שיוך למשנה
אגרות קודש כרך י ג'רנג
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
- והנה (אף שלא שמעתי בזה בפירוש, אבל) כיון שהצ"צ רק מסתפק ומקשה בדברי אדמו"ר הזקן (בודאי כוונתו להנמצא בחידושיו על משניות ברכות פ"א משנה ב'), הרי לא מפני זה משנה ההלכה ופס"ד מפורש ובמקום שחלק הצ"צ הנה כתוב בזה בלשון יותר ברור, עיין פסקי דינים לקוטים בסופם בהנוגע לברכת שהחינו פורים בבקר, וכן בהערות שנדפסו בסוף פסקי דינים הוצאת קה"ת.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כ ז'תקיח
מקור מפורש
במשנה זו
משנה א
ברכות פ"א מ"א:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה וישב וישב - חנוכה
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ג
20 ואף שדין זה אם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי הוא "אם העכו"ם מכוין להעבירו על דת" (שו"ע יו"ד שם), "אבל אם אינו מכוין אלא להנאת עצמו אסור להחמיר ונקרא חובל בעצמו וצריך לעבור ואל יהרג" (ש"ך שם סק"ב מרבינו ירוחם סוף נתיב יח), והרי בנדו"ד אין כאן ענין להעביר על דת — הרי לדעת כמה ראשונים גם כשאין הכוונה להעביר רשאי להחמיר ע"ע (סמ"ק מצוה ג'. שו"ת הרדב"ז סי' אלף קסג. ועי' ביאור הגר"א שם סק"ג). ולהעיר מעירובין כא, ב ובתוס' שם (הובא בפתחי תשובה יו"ד שם). תו"ח שם. לחם שמים לברכות פ"א מ"ג. ועוד. וראה תשובת הצ"צ לענין מילה במקום סכנה (נדפסה ביגדיל תורה (קה"ת, נ. י.) שנה ט' חוברת א' (סב) ס"א).
וראה פרישה שם סק"ג דבפרהסיא רשאי להחמיר ליהרג ולא לעבור (הובא בש"ך שם. וע"ש בהמשך דברי הש"ך), והרי גם כאן הי' בפרהסיא בעשרה (וראה ש"ך שם (סק"ד) דבפני עשרה אין ר"ל בפניהם ממש אלא גם כשעשרה יודעים מזה).
ויש להוסיף בזה ע"פ מה שנת"ל (סוף הערה 13) שבנדו"ד לא הי' מצב דיהרג ממש אלא חשש סכנה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
- והנה (אף שלא שמעתי בזה בפירוש, אבל) כיון שהצ"צ רק מסתפק ומקשה בדברי אדמו"ר הזקן (בודאי כוונתו להנמצא בחידושיו על משניות ברכות פ"א משנה ב), הרי לא מפני זה משגה ההלכה ופס"ד מפורש ובמקום שחלק הציצ הנה כתוב בזה בלשון יותר ברור, עיין פסקי דינים לקוטים בסופם בהנוגע לברכת שהחיינו פורים בבקר, וכן בהערות שנדפסו בסוף פסקי דינים הוצאת קה"ת .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, י"ד סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
במשנה זו
משנה א
2051 ברכות פ"א מ"א-ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
164 ראה תויו"ט ברכות פ"א מ"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
497 ברכות פ"א מ"ה. והוא כפירוש הערוך ערך זך (בפרק קמא דברכות לא זכיתי שתאמר ... ענין זכות).
וראה עוד בהערות ובאורים תתטו ע' 55.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
498 ברכות פ"א מ"ה (ולא זכיתי, לא נצחתי לחכמים).
והוא כפירוש השני בערוך ערך זך (בפרק קמא דברכות לא זכיתי שתאמר ... ויש מפרשים ענין ניצוח).
מחזור ויטרי סי' צה (לא זכיתי, לא נצחתי חכמים שתאמר יציאת מצרים בלילות, שאני אומר אומרים אותה בלילות והם חולקין עלי, ולא יכולתי לנצחם בדבר, לפי שהייתי יחיד והם רבים, ואין דבריו של אחד במקום רבים. עד שבא בן זומא ודרש פסוק זה, כל ימי חייך).
שבלי הלקט סי' ריח (ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילה, [פירש] רבינו אפרים קלעי זצ"ל לא נצחתי לחכמים שיודו לדברי).
אבודרהם (ולא זכיתי, ולא נצחתי).
וראה לקמן (הערה 503), שלדעת הרע"ב חולקים, משא"כ לדעת הרמב"ם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ד
55 בשחר מברך שתים : ברכות פ"א מ"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ועתה יגדל נא כח
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ד
16 שתים לפניה : ראה ברכות פ"א מ"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו זהר בלק פתח האי ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ה
19 ראב"ע. . הרי אני כבן שבעים שנה : ברכות פ"א מ"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
במשנה זו
משנה א
50 כמ"ש הרמב"ם דאידי הארץ עולין נ"א מיל מן הארץ : פיה"מ ברכות פ"א, מ"א. וראה ג"כ מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קנד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמג דין חמץ בערב פסח לאחר שש ד
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
כ רמב"ם בפירוש המשניות לברכות פ"א מ"ב. דעה הא' ב רמ"א ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמג דין חמץ בערב פסח לאחר שש
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
780 רמב"ם בפירוש המשניות לברכות פ"א מ"ב (ודע כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה הם השעות הזמניות, וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה). דעה הא' ב רמ"א ס"א (ומותר לאכול חמץ עד שליש היום).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנט מקום וסדר לישת המצות
מקור מפורש
במשנה זו
משנה א
802 שמהלך מיל הוא 24 דקות.
וכן הוא לעיל סי' רמט ס"ג (ג' פרסאות של אדם בינוני המהלך ברגליו, דהיינו ד' שעות וד' חומשים), דהיינו שמהלך מיל הוא 24 דקות, וג' פרסאות, שהן י"ב מיל (24X12=288), הן 4 שעות ו-48 דקות.
וכן ביאר רבינו בסדר הכנסת שבת (בין השמשות דרבי יהודה, שהוא בכדי חומש שעה וחצי חומש משעות השוות (שהן כ"ד במעת לעת, והן י"ח מינוטין)). דהיינו שמהלך מיל הוא 24 דקות, וג' רבעי מיל הם 18 דקות, כדאמרינן בגמרא שבת לד, ב (ואיזהו בין השמשות ... רבי יהודה ... שלשה חלקי מיל).
*
ומכל מקום נתבאר לעיל סי' קפד ס"ג (שיעורו עד כדי הילוך ד' מילין, שהוא שיעור שעה וחומש), דהיינו שמהלך מיל הוא 18 דקות, וד' מיל הן 72 דקות.
וכן ביאר רבינו (בשיטת ר"ת), לעיל סי' רסא ס"ה (שמתחלת השקיעה עד צאת ג' כוכבים הוא מהלך ד' מילין ... ואם רוצה להקדים ולקבל עליו תוספת שבת מפלג המנחה ולמעלה, דהיינו שעה ורביע זמניות קודם הלילה, הרשות בידו). דהיינו שמהלך מיל הוא 18 דקות, ומהלך ד' מילין הן 72 דקות (השוות). ואם רוצה להוסיף ולקבל שבת מפלג המנחה, שהם 75 דקות (זמניות) קודם צאת הכוכבים, הרשות בידו.
וכן ביאר רבינו בשיטת ר"ת, בסדר הכנסת שבת (דעת רבינו תם וסיעתו, שעד כדי הילוך ג' מילין ורביע, שהוא קרוב לשעה בינונית, אחר השקיעה הוא יום). דהיינו שמהלך מיל הוא 18 דקות, ומהלך ד' מיל הוא 72 דקות, ו"כדי הילוך ג' מילין ורביע" הוא 58 וחצי דקות, "שהוא קרוב לשעה".
והמקור להפרש זה הוא בדברי הרמב"ם עצמו, שהרי כתב בפירוש המשניות פסחים פ"ג מ"ב (ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד, והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה), דהיינו שמהלך מיל הוא 24 דקות.
ומכל מקום כתב בפירוש המשניות ברכות פ"א מ"א (ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש, בכדי שעה וחומש). דהיינו שמהלך מיל הוא 18 דקות, ומהלך ד' מיל הוא 72 דקות.
*
והטעם להפרש זה, כי כך כמעט מפורש בגמרא, שלענין שיעור מיל קיי"ל שהוא 24 דקות, ולענין שיעור ד' מיל קיי"ל שהם 72 דקות.
שהרי המקור לכל זה הוא במשנה פסחים צג, ב (איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא). ובגמרא שם (אמר עולא מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין, פשו לה תלתין). דהיינו ששיעור מיל הוא 24 דקות, ומעלות השחר עד הנץ הוא מהלך חמשת מילין, שהם 120 דקות. ומנץ החמה עד חצות הוא מהלך חמשה עשר מילין (24X15=360), שהן 6 שעות.
אמנם אחר כך אמרינן שם צד, א (מיתיבי רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תיובתא דרבא תיובתא דעולא תיובתא". דהיינו שמסקנת הגמרא היא דקיי"ל כרבי יהודה, ששיעור מיל הוא 18 דקות, ומעלות השחר עד הנץ הוא מהלך ארבעת מילין, שהם 72 דקות.
ואף דקיי"ל שמהלך מיל הוא 24 דקות (כמובא לעיל), והרי קיי"ל כרבי יהודה היא שמהלך מיל הוא 18 דקות, ביאר במעדני יו"ט (ברכות פ"א ס"י ס"ק ט): "שנראה לי ליישב דברי הרמב"ם, דאע"ג דעולא איתותב, היינו מרבי יהודה דשמעינן ליה דאמר בהדיא ד' מילין, והוה דלא כעולא דאמר ה' מילין, אבל מכל מקום לא נדחו בזה דברי עולא, דהא איהו אדברי רבי עקיבא דמתניתין דהתם, דאמר איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ, קאמר עולא שהם ט"ו מילין ... והוא ראה וידע כמו שכתבתי, והוה רבי עקיבא כוותיה והלכה כרבי עקיבא מחבירו" [עירובין מו, ב].
והיינו שמסקנת הגמרא היא, שלענין זמן עלות השחר קיי"ל כרבי יהודה, שהם 72 דקות לפני נץ החמה ("עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום ... ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין", שהיום הוא 12 שעות, ו"אחד מעשרה ביום" הם שעה ו-12 דקות).
ולגבי שיעור מיל, קיי"ל כרבי עקיבא, שהוא 24 דקות, כי מנץ החמה עד חצות בערב פסח הוא מהלך חמשה עשר מיל.
יוצא לנו אם כן פשוט בגמרא זו כשיטת הרמב"ם ורבינו, הן בשו"ע שלו והן בסדר הכנסת שבת, שאע"פ שמהלך מיל הוא 24 דקות, מכל מקום מה שאמרו מהלך ד' מיל, מיירי בארבעה מילין של 18 דקות, שהן 72 דקות.
ובמילא מובן גם, שג' מיל ורביע שבדברי ר"ת, וג' רבעי מיל שבדברי ר"ת, גם הם מיירי במהלך מיל של 18 דקות, שהרי ג' רבעי מיל שבר"ת הם השארית של ג' מיל ורביע שבדבריו, שביחד הם מהלך ד' מיל (72 דקות). משא"כ ג' רבעי מיל שבדעת הגאונים, לא מתייחסים בזה כלל למהלך ד' מיל שבגמרא פסחים, ובמילא מובן דקיי"ל שבזה מיירי במהלך מיל שהוא 24 דקות.
ועוד כמה הוכחות למסקנא הנ"ל בארתי לענ"ד בארוכה, בסדר הכנסת שבת עם באור (הערה 92). וראה עוד מה שדנו בכל זה במנחת פתים יו"ד סי' סט ס"ו. תהלה לדוד סי' קפד ס"ק ג. מראי מקומות וציונים. קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' עא סי' נט. פלפול התלמידים (מונטריאל) ח"ד ע' פב. דובר שלום ע' קנב. "אהלי שם" ח"ד ע' פא ואילך. הערות התמימים ואנ"ש – 770 גליון רסח ע' 38. קונטרס שערי ישיבה גדולה חוב' א' ע' קלד. קובץ אהלי תורה חוב' ח ע' מג. "משולחן הארי" ע' 326. קובץ ממגד ירחים ח"ז ע' 177. "כבוד רבנן" ע' 203.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
1290 פירוש המשניות להרמב"ם ברכות פ"א מ"ב (ודע, כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה, הם השעות הזמניות, וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה).
וכן כתב בפרי חדש סי' נח ס"א (ודע שכל שעות המוזכרות בכל מקום הם שעות זמניות, בין בקיץ בין בחורף מתחלקת הלילה לי"ב שעות, וכן היום מתחלק לי"ב שעות אחרות).
וכן הוא לעיל סי' נח ס"ג (ושעות אלו הם זמניות, שכל יום בין ארוך בין קצר נחלק לי"ב שעות). סי' פט ס"א. לקמן סי' תמג ס"ד.
אבל לענין תקופות, החישוב הוא לפי שעות השוות, כדלקמן חיו"ד סי' קפד בקונטרס אחרון ס"ק ג (דלענין חישוב תקופות אינו כן, כמו שכתב הלבוש באו"ח סי' תכ"ח ... שהיום הוא משש שעות לפני חצות היום עד שש שעות אחר חצות, וכן בלילה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) פסקי הסדור - סדר הכנסת שבת
מקור מפורש
במשנה זו
משנה א
2998 והיינו שהן מעמוד השחר עד נץ החמה והן מהשקיעה עד צאת הכוכבים, שיעורם ד' מילין של 18 דקות, שהם 72 דקות. וכאמור לעיל "כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית" [58.5 דקות], דהיינו לחשבון מהלך מיל הוא 18 דקות, וד' מיל הם 72 דקות.
וכתב על זה הגרא"ח נאה בקצות השלחן סוף ח"ג, בהערות לסדר הכנסת שבת ס"ק ט (אע"פ שמבואר מדברי אדמו"ר לעיל דג' רבעי מיל הוא ח"י מינוטין, ולפי חשבון זה ג' מילין ורביע הוא שעה וח"י מינוט, מכל מקום כתב כאן שהוא קרוב לשעה בינונית, שכן הוא לשיטת הרב ב"י שמביא אותו בזה, דהרב ב"י בהלכות שבת פסק כר"ת, ואיהו סבירא ליה דשיעור מיל הוא ח"י מינוט).
ולפי פירוש זה כתב בספרו שיעורי ציון סעיף לז (זמן עלות השחר בארץ ישראל, י"א 72 מינוט לפני נץ החמה, וי"א 90 מינוט לפני הנץ בימים השוים בניסן ותשרי, וי"א 2 שעות לפני הנץ בימים השוים, וכן עיקר).
והיינו כמבואר לקמן סי' תנט ס"י (שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים [18 דקות], שהרי אמרו חכמים מהלך אדם בינוני ביום בינוני, דהיינו בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוין, הוא ארבעים מיל, והיום י"ב שעות, תחלק הי"ב שעות לארבעים מיל יגיע לכל מיל רביעית שעה וחלק עשרים משעה ... ויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה [24 דקות], לפי שיש אומרים שימי ניסן ותשרי שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ... ומהנץ החמה עד שקיעתה אין אדם יכול להלך כי אם שלשים מיל, אם כן מגיע לכל מיל שני חומשי שעה ... ולענין הלכה העיקר כסברא האחרונה).
נמצא שלפי דעה הא' הולך אדם 40 מיל מהנץ עד השקיעה, דהיינו 18 דקות כל מיל, ומעלות השחר עד הנץ – ד' מיל, שהם 72 דקות. ואילו לדעה הב' הולך אדם 30 מיל מהנץ עד השקיעה, דהיינו 24 דקות כל מיל, ומעלות השחר עד הנץ – ה' מיל, שהם 120 דקות. וכיון שרבינו מסיים כי "לענין הלכה העיקר כסברא האחרונה", נמצא דקיי"ל שמעלות השחר עד הנץ הם שתי שעות.
ועל פי זה כתב בנו הג"ר ברוך נאה, לערך בשנת תש"מ, בנספח ללוח השנה (זמן עלות השחר לדעת אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זיע"א הוא 120 דק לפני הנץ החמה (כמבואר בדבריו בכ"מ)). ואח"כ ביאר דבריו ב"כפר חב"ד" (גליון 242 ע' 37).
כשנתקבל הנספח הנ"ל אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע, שלחו אלי, כדי שאודיע חוות דעתי בזה (ראה "עבודת הקודש" ע' קסב). והודעתי שלענ"ד פשוט שלדעת רבינו מעלות השחר עד הנץ הם 72 דקות, כמפורש כאן בסדר הכנסת שבת, וכפי שנתבאר בקובץ "פלפול התלמידים" מונטריאל ח"ד ע' פב ואילך (על מה שדנתי בזה אז עם הרי"י פייגלשטוק).
ואף שנתבאר לעיל בדברי רבינו ששיעור מיל הוא 24 דקות (ראה לעיל הערה 2922 ), אין זו סתירה כלל, שהרי גם בשוע"ר עצמו נתבאר בסי' תנט, אשר שיעור מיל הוא 24 דקות, ומכל מקום כתב בסי' קפד ס"ג (שיעורו עד כדי הילוך ד' מילין שהוא שיעור שעה וחומש) [72 דקות]. וכן הוא לעיל סי' רסא ס"ה (שמהלך ד' מילין הם פחות משעה ורביע, היינו 72 דקות).
והמקור לדעה זו היא בפירוש המשניות להרמב"ם פסחים פ"ג מ"ב (ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד, והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה) [24 דקות]. ומכל מקום כתב בברכות פ"א מ"א (ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה), שהם 72 דקות.
והטעם לכל זה הוא, כי כך כמעט מפורש בגמרא, שאף הסוברים ששיעור מיל שהוא 24 דקות, מכל מקום מודים לענין שיעור ד' מיל, שהם 72 דקות. שהרי המקור לכל זה הוא במשנה פסחים צג, ב (איזו היא דרך רחוקה, מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא). ובגמרא שם (אמר עולא מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום, עשרה פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין, פשו לה תלתין ... אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי) [היינו שמעלות השחר עד הנץ הוא חלק ששי מי"ב שעות]. שבכל זה נתבארה השיטה הב' שהובאה לעיל מסי' תנט ס"י, ששיעור מיל הוא 24 דקות, ומעלות השחר עד הנץ הוא מהלך חמשת מילין [120 דקות].
אמנם אחר כך אומרת הגמרא שם צד, א (מיתיבי רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום, עשר פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תיובתא דרבא, תיובתא, דעולא תיובתא). הרי שמסקנת הגמרא דקיי"ל כרבי יהודה שמעלות השחר עד הנץ הולך אדם ארבעת מילין של 18 דקות [חלק עשירי מי"ב שעות].
ואף דקיי"ל שמהלך מיל הוא 24 דקות (כמובא לעיל), והרי דעת רבי יהודה היא שמהלך מיל הוא 18 דקות, ביאר במעדני יום טוב ברכות פ"א ס"י ס"ק ט (שנראה לי ליישב דברי הרמב"ם, דאע"ג דעולא איתותב, היינו מרבי יהודה דשמעינן ליה דאמר בהדיא ד' מילין, והוה דלא כעולא דאמר ה' מילין, אבל מכל מקום לא נדחו בזה דברי עולא, דהא איהו אדברי רבי עקיבא דמתניתין דהתם, דאמר איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ, קאמר עולא שהם ט"ו מילין ... והוא ראה וידע כמו שכתבתי, והוה רבי עקיבא כוותיה והלכה כרבי עקיבא מחבירו), כדאמרינן בעירובין מו, ב.
והיינו שמסקנת הגמרא היא, שמעלות השחר הם 72 דקות, כמפורש בדברי רבי יהודה "עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום ... ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין", והרי "אחד מעשרה ביום" הוא 72 דקות ולא יותר (שהיום הוא 12 שעות, ואחד מעשרה ביום הוא שעה ו-12 דקות). וכן קיי"ל.
אמנם לגבי שיעור מיל, ודאי קיי"ל כרבי עקיבא במשנה הנ"ל, שדרך רחוקה [מנץ החמה עד חצות בערב פסח] הוא חמשה עשר מיל – שמן המודיעים לירושלים. והיינו שרבי עקיבא סובר ששיעור מהלך מיל הוא 24 דקות. וכן קיי"ל.
נמצא פשוט בגמרא זו כשיטת הרמב"ם ורבינו, הן בשו"ע שלו והן בסדר הכנסת שבת, שאע"פ שמהלך מיל הוא 24 דקות, מכל מקום מהלך ד' מיל – הן ארבעה מילין של 18 דקות.
[ובמילא מובן גם, שג' מיל ורביע שבדברי ר"ת, וג' רבעי מיל שבדברי ר"ת, גם הם במהלך מיל של 18 דקות, שהרי ג' רבעי מיל שבר"ת הם השארית של ג' מיל ורביע שבדבריו [משא"כ ג' רבעי מיל שבדעת הגאונים, לא מתייחסים בזה כלל למהלך ד' מיל שבגמרא פסחים, ובמילא מובן דקיי"ל שמהלך מיל הוא 24 דקות].
ונתבאר כל זה לקמן סי' תנט ס"י (הערה נג).
*
וכן נראה להוכיח לכאורה מדברי רבינו בפסקי הסדור סדר ספירת העומר (זמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות לילה, לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה, וזמן זה של עמוד השחר נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל, ולכן משהגיע חצות ליל י"ז בתמוז אסור לאכול ).
לפי הפירוש הפשוט של דברים אלו נראה, שרק במשך שני חדשים אלו, מח"י אייר עד י"ז תמוז, עולה השחר בחצות לילה במדינות אלו הצפוניות, נראה מכאן שזמן עמוד השחר הוא 72 דקות לפני נץ החמה. כן כתב גם רח"י בארנשטיין ב"שימת עין" (שבסוף ס' הרב מלאדי) אות ג. וכן בארתי הדברים בקובץ פלפול התלמידים חוב' ד' ע' פה (בהערה בשוה"ג לדברי הרי"י שי' פייגלשטוק).
ובאמת צריך עדיין הדבר תלמוד, שהרי הסידור נכתב ונדפס לדורות, ולא רק לשנה אחת. קביעות זאת שתקופת תמוז תחול באמצע – בין ח"י אייר לי"ז בתמוז היא נדירה. ויש לפרש זאת בכמה אופנים (לכאורה דחוקים). ואולי נכתב בתחלה סדר ספירת העומר כמכתב כללי לאנ"ש, בשנה מסויימת (כמו שהוא גם בסדר מכירת חמץ ועוד), ולכן חישב שני חדשים אלו לפי חדשי הלבנה של אותה שנה, ואחר כך העתיק מכתב זה לסידור שלו.
אמנם בכל אופן נראה לכאורה שזה מתאים רק אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 72 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 16.1 מעלות תחת האופק, שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך שני חדשים בעת חצות לילה.
משא"כ אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 120 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 26 מעלות תחת האופק, אז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך ארבעה וחצי חדשים בעת חצות לילה.
וגם אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 96 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 21 מעלות תחת האופק, אז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי קרוב לארבעה חדשים בעת חצות לילה.
וגם אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 90 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 19.8 מעלות תחת האופק, אז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי לערך שלושה וחצי חדשים בעת חצות לילה.
[אין כאן המקום להאריך כאן בהסברת החישובים, וראה זמני היום בהלכה ע' מא וע' 182-185].
ואם נאמר שברוב השנים יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי בעת חצות הלילה – מיד בתחלת אייר, לא הי' רבינו סותם וכותב (זמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות לילה, לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה).
*
וכן נראה להוכיח לכאורה מהאמור בתניא אגרת התשובה פ"ג, לענין התעניות שמקבל על עצמו לתשובה (ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף ... וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה).
ומובן שכל היתר אכילה זו הוא רק עד שיעלה עמוד השחר, כמבואר בשו"ע סי' תקסד ס"ב (כל תענית שאוכלים בו בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר).
והיינו לומר שעלות השחר הוא שעתיים, או שעתיים וחצי, קודם נץ החמה, ולכן "יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה" – שהוא עדיין לפני עלות השחר.
[וכבר דן בזה כ"ק אדמו"ר זי"ע באגרות קודש חי"ח אגרת ז'כז, ומקשר זאת עם שליש הלילה שאחר חצות, שלא לסמוך על היתר הנ"ל שבשו"ע סי' תקסד. אבל בכל אופן מובן שאין להקל ולאכול אחרי עלות השחר, שהוא מפורש לאיסור בשו"ע שם].
ולכאורה נראה שזה יתאים רק אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 72 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 16.1 מעלות תחת האופק (או 16°54' תחת האופק, כפי שיבואר לקמן בסוף ההערה), שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי, באמצע החורף, לערך שתי שעות לפני נץ החמה; או אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 90 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 19.8 מעלות תחת האופק, או אפילו אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 96 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 21 מעלות תחת האופק, שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי, באמצע החורף, לערך שעתיים וחצי לפני נץ החמה.
משא"כ אם נאמר שעלות השחר היא בימים השוים בארץ ישראל 120 דקות, דהיינו כאשר השמש היא לערך 26 מעלות תחת האופק, שאז יעלה השחר באיזור לאזניא-לאדי, באמצע החורף, יותר משלוש שעות לפני נץ החמה, ואם כן איך התיר לאכול "כג' שעות לפני נץ החמה"?
[אין כאן המקום להאריך בהסברת החישובים, וראה זמני היום בהלכה ע' מא וע' 182-185].
*
ולמרות כל האמור כאן, יש הרוצים לבאר בשיטת רבינו, שזמן עלות השחר בארץ ישראל בימים השוים – 90 דקות, או 96 דקות לפני נץ החמה, ודנו בזה כמה (ראה קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' עא סי' נט. "אהלי שם" ח"ד ע' פא ואילך. הערות התמימים ואנ"ש – 770 גליון רסח ע' 38. קונטרס שערי ישיבה גדולה חוב' א' ע' קלד. קובץ אהלי תורה חוב' ח ע' מג. "משולחן הארי" ע' 326. קובץ ממגד ירחים ח"ז ע' 177. "כבוד רבנן" ע' 203. הוספות לספר סדר הכנסת שבת, בדבריו של הרב מנחם מענדל שי' קפלן).
אבל כבר בארתי לעיל, שלענ"ד מוכח מדברי רבינו, שהזמן הוא 72 דקות לפני נץ החמה (בימים השוים בארץ ישראל). והטעם שפסק כך רבינו הוא, כי בכל הסוגיא בפסחים (צג, ב – צד, א) יש רק שתי דעות: א) 120 דקות (5 מיל של 24 דקות), ב) 72 דקות (4 מיל של 18 דקות). ומסיימת הגמרא שם דקיי"ל שהוא 72 דקות (4 מיל של 18 דקות). ולכן פוסק כך רבינו כאן, ובשו"ע שלו (בכל מקום שנזכרים ד' מיל).
ויתירה מזו מבאר רבינו לקמן (ראה הערה 3000 ), אשר הנשף הארוך (של שיטת ר"ת ושל עלות השחר) פירושו – שעד אז נראים כל הכוכבים בשמים, ומשם ואילך אין נראים כל הכוכבים. והרי לדעת התוכנים, אין שום השפעת אור מהשמש כשהיא יותר מ-18 מעלות מתחת לאופק. והטעם בזה, כי עד 18 מעלות מאירה עדיין השמש על האטמוספירה, ומשם חוזר מעט אור לכדור הארץ, משא"כ אחרי 18 מעלות אין השמש מאירה אפילו על האטמוספירה, ועל כן אין שום השפעה מאור השמש על כדור הארץ (ראה הזמנים בהלכה פרק טו).
