אבן העזר סימן קכד

גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עַל אִסוּרֵי הֲנָאָה, כָּשֵׁר. מִיהוּ, בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ בִּעוּר מִן הָעוֹלָם וְצָרִיךְ שְׂרֵפָה, אִם כָּתַב עָלָיו הַגֵּט, בָּטֵל (הָרַ"ן פֶּרֶק בָּתְרָא דְּגִטִּין):

כּוֹתְבִין הַגֵּט עַל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהִזְדַּיֵּף, וְהוּא שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לָהּ בְּעֵידֵי מְסִירָה. כֵּיצַד, כּוֹתֵב עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְעַל הַדִּפְתְּרָא וְעַל הַחֶרֶס וְעַל הֶעָלִין וְעַל יַד הָעֶבֶד וְעַל קֶרֶן הַפָּרָה, וּמוֹסֵר לָהּ הָעֶבֶד וְהַפָּרָה אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים בִּפְנֵי עֵדִים. אֲבָל לֹא יַחְתֹּךְ יַד הָעֶבֶד וְקֶרֶן הַפָּרָה וְיִתֵּן לָהּ, וְאִם כָּתַב [וְחָתַךְ] וְנָתַן לָהּ, אֵינוֹ גֵּט, מִשּׁוּם דְּבָעֵינָן שֶׁלֹּא תְּהֵא קְצִיצָה בֵּין כְּתִיבָה לִנְתִינָה. הַגָּה: וְכוֹתְבִין עַל כָּל דָּבָר תָּלוּשׁ (טוּר) וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּדָבָר שֶׁהוּא שֶׁל קְיָמָא, אֲבָל אִם כָּתַב בְּעָלֶה שֶׁל בְּצָלִים אוֹ יְרָקוֹת וְכַדּוֹמֶה לָזֶה, פָּסוּל (הָרַ"ן פֶּרֶק שֵׁנִי). וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְכָתְבוֹ עַל קְלָף מְתֻקָּן לְסֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, אֲבָל לֹא בָּעִינָן מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ; אֲבָל אֵין עִכּוּב בְּדָבָר זֶה (מ"כ בְּסֵדֶר גִּטִּין) וַאֲפִלּוּ אִם נִכְתַּב עַל נְיָר שֶׁקּוֹרִין פַּפִּי"ר, בְּכָל כְּתָב, כָּשֵׁר (גַּם זֶה שָׁם). וְעַיֵּן לְקַמָּן רֵישׁ סִימָן קכ"ו:

טוֹב לַחְתֹּךְ הַנְּיָר לְמִדַּת הַגֵּט, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַחְתֹּךְ מִמֶּנּוּ אַחַר כְּתִיבָה. וְאִם טָעָה הַסוֹפֵר לְאַחַר שֶׁכָּתַב קְצָתוֹ וְרוֹצֶה לְהַתְחִיל בְּאוֹתוֹ נְיָר עַצְמוֹ, יַחְתֹּךְ תְּחִלָּה הַמּוּעָט שֶׁכָּתַב. הַגָּה: אִם כְּתָבוֹ עַל נְיָר גָּדוֹל, וַחֲתָכוֹ לְאַחַר הַכְּתִיבָה קֹדֶם הַנְּתִינָה, פָּסוּל. אֲבָל אִם חָתַךְ מִמֶּנּוּ מְעָט, כְּדֵי לְיַפּוֹתוֹ, לָא מִקְּרֵי קְצִיצָה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְכָל שֶׁלֹּא חָתַךְ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּתִיבַת הַגֵּט, הָוֵי כִּלְיַפּוֹתוֹ (כֵּן מַשְׁמַע בְּסה"ת). אֲבָל לְכַתְּחִלָּה חוֹתְכִין מִמֶּנּוּ הַכֹּל קֹדֶם הַכְּתִיבָה, אֲפִלּוּ הַנְּקָבִים שֶׁעוֹשִׂין כְּדֵי לְשַׂרְטֵט עַל יָדָן, וּשְׁאָר הַדְּבָרִים, יַחְתֹּךְ הַכֹּל קֹדֶם הַשִּׂרְטוּט, דְּהַשִּׂרְטוּט צֹרֶךְ כְּתִיבָה הוּא (סֵדֶר גִּטִּין). כְּתָבוֹ עַל סֵפֶר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עִנְיָנִים אֲחֵרִים, וְנָתַן לָהּ הַכֹּל, כָּשֵׁר (טוּר בְּשֵׁם הָעִטּוּר):

אֵין כּוֹתְבִין גֵּט בִּמְחֻבָּר, אֲפִלּוּ יִתֵּן לָהּ הַמְחֻבָּר כְּמוֹ שֶׁהוּא, דְּבָעִינָן "וְנָתַן בְּיָדָהּ" (דְּבָרִים כד, א). וַאֲפִלּוּ חָתְמוּ הָעֵדִים אַחַר שֶׁתְּלָשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ נְתָנוֹ לָהּ, אֵינוֹ גֵּט. וְאִם כְּתָבוֹ עַל הֶעָלֶה הַזָּרוּעַ בְּעָצִיץ (פֵּרוּשׁ, כְּעֵין חֲצִי קְדֵרָה שֶׁל חֶרֶס שֶׁזּוֹרְעִין בָּהּ) נָקוּב, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ הֶעָצִיץ כֻּלּוֹ, פָּסוּל, שֶׁמָּא יִקְטֹם. אֲבָל כּוֹתֵב הוּא עַל חַרְסוֹ שֶׁל עָצִיץ וְנוֹתֵן לָהּ, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עֵדֵי מְסִירָה לְפָנֵינוּ, שֶׁחֶרֶס דָּבָר הַמִּזְדַּיֵּף הוּא: הַגָּה: וְהוּא הַדִּין בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב לֹא גָּזְרִינָן שֶׁמָּא יִקְטֹם (תִּמְצָא מְבֹאָר שְׁתֵּי הַסְבָרוֹת בַּבֵּית יוֹסֵף):

אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר, אֲפִלּוּ טֹפֶס. כָּתַב הַטֹּפֶס בִּמְחֻבָּר, וּתְלָשׁוֹ וְאַחַר כָּךְ כָּתַב הַתֹּרֶף וְחָתְמוּ וּנְתָנוֹ לָהּ, כָּשֵׁר:

הָיָה הַגֵּט חָקוּק עַל יָדוֹ שֶׁל עֶבֶד בִּכְתוֹבֶת קַעֲקַע וְהָיָה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ וְהָיוּ הָעֵדִים חֲקוּקִים עַל יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עֵידֵי מְסִירָה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. וְאִם הָיוּ מֻחְזָקִים בָּעֶבֶד שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, וְגֵט חָקוּק עַל יָדוֹ וְהוּא יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: בְּעֵדִים נִמְסַר לִי, הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁמָּא מֵעַצְמוֹ נִכְנַס לָהּ, שֶׁהַגּוֹדְרוֹת (פֵּרוּשׁ, כָּל דָּבָר שְׁמְהַלֵּךְ בַּדְּרָכִים וּבַשְּׁוָקִים, שֶׁיִּתָּכֵן לוֹמַר מֵעַצְמוֹ נִכְנַס) אֵין לָהֶם חֲזָקָה. הַגָּה: וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם חֲזָקָה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲזָקָה, מְגֹרֶשֶׁת (בֵּית יוֹסֵף). וְעַיֵּן בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט בְּדִינֵי חֲזָקוֹת:

הָיָה הַגֵּט חָקוּק עַל הַטַּבְלָא, וְהָעֵדִים עָלָיו, וְהוּא יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, וְאוֹמֶרֶת שֶׁנְּתָנַתּוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֻחְזָקִים בַּטַּבְלָא שֶׁהִיא שֶׁלָּהּ, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה עַצְמָהּ כּוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ:

חָקַק הַגֵּט עַל טַס שֶׁל זָהָב וּנְתָנוֹ לָהּ וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ וּכְתֻבָּתֵיךְ, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וְנִתְקַבְּלָה כְּתֻבָּתָהּ בִּכְדֵי שֹׁוִי הַטַּס. הַגָּה: אֲבָל נָתַן לָהּ סְתָם, הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלָּהּ מִכֹּחַ נְתִינַת הַגֵּט, וְצָרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ מֻשְׁלָם (כֵּן מַשְׁמָע בַּגְּמָרָא וְכֵן כָּתַב הָרַ"ן):

לֹא יִתְּנֶנּוּ לָהּ עַד שֶׁתִּתְיַבֵּשׁ הַכְּתִיבָה וְהַחֲתִימָה יָפֶה, פֶּן יְהֵא קָרוּי כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִזְדַּיֵּף: