126

לאלקות: לפי שכלו ומדותיו, יש מקום ואפשרות לרע, אך למרות זאת הוא מכניע את עצמו, עושה את ההיפך ממה שדורש ממנו מציאותו, ומקיים את רצון ה'.

זהו אחד ההסברים לכך שגם בגאולה העתידה יהיה זכר ליציאת מצרים³⁴, שהרי המטרה היא, שיהיו שני היתרונות ביחד: גם כאשר נמצאים בדרגה של "אתהפכא", זיכוך מציאות האדם לחלוטין, עד שאין כלל מקום לרע – גם אז קיים היתרון שב"אתכפיא"³⁵ (גאולת מצרים) – התבטלותו של האדם, המתבטאת בעבודה ויגיעה.

ח. גם בגאולת מצרים יש צורך בהזכרת הגאולה העתידה

אדמו"ר הזקן מסביר בספרו "תורה אור"³⁶, שבכך שבגאולת מצרים כתובות שתי עליות – "ואנכי אעלך גם עלה"³⁷, הכוונה היא גם לעליה השניה שתהיה בגאולה העתידה.

מובן, אפוא, שכשם שגאולת מצרים תיזכר ותשפיע על הגאולה העתידה, כך גם בגאולת מצרים צריכה להיות מורגשת הבטחתו ודיבורו³⁸ של הקב"ה בקשר לגאולה העתידה.

ההסבר לכך: היכולת והאומץ להילחם ברע ולנצחו גם כאשר הרע בתוקפו (והרי אפילו לאחר שבירתו הוא נשאר עדיין בתוקפו, כפי שזה היה ביציאת מצרים שהיה צורך להיות "ברח העם"), מתאפשרים בסיוע ההכרה וההרגשה שהעבודה של "אתכפיא" תביא, בסופו של דבר, ל"אתהפכא".

ולפיכך, עוד לפני תחילת גאולת מצרים, כבר היה דיבור והודעה של שתי העליות – "אעלך גם עלה" – גם על הגאולה העתידה.

ט. כל אחת מן העבודות היא פרט בעבודה האחרת

הזכרת הגאולה העתידה בגאולת מצרים, איננה רק כדי להודיע על העתיד, אלא זוהי גם נתינת כח ליישם זאת בעבודת האדם בהווה – שכבר בתחילת העבודה (גלות מצרים) תהיה קיימת עבודה של "מעין" הגאולה העתידה.

ולכאורה אפשר לשאול: כאשר נמצאים עדיין בתחילת העבודה, והרע עודנו בתוקפו, כיצד תיתכן מציאות של עבודה שהיא "מעין" הגאולה העתידה, שענינה הוא "אתהפכא", העדרות מוחלטת של הרע?