וכיון שרבינו מבאר כאן על פי מה שרואים ב"חוש", ו"נראה בעליל", שעד זמן עלות השחר "הרקיע הוא מלא כוכבים", ברור לכאורה שהכוונה היא אל פחות מ-18 מעלות תחת האופק.
ואף שעולא סובר בגמרא שהשיעור הוא 120 דקות; הנה על דעתו מסיק בגמרא: "תיובתא דעולא תיובתא". ומדברי רבינו נראה שעלות השחר דקיי"ל להלכה הוא מה שרואים במציאות, בחוש ובעליל. ואם כן מסתבר דלא מיירי בשיעורים של 90, או 96, או 120 דקות (שכולם הם לערך 20 עד 26 מעלות, שהם הרבה יותר מ-18 מעלות), אלא בשיעור של 72 דקות (שהוא קרוב ל-17 מעלות, כדלקמן בסמוך).
ומטעם זה כתב גם בס' הזמנים בהלכה (ע' קצה) שאי אפשר לפרש כן בדעת רבינו. וכ"ה באור ישראל (גליון כט ע' סו). וראה גם זמנים כהלכתם ע' ערה. הוספות לספר סדר הכנסת שבת, בביאורו של הרב יוסף יצחק שי' פייגלשטוק (סעיפים ד-ה).
*
והנה בזמני היום בהלכה, ביאר וחישב את זמן עלות השחר (וצאת הכוכבים לר"ת) של 72 דקות – שהוא כשהשמש היא 16.1 מעלות (היינו 16°6' ) תחת האופק. והיינו אם נחשב את 72 הדקות מעת נץ החמה הנראה (והשקיעה הנראית).
אמנם מסתבר יותר, שמחשבים את 72 הדקות מעת נץ החמה האמיתי (כמו שמחשבים את 20 הדקות מהשקיעה האמיתית עד צאת הכוכבים, כדלעיל הערה 2924 . וראה גם לקמן הערה 1291 בסופה). ולכן נראה לכאורה, שצריך לחשב את 72 הדקות האלו כשהשמש היא 16.9 מעלות (היינו 16°54' ) תחת האופק.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ב
352 במשנה בני מלכים ישנים : ברכות פ"א, מ"ב במשניות [ובמשנה שבגמרא ליתא תיבת בני. וראה ח"ג במשניות שם]. ושם: לעמוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט שמע ישראל
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ג
ועוד צ"ל דהנה כתיב אח"כ ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך והיו הדברים האלה כו' ואמרז"ל בד"ת הכתוב מדבר דא"א לומר זה על ק"ש, דק"ש הוא רק פעמים ביום וכאן ע"פ פשוט (הג"ה, דהנה אי' במשנה בברכות פ"א מ"ג, בש"א בערב כו' ובבוקר כו' שנא' בשכבך ובקומך ובה"א כו' אדם כו' שנא' בלכתך בדרך א"כ למה נא' בשכבך ובקומך בשעה כו', א"כ קאי הכל על ק"ש אבל ע"פ פשוט משמע שמצותה תמיד בשבתך בביתך וגם בלכתך בדרך וגם בשכבך ובקומך א"כ קאי על תורה, עכ"ה) הרי אמר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך הרי כל היום, וקאי על תורה דכתיב והגית בו יומם ולילה, רק בעלי עסקים פרק א' שחרית פרק א' ערבית, וצ"ל והלא תחילה אומר בכל מאדך היינו שהוא יוצא מהגבלת הכלי, ואיך אמר והיו כו' בד"ת כו' שהוא כשר פסול טמא טהור התלבשות אוב"כ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן יז
מקור מפורש
במשנה זו
משנה ג
ודוגמא לזה במתניתין ברכות פ"א מ"ג (ד"י ע"ב) אמר רבי טרפון אני הייתי מהלך בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי כו' אמרו לו כדאי היית כו', כמו כן כאן יש לומר הלא עובר על דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס דפסקינן הלכתא כוותי'), אין זה חשוב שוגג כלל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר