חושן משפט סימן שלח

הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת כָּל זְמַן שֶׁהִיא עוֹשָׂה בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע, בֵּין בִּמְחֻבָּר בֵּין בְּתָלוּשׁ; וְאוֹכֶלֶת מִמַּשּׂוֹי שֶׁעַל גַּבָּהּ עַד שֶׁתִּהְיֶה פּוֹרֶקֶת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּוֹל בְּיָדוֹ וְיַאֲכִילֶנָּה.

כָּל הַמּוֹנֵעַ הַבְּהֵמָה מִלֶּאֱכֹל בִּשְׁעַת מְלָאכָה, לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דְּבָרִים כה, ד). אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל מִינֵי בְהֵמָה וְחַיָּה בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, וְאֶחָד הַדִּישָׁה וְאֶחָד כָּל שְׁאָר מְלָאכוֹת שֶׁל גִּדּוּלֵי קַרְקַע; וְלֹא נֶאֱמַר שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דְּבָרִים כה, ד) אֶלָּא בַּהוֶֹה.

אֶחָד הַחוֹסֵם אוֹתָהּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה, וְאֶחָד הַחוֹסֵם אוֹתָהּ מִקֹּדֶם וְעָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה וְהִיא חֲסוּמָה, אֲפִלּוּ חֲסָמָהּ בְּקוֹל, לוֹקֶה.

שָׂכַר בְּהֵמָה וַחֲסָמָהּ וְדָשׁ בָּהּ, לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים ד' קַבִּין לְפָרָה ג' קַבִּין לַחֲמוֹר הַיְנוּ בְּכָל יוֹם, וּבְדִישָׁה מְרֻבָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ לָדוּשׁ כָּל הַיּוֹם (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַפּוֹעֲלִים בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א), שֶׁמִּשְּׁעַת מְשִׁיכָה נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, וְאֵינוֹ חַיָּב מַלְקוֹת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ חֲסוּמָה:

אָמַר לְגוֹי: חֲסֹם פָּרָתִי וְדוּשׁ בָּהּ, דַּאֲמִירָה לְגוֹי אָסוּר בְּכָל אִסּוּרִין, כְּמוֹ בְשַׁבָּת (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וְרַשִׁ"י וְהַמַּגִּיד סוֹף הִלְכוֹת שְׂכִירוּת) ; יָשַׁב לָהּ קוֹץ בְּפִיהָ וְדָשׁ בָּהּ וַהֲרֵי אֵינָהּ אוֹכֶלֶת; רָבַץ לָהּ אֲרִי מִבַּחוּץ; הִרְבִּיץ בְּנָהּ מִבַּחוּץ; הֲרֵי שֶׁצָּמְאָה וְאֵינוֹ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ; פִּירֵשׂ עוֹר עַל הַדַּיִשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאכַל; כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָסוּר, וְאֵינוֹ לוֹקֶה.

הָיָה הַדָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בּוֹ רָע לִבְנֵי מֵעֶיהָ וּמַזִּיקָהּ, אוֹ שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, וְאִם תֹּאכַל מִזֶּה תַּתְרִיז (פֵּרוּשׁ, חֹלִי מֵעַיִם שֶׁמּוֹצִיאָה רְעִי כַּמַּיִם), מֻתָּר לְמוֹנְעָהּ, שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל הֲנָאָתָהּ וַהֲרֵי אֵינָהּ נֶהֱנֵית.

פָּרוֹת הַמְהַלְּכוֹת עַל הַתְּבוּאָה לְפִי שֶׁיָּרַט לָהֶן הַדֶּרֶךְ, אֵינוֹ עוֹבֵר (עַל) לֹא תַחְסֹם (דְּבָרִים כה, ד). הַגָּה: שְׂעוֹרִין שֶׁהֻשְּׁרוּ בְּמַיִם וּמְיַבְּשִׁין אוֹתָן בְּתַנוּר וְאַחַר כָּךְ דָּשִׁין אוֹתָן בְּפָרוֹת לְהָסִיר קְלִיפּוֹתֵיהֶן, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם בַּל תַּחְסֹם (דְּבָרִים כה, ד), שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בְּמַעֲשֵׂר; אֲבָל מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁחוֹסֵם פָּרָתוֹ, מֵבִיא מְעַט מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְתוֹלֶה בְצַוָארָהּ שֶׁתֹּאכַל מִמֶּנּוּ (טוּר סי"ב).

רַשַּׁאי הַשּׂוֹכֵר לְהַאֲכִילָהּ פְּקִיעֵי עָמִיר (פֵּרוּשׁ, אֲגֻדַּת קַשׁ שֶׁל שִׁבֳּלִים שֶׁנִּדּוֹשׁוּ, רַשִׁ"י), כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאכַל הַרְבֵּה מֵהַדַּיִשׁ; וְרַשַּׁאי בַּעַל הַפָּרָה לְהַרְעִיבָהּ כְּדֵי שֶׁתֹּאכַל הַרְבֵּה מֵהַדַּיִשׁ: