שולחן ערוך בספריא
  1. א
    לוֹקֵחַ שֶׁטָּרְפוּ מִמֶּנּוּ הַשָּׂדֶה, כּוֹתְבִים לוֹ בֵּית דִּין טִרְפָּא הֵיאַךְ טְרָפוּהוּ מִמֶּנּוּ בִּשְׁבִיל חוֹב שֶׁל הַמּוֹכֵר, וְחוֹזֵר וְטוֹרֵף מֵהַמּוֹכֵר. הַגָּה: וְאֵין הַבַּעַל חוֹב צָרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ הַרְשָׁאָה אוֹ שְׁטַר הוֹדָאָה שֶׁטָּרַף מִמֶּנּוּ (בֵּית יוֹסֵף סִימָן קי"א בְשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א), וְאִם קְנָאָהּ וְהוּקְרָה, אִם הָיְתָה שָׁוָה אֶלֶף כּוֹתְבִים לוֹ טִרְפָּא בְּאֶלֶף; וְכֵן אִם הָיְתָה שָׁוָה אֶלֶף בְּשָׁעָה שֶׁלָּקְחָהּ, וּבִשְׁעַת טִרְפָּא לֹא הָיְתָה שָׁוָה אֶלָּא ת"ק, אוֹ שֶׁהָיְתָה שָׁוָה אֶלֶף וּלְקָחָהּ בְּת"ק, בְּכֻלָּם כּוֹתְבִין לוֹ טִרְפָּא בְּאֶלֶף. וְכָל הַדִּין שֶׁיֵּשׁ לַמַּלְוֶה עִם הַלּוֹקֵחַ, כֵּן דִּינוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ רִאשׁוֹן שֶׁטָּרַף בַּעַל חוֹב מִמֶּנּוּ וּבָא הוּא לִטְרֹף מֵהַלָּקוֹחוֹת שֶׁקָּנוּ אַחֲרָיו, אֲפִלּוּ לֹא מָכַר לוֹ בִּשְׁטָר אֶלָּא בְּעֵדִים בְּעָלְמָא, אֲפִלּוּ לֹא פֵרַשׁ לוֹ הָאַחֲרָיוּת. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא מוֹכֵר, אֲבָל נָתַן מַתָּנָה בְּעֵדִים אֵינוֹ טוֹרְפָהּ בְּלֹא שְׁטָר, דְּמַתָּנָה אֵין לָהּ קוֹל אֶלָּא בִּשְׁטָר. (הַמַּגִּיד פֶּרֶק י"א דְּמַלְוֶה). וְהָא דְטוֹרֵף בְּלֹא מָכַר לוֹ בִּשְׁטָר אֶלָּא בְּעֵדִים בְּעָלְמָא, דַּוְקָא כְּשֶׁהָעֵדִים מְעִידִים שֶׁלֹּא חָתְמוּ עַל שׁוּם שְׁטָר מִזֶּה הַמֶּכֶר, וְגַם לֹא הָיוּ שָׁם עֵדִים אֲחֵרִים כִּי אִם הֵם. וּמִכָּל מָקוֹם בֵּית דִּין כּוֹתְבִים לוֹ הֵיאַךְ נִטְרַף מִמֶּנּוּ, לִרְאָיָה, שֶׁיִּתְבַּע הַלּוֶֹה שֶׁמָּכַר לוֹ.
  2. ב
    אִם לָקַח בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת, וּמְבַקֵּשׁ מֵהַמַּלְוֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ כֹּחוֹ מֵהַשְּׁטָר חוֹב כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִתְבֹּעַ הוּא מֵהַלּוֶֹה, אִם כְּבָר טָרַף מִמֶּנּוּ, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ מִמֶּנּוּ לֹא הַרְשָׁאָה וְלֹא מֶכֶר, שֶׁכְּבָר נִמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ וְנִתְבַּטֵּל. אֲבָל קֹדֶם שֶׁיִּטְרֹף בּוֹ, יָכוֹל לְפַיְּסוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ כֹּחוֹ, אֲבָל אֵין כּוֹתְבִין לוֹ טִרְפָּא, שֶׁהֲרֵי קָנָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא בְאַחֲרָיוּת: