1126

על פי זה נמצא דין חדש (ובהקדם): כשם שיש איסור "לא תחסום שור בדישו", כך ישנו גם איסור "לא תדוש בחסימה"³⁵. ועל פי הנ"ל נמצא שדין "פרות המהלכות על התבואה כו' אינו עובר על לא תחסום" הוא דוקא כשחוסם את הפרות אחר כך, לאחר שהעלן כבר על גבי התבואה (והן מהלכות מאליהן) שאז אין "פסיק רישיה" על דבר האסור; אבל אם חסם את הפרות בטרם הוליכן על התבואה, מאחר שהפסיק רישיה הוא על דבר האסור – דישה בשור חסום – הרי הוא עובר לא תחסום אפילו כשאינו מתכוין לדוש.

לכאורה אם כך, מדוע אין מפרש אדמו"ר הזקן בפירוש שהדין הוא דוקא אם חסמן אח"כ ולא תחילה? הטעם – משום, כפי שמוכח בכמה מקומות, שאחד מכללי שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הוא – שנוהג כפי הכלל ברמב"ם בספר הי"ד שלו – שהרמב"ם אינו מביא (בפירוש) דינים מחודשים (מלבד בכמה מקומות, שאומר "יראה לי". הוא (אדה"ז) רק מוסיף את טעם ההלכה (גם מפרט ההלכה), שממנו אפשר ללמוד פרטי דינים נוספים. ולכן לא כתב בפירוש³⁶ את ההבדל בין חסימת הפרות בתחילה לבין חסימה לאחר מכן, אלא מסתפק בכך שאומר הטעם שאינו עובר על לא תחסום משום ש"אינו מתכוין"; ויחד עם זה שאדמו"ר הזקן עוד מוסיף "וכן כל כיוצא בזה", שבכל מקום הדין הוא שאינו מתכוין פטור , "הרי זה בא ללמד ונמצא למד": מאחר שמכאן לומדים הפטור של אינו מתכוין בשאר איסורים, הרי מובן שגם כאן – בלא תחסום – קיימים הגדרים של "אינו מתכוין", כבכל האיסורים, ומזה אפשר ללמוד את חילוקי הדינים, אם החסימה היתה קודם או לאחר מכן.

ו. כאמור לעיל, יש ללמוד את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן בעיון, ולהתעמק בסגנון לשונו³⁷ ולדייק בתיבותיו, שעל ידי כך יתווספו כמה וכמה ביאורים ובירורים המבארים את ההלכה במקומה וגם ללמוד מכך למקומות אחרים בתורה, הן אלו הקשורים בהלכה זו עצמה, הן בענינים הקשורים עם שאר מקצועות התורה.

וכפי שאנו רואים מהסעיף האמור, שבסגנון ודיוק לשונו מחדש כאן אדמו"ר הזקן כמה ענינים: א) שאינו עובר גם כשהתבואה נידושה על ידי הילוך הפרות; ב) טעם הפטור הוא משום "אינו מתכוין"; ג) מכאן נלמד, שהפטור הוא דוקא כשאין זה "פסיק רישיה"; ד) שהפטור של אינו מתכוין אינו רק במלאכות שבת (כשיטת השאלתות) אלא בכל האיסורים שבתורה.

יתן הקב"ה, שילמדו בעיון את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ותניא –