שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמא דין מי שהלוה על חמץ ז
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
מג ראה שו"ע חו"מ סי' קיז ס"א (בדין אפותיקי) וס"ב (שכ"ה גם במשכון), שתלוי אם התנה בפירוש לא יהא לך פרעון אלא מזו.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמא דין מי שהלוה על חמץ
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
2315 עתה בא לבאר הטעם שכתבו הרא"ש ומ"א וח"י, שמן הסתם נשארה אחריות גניבה ואבידה על הלוה הישראל שהחמץ בידו; אף שאמר לו מעכשיו, וגם הגיע הפרעון, ואם כן נחלט החמץ בידי הנכרי, והישראל הוא רק שומר חנם על הפקדון הזה.
והטעם הוא, כי אף שאמר מעכשיו, הרי מכל מקום לא אמר לו לא יהי' לך פרעון אלא מזה, אלא שאם יגנב הפקדון יגבה הנכרי את חובו משאר נכסי הישראל.
וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' קיז ס"א (העושה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה ... ושטפה נהר, הרי זה גובה משאר נכסים וטורף אותם ... ואם התנה עמו שלא יהא לו פרעון אלא מזו, אינו גובה משאר נכסים). ושם ס"ב (משכונא, אם משכנה לו סתם, דינה כאפותיקי סתם. ואם פירש לו לא יהא לך פרעון אלא ממנה, דינה כאפותיקי מפורש).
הרי שכל זמן שלא אמר לא יהא לך פרעון רק מזה החמץ, נשתעבדו כל נכסי הישראל לפרעון חובו.
ואף שכאן אמר מעכשיו והגיע זמנו; מכל מקום לא נקנה לגמרי החמץ לנכרי (כמבואר בהערה הקודמת), ונשאר עליו החוב, ונשתעבדו כל נכסי הישראל לפרעון חובו.
*
וכן הדין אם מסר את החמץ למלוה, אלא שלא אמר מעכשיו, ולא אמר לא יהא לך פרעון רק מזה החמץ, שגם בזה מן הסתם נשארה האחריות על הלוה בעל המשכון, כדלקמן סי"ב (אם לא אמר לו מעכשיו יהא שלך ... וכל ימי הפסח היה החמץ באחריות הנכרי מגניבה ואבידה באונס, שלא התנה עם הישראל שאם יגנב ממנו החמץ או יאבד יפסיד חובו, ומדין תורה הישראל אינו חייב באחריות המשכון של נכרי שבידו מגניבה ואבידה באונס).
*
וכל זה הוא אם הישראל הסתפק באמירת מעכשיו, ולא מסר לו את החמץ; או אם מסר לו את החמץ, ולא אמר לו מעכשיו.
אבל אם אמר לו מעכשיו וגם מסר לו את החמץ, אזי מן הסתם האחריות היא על המלוה שהפקדון בידיו, כדלעיל ס"ב (והערה 14). לקמן ס"י (והערה 68).
וכן הדין אם הישראל הקנה לנכרי את החמץ בעד המעות, ששוב אין כאן שום חוב על הישראל, והאחריות היא על המלוה, כדלקמן ס"ט (שוב אין אחריות החמץ מגניבה ואבידה באונס על ישראל, מן הסתם).
פתיחה בהקשר