שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) פסקי הסדור - סדר הכנסת שבת
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
2952 כמבואר בשו"ע או"ח סי' רלה ס"א (זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים). ובמ"א שם ס"ק א (ומן הדין סגי בבינונים ... אלא שאין אנו בקיאין לכן בעינן קטנים). וכדלעיל (הערה 2931 ).
ומדייק רבינו כאן, שרק "לענין קריאת שמע של ערבית" צריך להחמיר עד שיהיו כוכבים קטנים, משא"כ לענין תפלת ערבית (למנהגינו שאין מתפללים עד צאת הכוכבים), סגי בכוכבים בינונים, ובהקדים:
במנין הקבוע של הרבי היו בדרך כלל זמנים קבועים לתפלת ערבית – מאוחרים יותר מזמן הנ"ל של ג' כוכבים קטנים.
מלבד פעמים אחדות בשנה, בסיום התעניות, שאז הי' הרבי רגיל לצאת לתפלת ערבית פחות מחצי שעה אחרי השקיעה. והיינו שבימים אלו סמך להקל כשיטת רבינו הזקן, שצאת הכוכבים הבינונים בנ.י. הוא פחות מחצי שעה אחרי השקיעה.
כדי לבאר הנהגה זו, עלינו להקדים ולבאר את הלכות ומנהגי זמן תפלת ערבית. אשר מבואר במשנה ריש ברכות (מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), והיינו מזמן צאת הכוכבים – כנ"ל.
כותב על זה רש"י שם ד"ה עד סוף (אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא).
והיינו שכבר בזמן התלמוד (ירושלמי) והראשונים (רש"י) רגילין היו להתפלל ערבית בבית הכנסת לפני צאת הכוכבים, וגם לפני שקיעת החמה (מבעוד יום), ומתרץ רש"י שלענין קריאת שמע היו סומכים על מה שקוראים קריאת שמע שעל המטה.
אמנם בתוס' שם ד"ה מאימתי (תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה ואם כן שלש פרשיות היה לו לקרות ... לכן פירש ר"ת ... דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (כו, א) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה ... ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית).
והיינו שלא רק לענין תפלת ערבית סמכינן על רבי יהודה, מפלג המנחה ולמעלה, אלא אף לענין קריאת שמע.
להלכה קיי"ל כרש"י, שרק לענין תפלת ערבית סמכינן על רבי יהודה מפלג המנחה ולמעלה, ולא לענין קריאת שמע, כמבואר בשו"ע סי' רלה ס"א (זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים ... ואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן קורא קריאת שמע בלא ברכות).
ואף שיש נוהגים גם לענין קריאת שמע להתיר מפלג המנחה ולמעלה, כדעת התוס', לא קיי"ל הכי, כמבואר לקמן סי' תפט סי"ב (מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית ... העיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה).
ומכל מקום סמכינן על דעת התוס' במקום אונס (כגון באונן, שלא יוכל לקרוא בלילה), כדלעיל סי' עא ס"ב (ויש לו גם כן לקרות קריאת שמע של ערבית מבעוד יום ... שיהיה פטור בלילה, לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיכול לקרות קודם הלילה ... ואין צריך לומר שיש לו להתפלל תפלת ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה שהוא לילה גמור לענין תפלה לר' יהודה). וכן הוא שם סי' עב ס"ב.
ואם אינו במקום אונס, קיי"ל כרש"י, שתפלת ערבית היא מפלג המנחה, וקריאת שמע היא מצאת הכוכבים.
וזה שהתירו להתפלל מפלג מנחה ולמעלה הוא רק לענין תפלת הצבור, משא"כ לענין תפלה ביחיד נתבאר לעיל סי' צ ס"י (ערבית צריכים להמתין עד צאת הכוכבים, שלא הקילו להתפלל מבעוד יום אלא משום טורח הצבור שאי אפשר לחזור ולאספם לתפלת ערבית בלילה אם יפרדו איש מעל אחיו אחר תפלת המנחה כמ"ש בסי' רל"ה, אבל המתפללין ביחיד צריכים להתפלל בזמנה).
אמנם כבר בתקופת רבינו הזקן ולפניה הונהג בכמה מקומות שאף לענין תפלה בצבור לא יסמכו על רבי יהודה מפלג המנחה ולמעלה, כמבואר בשו"ת רבינו סי' ז (מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש ותפלת ערבית בזמנה וכהאי גוונא טובא).
ומקורו בדברי חמודות ברכות פ"ד סוף ס"ק טו (ומקרוב נתחדש פה ק"ק פראג וק"ק ווינא, שרבים מתאספים ערבית להתפלל בצבור בזמנה).
וכעין זה במ"א סי' רלה ס"ק ב (והותיקין נוהגין לקרות מיד בצאת הכוכבים). והובא גם בקונטרס אחרון סי' רסז ס"ק א (להותיקין שכתב המג"א שם שנוהגין לקרות בצאת הכוכבים).
אלא שכיון שכל זה אינו אלא למנהג ותיקין, אם כן מובן שבזה לא הצריכו לחכות עד לראיית כוכבים קטנים (שאין בקיאים בבינונים), וסגי בג' כוכבים בינונים (כפי שהוא מעיקר הדין).
*
ובאמת למנהג להתפלל תפלת ערבית בזמנה דוקא יש גם שני טעמים בהלכה:
א) נתבאר לעיל סי' רסז ס"א (צריך הוא ליזהר שלא להתפלל מנחה בו ביום עצמו אחר פלג המנחה, שלא יעשה ב' קולות הסותרות זאת את זו בזמן אחד); וכיון שרגילים לבוא למנחה-מעריב לבית הכנסת אחרי פלג המנחה, אם כן אין להתפלל ערבית עד אחרי צאת הכוכבים. ואף שכתב הרמ"א סי' רלג ס"א (ובדיעבד או בשעת הדחק יצא), מכל מקום לכתחלה אסור לעשות כן.
ב) עוד נתבאר לעיל שם ס"ג (מתפלל מבעוד יום, אע"פ שקרא גם קריאת שמע, אסור לו להתחיל לאכול כחצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ... שהרי הוא לא יצא ידי חובתו כלל בקריאת שמע שקרא מבעוד יום).
אלא שכל החששות הנ"ל הן כשמתפללים מנחה-מעריב אחרי פלג המנחה, או כשאין קוראים אלא פרשה אחת בקריאת שמע שעל המטה. משא"כ אם מתפללים מנחה לפני פלג המנחה, ואם קוראים ב' או ג' פרשיות בקריאת שמע שעל המטה, ליכא לחשוש לב' חששות אלו מדינא, והמנהג להתפלל אחרי צאת הכוכבים הוא רק למנהג לותיקין.
וכמבואר בט"ז סי' רלה ס"ק ג (ולפי הדרך שכתבתי לקרות ב' פרשיות בקריאת שמע שעל המטה ולכוון לצאת לרווחא דמלתא, זה יותר נכון, אע"פ שאוכל ושותה תחלה, כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קודם לשינה שאז רגיל כל אדם לקרות. ועל כרחך לומר כן דאם לא כן תקשה לך לרש"י דיוצא בקריאת שמע שעל המטה תיפוק ליה דהא אוכל תחלה והיאך עובר על דברי החכמים שאסרו לאכול תחלה, אלא כדפרישית).
היינו שכל החשש הוא לנוהגים לקרוא בקריאת שמע שעל המטה רק פרשה אחת, וכמובא בתוס' ברכות ב, א ד"ה מאימתי (אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה ... בשביל המזיקין). משא"כ כשקורא כל לילה ב' או ג' פרשיות לשם קריאת שמע [אף אם אינו מכוין בפירוש לצאת ידי חובת מצות קריאת שמע, הרי עצם קריאת ג' פרשיות פירושה שקורא לשם קריאת שמע], הנה כיון שיש לו זמן מוגבל לקרות קריאת שמע קודם השינה, מותר לאכול ולשתות קודם.
ולכאורה זוהי גם כוונת רבינו לעיל סי' רסז בקונטרס אחרון (וטעמיה דרש"י מבואר בט"ז שם ס"ק ג, והיינו דוקא מי שרגיל לעולם להתכוין לצאת בקריאת שמע שעל מטתו לקרות ב' פרשיות, אבל המתפלל כל השבוע בצאת הכוכבים, שאינו מתכוון לצאת בקריאת שמע שעל המטה, אסור לאכול ... קודם קריאת שמע שבצאת הכוכבים מיד).
ומזה מובן הטעם שלענין ערבית בימי הצום סמך הרבי להקל בזמן תפלת ערבית – שהרי כל החשש הזה הוא באלו שקוראים רק פרשה אחת בקריאת שמע שעל המטה, משא"כ אנו נוהגים תמיד לקרוא ג' פרשיות בקריאת שמע שעל המטה, הרינו מתכוונים בזה לשם קריאת שמע. וגם הרי הרבי התפלל מנחה לפני פלג המנחה.
נמצא שכל החומרא להתפלל ערבית אחרי צאת הכוכבים אינו (מדינא) אלא ממנהגא. ובזה ודאי אפשר לסמוך על זמן צאת הכוכבים שמעיקר הדין לשיטת רבינו הזקן כאן, דהיינו בכוכבים בינונים, לזכי הראות באויר זך . והיינו כאמור לעיל, כשהשמש יורדת 5°50' תחת האופק.
שוב העיר המזכיר הרי"ל ע"ה גרונר, בהערות ובאורים גליון א'סב ע' 73 (בפעם הראשונה שרצה שיתפללו 25 דקות אחרי השקיעה, אמר לי לגשת להרה"ח ר' שמואל הלוי לויטין, באמרו שהרי הוא רב פוסק דינים, ולבקש שיסכים להתיר להתפלל ערבית 25 מינוט אחרי השקיעה, ולהכריז שאחר כך לאחרי שיהי' 36 דקות אחרי השקיעה לקרוא קריאת שמע שנית (ולא הזכיר שיכולים לסמוך על קריאת שמע שקוראים בקריאת שמע שעל המטה). וכן הי' פעם – ואולי יותר מפעם אחד – שהורה להתפלל ערבית 20 מינוט אחרי השקיעה, ולהכריז הנ"ל).
במשך יותר מעשרים שנים בסיומי התעניות התפללתי תמיד במנין זה, ולא זכור לי שיכריזו כנ"ל, ושיערתי תמיד בפשיטות שסומכים על קריאת שמע שעל המטה, שאנו נוהגים לקרוא כל ערב ג' פרשיות, לשם קריאת שמע.
אמנם כל זה הוא כשמתפללים לפני צאת הכוכבים, משא"כ כשמתפללים אחרי צאת הכוכבים, לכאורה פשוט שאפשר להתפלל אחרי צאת הכוכבים הבינונים, ואין טעם שלא לסמוך על קריאת שמע שעל המטה.
*
ויתירה מזו מסיק בס' בין השמשות (ע' סח), שבכל מילי דרבנן אפשר לסמוך על ראיית כוכבים בינונים. וכן הוא לענין מוצאי תענית תשעה באב ושאר תעניות דרבנן, דסגי בכוכבים בינונים (שם ע' עד). והיינו כמבואר בשו"ע סי' תקסב ס"א (כל תענית שלא שקעה עליו חמה, דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים, אינו תענית). וברמ"א שם (שראה ג' כוכבים בינונים).
[לא כולם מסכימים לומר שבדרבנן סגי בכוכבים בינונים, ובט"ז (סי' רלה ס"ק א) משמע שלא הקילו בתענית אלא משום "דבתענית לא הטריחו כולי האי", ולא משום דהוי מדרבנן (ראה "זמנים כהלכתם" ע' כ)].
ולפי זה מסיק בס' "בין השמשות" (ע' עז) שאף לענין ספירת העומר סגי בכוכבים בינונים, שהרי העיקר הוא כדעת הפוסקים שספירת העומר בזמן הזה הוא מדברי סופרים (כדלקמן סי' תפט ס"ב).
ואף שיש אומרים שחיוב ספירת העומר בזמן הזה הוא מן התורה, הרי יש מקילים לספור ספירת העומר גם לפני צאת הכוכבים, ואפילו לפני שקיעת החמה, כדלקמן סי' תפט סי"ב (יש אומרים שמותר לברך ולספור בבין השמשות אף על פי שהוא ספק לילה וספק יום ... מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית וא"כ הוא הדין שהוא כלילה לענין ספירת העומר לרבי יהודה לפי דבריהם).
ואף שרבינו פסק שם שלא כדעתם (ויש חולקין על זה ואומרים שלכתחלה אין להכניס עצמו לידי ספק אפילו מדברי סופרים ואין לספור עד צאת הכוכבים שהוא לילה ודאי, וכן עושין המדקדקים וכן ראוי לכל אדם לעשות ... שהעיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה).
מכל מקום מסיק ב"בין השמשות" שם דסגי בכוכבים הבינונים, ואין צריך לחכות לכוכבים קטנים.
פתיחה בהקשר