126
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לאלקות: לפי שכלו ומדותיו, יש מקום ואפשרות לרע, אך למרות זאת הוא מכניע את עצמו, עושה את ההיפך ממה שדורש ממנו מציאותו, ומקיים את רצון ה'.
זהו אחד ההסברים לכך שגם בגאולה העתידה יהיה זכר ליציאת מצרים34, שהרי המטרה היא, שיהיו שני היתרונות ביחד: גם כאשר נמצאים בדרגה של "אתהפכא", זיכוך מציאות האדם לחלוטין, עד שאין כלל מקום לרע – גם אז קיים היתרון שב"אתכפיא"35 (גאולת מצרים) – התבטלותו של האדם, המתבטאת בעבודה ויגיעה.
ח. גם בגאולת מצרים יש צורך בהזכרת הגאולה העתידה
אדמו"ר הזקן מסביר בספרו "תורה אור"36, שבכך שבגאולת מצרים כתובות שתי עליות – "ואנכי אעלך גם עלה"37, הכוונה היא גם לעליה השניה שתהיה בגאולה העתידה.
מובן, אפוא, שכשם שגאולת מצרים תיזכר ותשפיע על הגאולה העתידה, כך גם בגאולת מצרים צריכה להיות מורגשת הבטחתו ודיבורו38 של הקב"ה בקשר לגאולה העתידה.
ההסבר לכך: היכולת והאומץ להילחם ברע ולנצחו גם כאשר הרע בתוקפו (והרי אפילו לאחר שבירתו הוא נשאר עדיין בתוקפו, כפי שזה היה ביציאת מצרים שהיה צורך להיות "ברח העם"), מתאפשרים בסיוע ההכרה וההרגשה שהעבודה של "אתכפיא" תביא, בסופו של דבר, ל"אתהפכא".
ולפיכך, עוד לפני תחילת גאולת מצרים, כבר היה דיבור והודעה של שתי העליות – "אעלך גם עלה" – גם על הגאולה העתידה.
ט. כל אחת מן העבודות היא פרט בעבודה האחרת
הזכרת הגאולה העתידה בגאולת מצרים, איננה רק כדי להודיע על העתיד, אלא זוהי גם נתינת כח ליישם זאת בעבודת האדם בהווה – שכבר בתחילת העבודה (גלות מצרים) תהיה קיימת עבודה של "מעין" הגאולה העתידה.
ולכאורה אפשר לשאול: כאשר נמצאים עדיין בתחילת העבודה, והרע עודנו בתוקפו, כיצד תיתכן מציאות של עבודה שהיא "מעין" הגאולה העתידה, שענינה הוא "אתהפכא", העדרות מוחלטת של הרע?
הערות
- 34. משנה ברכות ספ"א. ונאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו) "כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים" (ישעי' יא, טז).
- 35. ראה סד"ה כימי צאתך תש"ח: בחפזון יצאת למען תזכר כו', ועד"מ ענג המלך בנצחון דוקא .. כד אתכפיא סט"א כו'.
- 36. ר"פ שמות.
- 37. ויגש מו, ד. ובתו"א הנ"ל: וכן בשמות ג' פסוק י"ד א"ל ענין הגאולה האחרונה כו'.
- 38. דחשיב מעשה (ב"ר פמ"ד, כב. ועוד).
משנה ברכות א׳ - הטקסט מספריא
מאימתי קורין את שמע בערבית. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע. אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות ולא זו בלבד אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה:
מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר עד שלש שעות. שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:
בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו שנאמר (דברים ו, ז) ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר (שם) ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל:
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתי' לפניה ושתי' לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך. לחתום אינו רשאי שלא לחתום. ושלא לחתום אינו רשאי לחתום:
מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר (דברים טז, ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח:
בראשית רבה מ״ד:כ״ב - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח), רַבִּי יוּדָן וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, חַד אָמַר הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר עַד הַיּוֹם הַהוּא גִּלָּה לוֹ. (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי וגו', רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר (תהלים קז, ב): יֹאמְרוּ גְאוּלֵי ה', אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם. אָמַר רַבִּי אָבוּן כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (ירמיה לא, י): כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב. רַבָּנָן אָמְרֵי (זכריה י, ח): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם. כִּי אֶפְדֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי פְדִיתִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (ישעיה ד, ה): וַיִּבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיוֹן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּבָרָא, כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

