ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ז

390

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כפי שנרמז גם בכך שהמשנה אינה מכנה את בעל המאמר "לפום צערא אגרא" בשמו הפרטי, אלא בכינוי "בן הא הא", המדגיש שהוא גר ("בן אברהם ושרה שנתווסף ה"א בשמם")²⁴ – כדי לרמוז²⁵, שמדובר כאן על כך שהוא מקבל על עצמו צער ויגיעה שאין הוא חייב בהם כלל, בדומה לכל מציאותו של הגר (כקטן שנולד): הוא מגייר עצמו²⁶, בשעה שאין שום חובה בכך, ומקבל על עצמו את הקושי והצער של קיום כל התורה והמצוות) –

ולפיכך ניתן היה לחשוב, שעל צעד כזה^* אין הוא מקבל שכר, אלא לפי התוצאות והשבח, כהלכה אודות המעבד שדה חבירו על דעת עצמו, שאינו מקבל שכר עבור כל "הוצאתו", אלא לפי התועלת שבעבודתו – לכן אומרת המשנה "לפום צערא אגרא" – נותנים לו שכר גם עבוד טירחתו וצערו, למרות שלא נצטווה בכך.

אצל גר זוהי כל מציאותו, אך בדומה לכך קיים הדבר אצל כל אחד: בהידור מצוה, או הנהגה טובה, או מינוי לדבר שבקדושה וכו' – שהוא מקבל על עצמו²⁷ מרצונו^*.

ד. משלמים שכר גם כשהטירחה גרמה להפסד

אך אפשר לשאול: כאשר אדם מעבד שדה חבירו, אם הביע בעל הבית דעתו ש"ניחא" לו בכך, עליו לשלם לפועל על כל עבודתו, גם אם ההוצאה יותר מהתועלת²⁸, ולפי זה שבה הקושיא: כיון שלקדוש־ברוך־הוא "ניחא"²⁹ בכך שהאדם נוהג לפנים משורת הדין, מעבר למה שנצטווה – מהו החידוש ב"לפום צערא אגרא", עד כדי כך שזהו

הערות

24. תוס' חגיגה ט, ב. (ושם לענין "בר הי הי"*) מדרש שמואל כאן. ובמחו"ו ספ"ו "וכן הא הא חמש כאותיות אברהם". ולהעיר דבן הא הא כאן** הוא במילוי אל"ף – אף דבשרה י"ל שהוא במילוי ה' (שאז ה"ז בגימטריא י' שנטלה).
25. במדרש שמואל כאן (מרשב"ם בשם ר"י בן הרא"ש), שנקרא כן כדי להסתירו מן המלשינים (ובמחו"ו שם: ולא רצה לפרסום וכינה המסדר בלשון הצנע ובלשון נקי'). אבל מכיון שכל הענינים שבתורה – כולל גם השמות של בעלי המאמרים – הם נצחיים, מובן שנוגע לתוכן מאמרו, כבפנים, וראה לקמן הערה 79. ובפרט שלכאורה אין להזכיר לגר שגר הוא (ובפרט ב(סיום) מס' דמילי דחסידותא – אבות).
26. וראה לקמן סעיף ו ובהערה 47.
*. ומה שהצער גופא הו"ע של שבח (כנ"ל ס"ב) – ראה לקמן ס"ד.
27. להעיר מסוג המצות שאין "אדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה .. שאינה חובה אלא דומין לרשות" (רמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ב).
*. ראה לקמן בפנים ס"ד (ובהערות) ס"ו.
28. שו"ע חו"מ סשע"ה ס"ג ובסמ"ע שם סק"ז.
29. ויתירה מזו, שהווה כיורד ברשות – שבזה לכו"ע (גם לדעת הרא"ש ב"מ פ"ח סכ"ב. הובא בטור שם) נוטל גם ההוצאה שיתירה על השבח.
. ובמלאכת שלמה כאן כתב דהי' (זה דחגיגה) אמורא. וביוחסין ע' בן הא הא מסתפק (בהנ"ל) אם הי' תנא או אמורא. וראה שם ע' היהי. ובדק"ס חגיגה שם.
. אבל בחגיגה שם במילוי יו"ד. – להעיר דשינוי המילוי הוא באותיות אי"ה (ראה יהל אור ע' קסה). וראה ענין המילואים בס' אתהלך ליאזנא (ובביאור הצ"צ לשם – אוה"ת ענינים ע' רמ ואילך). ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.