שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ דְּלָתוֹת, וְלִפְתֹּחַ לוֹ הַחַלּוֹנוֹת שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ, וּלְחַזֵּק אֶת הַתִּקְרָה, וְלִסְמֹךְ אֶת הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, וְלַעֲשׂוֹת נֵגֶר וּמַנְעוּל. וְכֵן אִם נִפְחֲתָה הַמַּעֲזִיבָה וְהַתִּקְרָה בְּד' טְפָחִים, חַיָּב לְתַקְּנָהּ; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִדְּבָרִים שֶׁהֵם מַעֲשֶׂה אֻמָּן, וְהֵם עִקָּר גָּדוֹל בִּישִׁיבַת הַבָּתִּים וְהַחֲצֵרוֹת. הַגָּה: וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס שָׁם הַשּׂוֹכֵר (וְרָאָה שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם דְּבָרִים אֵלּוּ, לֹא) אָמְרִינָן דְּנִתְפַּיֵּס בַּמֶּה שֶׁרָאָה, אֶלָּא עַל הַמַּשְׂכִּיר לְתַקֵּן. תִּקֵּן הַמַּשְׂכִּיר דְּבָרִים אֵלּוּ, וְנִשְׁבְּרוּ תּוֹךְ יְמֵי הַשְּׂכִירוּת, אִם אָמַר לוֹ: בַּיִת זֶה, אֵין צָרִיךְ לְהַעֲמִיד לוֹ אַחֵר. אָמַר לוֹ: בַּיִת סְתָם, צָרִיךְ לְתַקְּנוֹ כָל יְמֵי הַשְּׂכִירוּת (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַשּׁוֹאֵל וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ו דִּשְׂכִירוּת). וע"ל סִימָן שי"ב סָעִיף י"ז.
  2. ב
    הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְזוּזָה וּלְתַקֵּן מְקוֹם הַמְּזוּזָה מִשֶּׁלּוֹ. וְכֵן אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת סֻלָּם אוֹ מַרְזֵב, אוֹ לְהָטִיחַ גַּגּוֹ, הֲרֵי זֶה מִשֶּׁל עַצְמוֹ. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן (טוּר). וּבְכָל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים הוֹלְכִין אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם).