אורח חיים סימן תסב

מֵי פֵּרוֹת בְּלֹא מַיִם אֵין מַחְמִיצִין כְּלָל. וּמֻתָּר לֶאֱכֹל בְּפֶסַח מַצָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת אֲפִלּוּ שָׁהֲתָה כָּל הַיּוֹם, אֲבָל אֵין יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַצָּה עֲשִׁירָה וּקְרָא כְּתִיב לֶחֶם עֹנִי (דְּבָרִים טז, ג).

מֵי פֵּרוֹת עִם מַיִם מְמַהֲרִים לְהַחְמִיץ יוֹתֵר מִשְּׁאָר עִסָה הִילְכָּךְ אֵין לָלוּשׁ בָּהֶם; וְאִם לָשׁ בָּהֶם, יֹאפֶה מִיָּד.

מֻתָּר לָלוּשׁ בְּיַיִן אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא טִפַּת מַיִם שֶׁנּוֹפֶלֶת בִּשְׁעַת הַבָּצִיר, וְאַף לְכַתְּחִלָּה רְגִילִים לִתֵּן מַיִם בִּשְׁעַת הַבָּצִיר כְּדֵי לְהַתִּיר נִצֹּק וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לָחוּשׁ לָהֶם, הוֹאִיל וּכְבָר נִתְבַּטְּלוּ הַמַּיִם בַּיַּיִן קֹדֶם שֶׁלָּשׁוּ הָעִסָה.

מֵי בֵּיצִים וּשְׁאָר מַשְׁקִים, כֻּלָּם הֲווּ בִּכְלַל מֵי פֵּרוֹת. הַגָּה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין לָלוּשׁ בְּמֵי פֵּרוֹת, וַאֲפִלּוּ לִקְטֹף הַמַּצּוֹת אֵין נוֹהֲגִין רַק לְאַחַר אֲפִיָּתָן בְּעוֹדָן חַמִּין, וְאֵין לְשַׁנּוֹת אִם לֹא בִּשְׁעַת הַדַּחַק לְצָרְכֵי חוֹלֶה אוֹ זָקֵן הַצָּרִיךְ לָזֶה.

הַלָּשׁ עִסָה בְּמֵי פֵּרוֹת, טוֹב לַעֲשׂוֹתָהּ פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר עִשָּׂרוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְחַיֵּב בְּחַלָּה.

חִטָּה שֶׁנִּמְצֵאת בִּדְבַשׁ אוֹ בְּיַיִן וְחֹמֶץ, מֻתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בָּהֶם מַיִם.

יֵשׁ לְבָרֵר הַמֶּלַח קֹדֶם פֶּסַח מֵחִטִּים שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּתוֹכוֹ, כִּי כְּשֶׁהַמֶּלַח מִתְלַחְלֵחַ הוּא נִכְנָס מְעַט מְעַט בַּחִטִּים וּמִתְחַמֵּץ.