חושן משפט סימן שטז

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לִזְמַן קָצוּב וְרָצָה הַשּׂוֹכֵר לְהַשְׂכִּיר הַבַּיִת לְאַחֵר, מַשְׂכִּיר עַד סוֹף זְמַנּוֹ, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִנְיַן בְּנֵי בַּיִת הָאַחֵר יוֹתֵר מִבְּנֵי בֵיתוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ הַמַּשְׂכִּיר: לָמָּה תִּטְרַח וְתַשְׂכִּיר בֵּיתִי לַאֲחֵרִים, אִם לֹא תִּרְצֶה לַעֲמֹד בּוֹ, צֵא וְהַנִּיחֵהוֹ וַאֲנִי פּוֹטֵר אוֹתְךָ מִשְּׂכִירוּתוֹ, שׁוֹמְעִין לוֹ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שי"ב סְעִיף ז'. וְאִם הַשּׂוֹכֵר רוֹצֶה לָצֵאת מִן הַבַּיִת וּלְהַנִּיחוֹ כָּךְ בְּלֹא דִּיוֹרִין, וְרוֹצֶה לְשַׁלֵּם לַמַּשְׂכִּיר, יָכוֹל הַמַּשְׂכִּיר לְהַשְׂכִּירוֹ לַאֲחֵרִים, דְּבֵיתָא מֵיָתְבָא יָתִיב וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר, (יְשַׁעְיָה כד, יב) (מָרְדְּכַי פֶּרֶק חֶזְקַת). מִי שֶׁנָּתַן בֵּיתוֹ לְאַחֵר אוֹ הִשְׂכִּירוֹ, וְשִׁיֵּר כֹּחַ לְעַצְמוֹ שֶׁכְּשֶׁיִּרְצֶה יָכוֹל לָדוּר עִם הַמְקַבֵּל מַתָּנָה אוֹ הַשּׂוֹכֵר בַּבַּיִת, יָכוֹל לִמְכֹּר כֹּחוֹ לְאַחֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ מְרֻבִּים (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א אֶלֶף קמ"ה). וְיֵשׁ מְחַלְּקִים בֵּין אִם שִׁיֵּר לְעַצְמוֹ חֵלֶק מְסֻיָּם כְּגוֹן חֲצִי הַבַּיִת, אָז יוּכַל לְמָכְרוֹ לְאַחֵר, אֲבָל אִם שִׁיֵּר לְעַצְמוֹ חֵלֶק שֶׁאֵינוֹ מְסֻיָּם, כְּגוֹן דְּיוּכַל לְסַלְּקוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרוֹ אוֹ לְהַשְׂכִּיר זְכוּתוֹ לְאַחֵר (רִיבָ"שׁ סִימָן רנ"ז). מִי שֶׁנּוֹתֵן לְאַחֵר דִּירָה בְּבֵיתוֹ וְאֵין הַמְקַבֵּל צָרִיךְ לְאוֹתָהּ דִּירָה, נִרְאֶה לִי דְיוּכַל לְהַשְׂכִּירוֹ אוֹ לְמָכְרוֹ לְאַחֵר שֶׁבְּנֵי בֵּיתוֹ אֵין מְרֻבִּים מִמֶּנּוּ, דְּלָא גָּרַע כֹּחַ הַמְקַבֵּל מַתָּנָה מִכֹּחַ הַמְשַׁיֵּר לְעַצְמוֹ, דְּנוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה נוֹתֵן. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ"ד סָעִיף כ"ח.

שְׁנַיִם שֶׁשָּׂכְרוּ בַיִת בְּשֻׁתָּפוּת לָדוּר בּוֹ יַחַד, אֵין אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין יָכוֹל לְהוֹשִׁיב אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ דִּיּוּרִין פְּחוּתִים מִמֶּנּוּ, כִּי יָכוֹל לוֹמַר: אוֹתְךָ אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל אֲבָל אַחֵר אֵינִי יָכוֹל לְקַבֵּל; וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכֹפוֹ לַחֲלֹק, שֶׁהַבַּיִת אֵינוֹ שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא שָׂכוּר לָהֶם לִזְמַן. וְע"ל סִימָן קע"א סָעִיף ט' דְּיֵשׁ חוֹלְקִין.

רְאוּבֵן מִשְׁכֵּן בֵּיתוֹ לִזְמַן, וְהִתְנָה שֶׁאַחַר הַזְּמַן יִהְיֶה רְשׁוּת לַשּׂוֹכֵר (בְּיָדוֹ) לָדוּר בּוֹ הוּא וְסִיעָתוֹ, אוֹ לְמַשְׁכֵּן אוֹ לְהַשְׂכִּיר לְמִי שֶׁיִּרְצֶה, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֲפִלּוּ בְּלֹא תְנַאי רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר אוֹ לְמַשְׁכֵּן לְמִי שֶׁבְּנֵי בֵיתוֹ אֵינָן מְרֻבִּין, וּמִפְּנֵי הַתְּנַאי רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וּלְמַשְׁכֵּן אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁיֵּשׁ סִיעָה גְדוֹלָה מִסִיעָתוֹ: