, הַבּוֹנֶה בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה כְּנוֹטֵעַ שָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִטַּע, וְשָׁמִין לוֹ כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּבִנְיָן זֶה לִבְנוֹתוֹ; וְהוּא שֶׁיִּבְנֶה בִּנְיָן הַמּוֹעִיל הָרָאוּי לְאוֹתָהּ חָצֵר כְּמִנְהַג אוֹתוֹ מָקוֹם. הַגָּה: (הראב"ד וּמָרְדְּכַי) וְלֹא יוּכַל הַבּוֹנֶה לוֹמַר: בִּנְיָנִי אֲנִי נוֹטֵל. הִשְׂכִּירָהּ הַבּוֹנֶה לַאֲחֵרִים וְקִבֵּל שָׂכָר, מְנַכִּין לוֹ מֵהוֹצָאוֹתָיו, אַף עַל גַּב דְּלָא עָבִיד לְמֵיגָר (רַשְׁבָּ"א ונ"י פֶרֶק הַשּׁוֹאֵל). וְאִם דָּר בָּהּ הַבּוֹנֶה, אִם חִסַּר לְבַעַל הַקַּרְקַע דָּבָר מוּעָט, צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ כָּל מַה שֶּׁנֶּהֱנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שס"ג (מֵישָׁרִים נל"א ח"ב). רְאוּבֵן שֶׁהָיָה לוֹ בַּיִת רָעוּעַ וְיָצָא מִן הָעִיר, וּבָא שִׁמְעוֹן וְדָר בּוֹ וְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת לְהַצִּיל הַבַּיִת מִן הַנְּפִילָה וְסִיְּדוֹ וְכִיְּדוֹ, כָּל מַה שֶּׁהָיָה לְצֹרֶךְ שֶׁלֹּא יִפֹּל צָרִיךְ רְאוּבֵן לְהַחֲזִיר לְשִׁמְעוֹן, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ מַה שֶּׁסִּיְדוֹ וְכִיְּדוֹ, כִּי יוּכַל לוֹמַר: אֵינִי צָרִיךְ לָזֶה, וּכְשֶׁיִּתֵּן רְאוּבֵן מַה שֶּׁחַיָּב לִתֵּן לְשִׁמְעוֹן, יֵצֵא מִן הַבַּיִת (טוּר ס"ח בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ).

כָּל מִי שֶׁשָּׁמִין לוֹ, בֵּין שֶׁהָיְתָה יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה בֵּין שֶׁהָיְתָה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אֵינוֹ נוֹטֵל כְּלוּם עַד שֶׁיִּשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא. וְאִם אָמַר: יָבוֹאוּ הַדַּיָּנִים (ל' הַטוּר הַבַּנָּאִים) וְיַּעֲשׂוּ שׁוּמַת הַהוֹצָאָה וַהֲרֵי הִיא גְּלוּיָה לְעֵינֵיהֶם וִישַׁעֲרוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים וְהַסִיד וּשְׂכַר הָאֻמָּנִים בְּפָחוֹת שֶׁבַּשִּׁעוּרִים, שׁוֹמְעִין לוֹ וְנוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְכֵן זֶה שֶׁנּוֹטֵל הַשֶּׁבַח בִּלְבַד, וְהָיְתָה יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁבוּעָה.

כָּל שֶׁשָּׁמִין לוֹ וְנוֹטֵל, שֶׁטָּעַן בַּעַל הַשָּׂדֶה וְאָמַר: נָתַתִּי, וְהַיּוֹרֵד אוֹמֵר: לֹא נָטַלְתִּי, הַיּוֹרֵד נֶאֱמָן, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא נָטַל כְּלוּם, וְנוֹטֵל, שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִים לְבַעַל הַשָּׂדֶה: עֲדַיִן לֹא שָׁמוּ לְךָ, וְלֹא יָדַעְתָּ כַּמָּה אַתָּה חַיָּב לִתֵּן, הֵיאַךְ נָתַתָּ. אֲבָל אִם שָׁמוּ לוֹ וְאָמְרוּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה: תֵּן לוֹ, וְאָמַר: נָתַתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁבַּע הַיּוֹרֵד, הֲרֵי בַּעַל הַשָּׂדֶה נֶאֱמָן, וְיִשָּׁבַע הֶסֵת שֶׁנָּתַן, וְיִפָּטֵר, שֶׁהַקַּרְקַע בְּחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ: