תפילת מנחה ואמירת "קרבן פסח"

מג"הודו"

כשחל פסח בשבת - ורק אז - אומרים את מזמור "הודו" קודם תפילת המנחה של ערב פסח (על-פי סידור אדמו"ר, ושער-הכולל יז, ב)

איתא בס' סדר-היום לומר את המזמור "הודו" בערב-פסח, וכך כתב בלקוטי-מהרי"ח (ח, ב): מנהגנו האומרים בערב-שבת קודם תפילת מנחה מזמור "יאמרו גאולי ה'", אומרים גם-כן בערב-פסח קודם תפילת מנחה. עכ"ל. וכן מצינו בס' רזא-דעובדא (עמ' קכו) ובמנהגי-מהריי"ו (אות שלה), שאמרו מזמור זה בכל ערבי-פסחים.

אך מנהגנו שאומרים אותו, כנ"ל, רק כשחל ערב-פסח בערב-שבת, וכן הוא בהגדת לעלוב (עמ' כז), וכנראה גם המנהג בערכי-יהושע (אות נו).

ואילו למנהגים אחרים, לעולם אין אומרים "הודו" בערב-פסח, בין כשחל פסח בשבת ובין כשחל בחול. כך משמע בלב-שמח החדש (ט, א) וכך הוא במנהגי-בעלז (עמ' מא; לוח 'דבר יום ביומו'), מנהגי-קומרנא (אות רפב), מנהגי-ספינקא (עמ' כט), דרכי-חיים-ושלום (אות תקפב), מנהג קרלין, קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות נז). וכן עולה לכאורה מילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות מג), ומפורש בהגדת זידיטשוב (עמ' כג). ואילו בהגדת סקווירא (עמ' יח), שאומרים "הודו" בכל ערב-פסח, לבד מערב-פסח שחל בשבת. וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' רד).

מד"פתח אליהו" ו"ידיד נפש" נאמרים לעולם בכל ערב-שבת, ולעולם אינם נאמרים בערב-יו"ט שאינו ערב-שבת (מקורות והשוואות ראה במנהגי שבת ובמנהגי יו"ט).

מה"קרבן פסח"

ונשלמה פרים שפתינו, ותפילת מנחה היא במקום תמיד של בין הערבים, ובזמן שבית-המקדש היה קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים, כן ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפילת המנחה. ויאמר זה: "קרבן פסח מביא.. עד שמביא אחר".

..זהו הענין בקיצור גדול. וצריך האדם הירא וחרד על דבר ה' לקרות אותו בזמנו, שתעלה קריאתו במקום הקרבתו. וידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני ה' בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו אמן (סידור אדמו"ר. ובהגש"פ לאדמו"ר זי"ע: ונשלמה פרים כו' - בשינוי לשון קצת: של"ה מס' פסחים בתחילתו, סידור האריז"ל. קרבן פסח.. זהו הענין.. - לשון 'סדר היום', הועתק שם).

ואע"פ שהפסח היה קרב בשעה השמינית ומחצה ביום, ולא בשעת תפילת המנחה שלנו - אך מכיון שאמירת סדר קרבן-פסח היא משום "ונשלמה פרים שפתינו", לא חייבוהו לכוון לאומרו בדיוק בשעה שהיו מקריבים את הקרבן בפועל, ודיו שיהיה בזמן שהקרבת הקרבן כשירה (על-פי האמור בהגש"פ שם).

מו[א]

בערב-פסח היה אאמו"ר [מוהרש"ב] מתפלל מנחה בשעה מוקדמת.

בין אמירת - לנכון יותר: לימוד - "קרבן פסח" (שארך כשעה עד שעה ומחצה) לתפילת ערבית נותרו כמה שעות. בשעות אלו היה מדבר בענייני קבלה וחסידות מענין קרבן-הפסח, וכפי שהוא בעבודת ה'. כן היה מספר ואומר פירושים בהגדה ששמע מאביו, כ"ק אדמו"ר מוהר"ש.

האוירה ששררה אחר לימוד ה"קרבן פסח" לא היתה רק הכנה ליום-טוב, אלא היא עצמה היתה ממש יום-טוב. שמחה הבאה ממחשבה טובה, בתקוות הגדולות והטובות ביותר לביאת המשיח (על-פי לקוטי-דיבורים, עמ' קלד)

[ב]

משנת תר"ן עד תרע"ט.. היה [מוהרש"ב] קורא אותי לאמר יחדיו את ה"קרבן פסח".

סדר ואופן אמירתו [של אדמו"ר מוהרש"ב] ה"קרבן פסח": היה לובש הכובע העגול [=שטריימעל] של יו"ט, ובגדי יו"ט, והיה חוגר עצמו בחגורתו [=אבנט]. היה אומרו בעמידה, עמד - בכל השנים - פניו לדרום. והיה אומרו בפנים צהובות, מדייק בכל מלה ותיבה ומדקדק בדינו.

משנת תרנ"ו והלאה היה מבאר בו איזה ענין על-דרך החסידות, ומשנת תרס"ח ואילך היה מבאר בו גם על-דרך הקבלה (לקוטי-דיבורים, עמ' 1368-1367)

[ג]

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] למד עמי סדר ה"קרבן פסח", בסידור ובעמידה (רשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, ס' המאמרים תשי"א [מלוקט], עמ' 296)

[ד]

כ"ק אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א סיפר, שפעם נכנס לרבי [מוהריי"צ]

הכ"מ בערב-פסח אחר המנחה, וראה את הרבי יושב ולומד משניות ושותה כוס תה. ואמר לו הרבי, שאביו - אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע - לא היה אומר את סדר "קרבן פסח", אלא היה לומדו . (ימי-בראשית, עמ' 130) וכעין זה ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (ה, עמ' 18) , מהנהגות אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תרצ"א בריגא: מצאתיו אומר "קרבן פסח" ומשניות פסחים פתוח מונח אצלו על השולחן.

מזאין אומרים את ה"רבונו של עולם" הנדפס בסידורים שונים קודם ה"קרבן פסח", ולא את התפילה שאחריו.

מחנוסח אדמו"ר הוא, כאמור לעיל, על-פי האמור בס' 'סדר היום'; בסידור יעבץ הקשה על סדר זה כמה קושיות, וכתב לאומרו בנוסח אחר (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע) .

אך המקובל בקהל חסידים הוא כנוסח 'סדר היום', כך משמע גם בדרכי-חיים-ושלום (אות תקפב) וברזא-דעובדא (עמ' קכו), שאמרוהו "כנדפס במחזורים וסידורים", וכן הוא בהגדת לעלוב. בס' ערכי-יהושע (אות קיא) מפורש, שקרא "קרבן פסח" מתוך סידור הרב בעל ה'תניא'.

אך במנהגי-ספינקא (עמ' כט), שאמר לפי הנוסח שתיקן הרב יעב"ץ. וכך הוא הנוסח גם בהגדת זידיטשוב, בהגדת קוידנוב ובמחזור ויז'ניץ. במנהגי-אליק (אות קטו), שאמירת "קרבן פסח" היתה מתוך החומש. והוא כעין מנהג הגר"א לומר את פרשת קרבן הפסח (מעשה-רב, אות קצ).

מט"ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפילת המנחה" (סידור אדמו"ר) - וכן הוא המנהג הרגיל בעדת החסידים. אלא שכתב מוהרצ"א מדינוב בס' דרך-פקודיך (מצות-עשה ה, חלק הדיבור אות ב): מנהגנו לאומרו בערב-פסח במנחה לאחר אמירת סדר פרשת התמיד.. וסימני הקטורת ועשייתו, דהיינו קודם שיאמר "ה' צבאות עמנו" וכו', וכן קבלנו מרבותינו. עכ"ל (וכן מובא בסידור בית-יעקב בשם "יש אומרים"). אך גם בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תקפב) ההולך בדרך-כלל בדרכי מוהרצ"א, לא קיבל עליו מנהג זה, ואמרו אחרי המנחה. וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכד), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רד). ושם, שיש שאמרו מיד אחר חצות היום. וצ"ע.