א
מֵקָּח שֶׁנַּעֲשָׂה בְּאִסוּר, כְּגוֹן שֶׁהוֹסִיף בְּשִׁוּוּי הַמִּקָּח בִּשְׁבִיל הַמְתָּנַת הַמָּעוֹת, אוֹ שֶׁפָּסַק קֹדֶם שֶׁיָּצָא הַשַּׁעַר וְלֹא הָיָה לוֹ לַמּוֹכֵר, וְכֵן אִם נִשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא לִמְכֹּר, וְעָבַר וּמָכַר (עַיֵּן בְּבֵית יוֹסֵף), וְנִתְקַיֵּם בְּקִנְיָן אוֹ בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַהַקְנָאוֹת, הַמִּקָּח קַיָּם וְיִתֵּן כְּשַׁעַר שֶׁל הֶתֵּר, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְבַטֵּל הַמִּקָּח. וּמִיהוּ, הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ שֶׁלֹּא לִתֵּן כְּשַׁעַר הַיֹּקֶר. וְאֵין חִלּוּק בְּזֶה בֵּין מֵקָּח אוֹ מַתָּנָה אוֹ מְחִילָה אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים (כ"כ ב"י).
