שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ בְּבִירָה גְדוֹלָה, מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזִיזִים וּבְכוֹתָלִים עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, וּבְתַרְבֵּץ שֶׁל חָצֵר וּבָרְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים, וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּעֳבִי הַכְּתָלִים. וּבְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הוֹלְכִים אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה וְהַשֵּׁמוֹת הַיְדוּעִים לָהֶם:
  2. ב
    הַמַּשְׂכִּיר חֲצֵרוֹ סְתָם, לֹא הִשְׂכִּיר הָרֶפֶת שֶׁבָּהּ.
  3. ג
    הַזֶּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר, הֲרֵי הוּא שֶׁל שׂוֹכֵר; לְפִיכָךְ הוּא מְטַפֵּל בּוֹ לְהוֹצִיאוֹ. וְאִם יֵשׁ שָׁם מִנְהָג הוֹלְכִים אַחַר הַמִּנְהָג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיוּ הַבְּהֵמוֹת שֶׁעָשׂוּ הַזֶּבֶל שֶׁל שׂוֹכֵר, אֲבָל אִם הַבְּהֵמוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, הַזֶּבֶל שֶׁל בַּעַל הֶחָצֵר, שֶׁחֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׂכוּרָה בְּיַד אֲחֵרִים. הַגָּה: מִיהוּ, אִם קָלְטוֹ הַשּׂוֹכֵר בִּכְלִי מִן הָאֲוִיר, וְלֹא נָח בֶּחָצֵר, הֲרֵי שֶׁלּוֹ (טוּר ס"ו).
  4. ד
    וְהָאֵפֶר הַיּוֹצֵא מֵהַתַּנוּר וְכִירָה, שֶׁל שׂוֹכֵר. אֲפִלּוּ אֲחֵרִים אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין (טוּר בְּשֵׁם הרמ"ה).