פסח שני

מאתחנון

אין אומרים תחנון ונפילת-אפים בפסח שני שהוא י"ד באייר (וגם לא "למנצח" ו"תפלה לדוד"). אבל במנחה שלפני פסח שני נופלין (על-פי סידור אדמו"ר. וב'השלמת' ה'דברי-נחמיה' לשו"ע אדמו"ר קלא, ח: יש שמוסיפים שאין-אומרים תחנון בי"ד אייר שהוא פסח שני, ובמנחה שלפניו אומרים. עכ"ל.

אך בסידור האריז"ל חמדת-ישראל נמנה גם 'י"ג באייר במנחה' עם הימים שאין אומרים בהם תחנון. וראה כף-החיים קלא, קא).

מנהג אשכנז לומר תחנון בפסח-שני, והחסידים נוהגים בזה כמנהג הספרדים (ראה כף-החיים קלא, צח-צט). ומובא מנהג זה גם בשערי-אפרים (י, כז) וכ"כ בסידור הרב יעב"ץ. ובערוך-השלחן (קלא, יב) כתב, ש"הוא פלא" שאין חושבים את פסח-שני בין הימים שאין אומרים בהם תחנון. וראה גם באשל-אברהם להרה"ק מבוטשאטש (סי' קלא), בביאור טעם אי-אמירת תחנון בפסח-שני. הרה"ק ר"א מטשכנוב אמר תחנון בפסח-שני, ולא נהג לאכול אז מצה (הגדת ברכת-אברהם).

במנהגי שאר החסידים מצינו שאין אומרים תחנון בפסח-שני שני ימים, בארבעה-עשר ובחמישה-עשר באייר: אמרי-פנחס השלם (אות רצט), מנהגי-קרלין, קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות עז), לוח 'דבר יום ביומו' למנהג בעלז, דרכי-חיים-ושלום (אות קצא. ¹ - וראה נימוקי-או"ח סי' קלא, ו).

ורבים נוהגים שבפסח-שני אין אומרים תחנון במשך שבעת הימים: אוצר-החיים צאנז (אות שסג), רזא-דעובדא (עמ' קלז), קדושת-ישראל (אות נז), מנהגי-אליק (אות קנד). ובלקוטי-מהרי"ח (מד, ב) הביא, שהרה"ק רצ"ה מליסקא החזיק בידי הנוהגים כך, וגם הגר"ש קלוגר מצא סימוכין למנהג זה.

במנהגי-קומרנא (אות סו) ובילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות כד), שנהגו שלא לומר תחנון משלהי אדר עד י"ד או כ' בסיון. ובשלחן-הטהור (קלא, כ), שאין אומרים תחנון כלל בימי הספירה. ולפיכך אין בידם מנהג מיוחד לפסח-שני.

וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' רס-רסד).

באמירת "למנצח" ו"תפלה לדוד" יש חילוק מנהגים נוסף בכללי זיקתם לאמירת התחנון, ויתבאר אי"ה במנהגי תחנון.

מב"תחנון" במוצאי פסח-שני

צ"ע האם בקריאת-שמע שעל-המטה בליל ט"ו אומרים תחנון, שהרי הלילה שייך כבר ליום ט"ו שבו אומרים "תחנון", או שמא אין אומרים, היות וזהו זמן אכילת הפסח (שיחת פסח-שני תשמ"ג, אות יב עיי"ש. וראה המשך לזה בשיחת ש"פ בהו"ב תשמ"ג, אות מב) מגכשחל בתענית בה"ב

כשחל פסח-שני ביום התענית של "שני בתרא" אם מתענין - ראה לעיל (אות לז). ונראה שכ"ק אדמו"ר זי"ע התענה, עיי"ש.

מדאכילת מצה

[א]

מנהגנו - מיוסד על מנהג בית חיינו [מוהריי"צ] שליט"א - לאכול מצה בסעודת יום י"ד באייר (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, ב, עמ' שנב. ועוד מביא שם מס' דרכי-חיים-ושלום הנעתק להלן)

[ב]

כמה פעמים אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע, שהמנהג הפשוט הוא לאכול מצה בליל ט"ו באייר, זכר לאכילת הפסח (והזכר לשחיטת הפסח והקרבתו ביום י"ד, הוא בלימוד ההלכות ואמירת תפילות) (ראה שיחות פסח-שני בשנים תש"מ ותשמ"ג. ואילו בשיחת ש"פ שמיני תש"מ, אות כח, נאמר: יש שאינם אוכלים מצה כלל בפסח-שני, ואלו הנוהגים לאכול - יש שאוכלים בליל פסח-שני, אחרים ביומו או בין-הערביים. והמהדרים ביותר - אוכלים בכל שלוש הפעמים, וכן ביום שלפני פסח-שני וביום שלאחריו).

[ג]

ברשימה מהנהגות כ"ק אדמו"ר זי"ע בשנת תשי"ב נאמר: בעש"ק - פסח שני - נטל ידיו כדי לאכול כזית מצה, וציוה להביא המצות מערב-פסח (ימי-מלך, א, עמ' 81) .

[ד]

בס' דרכי-חיים ושלום (אות תרלא-תרלב) מסופר: ביום י"ד פסח שני סעד עם אנשי שלומו ותלמידיו, ואמר שכן מנהג אבותיו הקדושים וכן מנהג כל הצדיקים מתלמידי רבינו הבעש"ט זי"ע. הגם שעיקר אכילת קרבן פסח היה בליל ט"ו, מכל-מקום ההקרבה היתה ביום, ועיקר הוא ההתחלה.. והיו אוכלין מצה וגם מרור תוך הסעודה. בליל ט"ו היה מנהגו לדקדק לאכול מצה, שאז היה זמן אכילת פסח שני.

במנהגי-בעלז (עמ' מה) נאמר, שהיה אוכל מצה בפסח שני, ובלוח 'דבר יום ביומו' למנהג בעלז מפורש, שאוכלים מצה בסעודת י"ד ובליל ט"ו. כך גם בס' מאיר-החיים (עמ' רה). במנהגי-קרלין נאמר, שאין אומרים תחנון בי"ד ובט"ו, וטועמים מצה (ולא נתבאר מתי). בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות עז) מפורש שאכל מצה בסעודת היום. וכן הוא מנהג באבוב. בס' גדולים-צדיקים (עמ' לו), שבפסח-שני נהג רא"א מראזניטוב לסיים את תפילתו מבעוד יום, ואכל סעודתו קודם הלילה חמץ ומצה. ברזא-דעובדא (עמ' קלה) ובמנהגי-ספינקא (עמ' לה) נמסר אודות אכילת מצה רק בליל ט"ו. ואילו בקדושת-ישראל (אות נח), שאוכלים פרוסת מצה בכל סעודה, ששה ימים אחר פסח-שני. הרה"ק ר"א מטשכנוב לא נהג לאכול מצה בפסח-שני, וגם היה אומר "תחנון" (הגדת ברכת-אברהם).

בלקוטי-מהרי"ח (מד, ב) מתמה על מנהגם של "אנשי מעשה" לאכול מצה ביום י"ד אייר (וכן הוא גם במכתבו הנדפס בס' לבושי-מכלול לג, א: מנהג החסידים ואנשי מעשה לאכול מצוה ביום י"ד אייר פסח שני, וכן ראיתי אצל הצדיקים...), והרי אכילת פסח שני היתה גם היא בליל ט"ו. ומביא שמצא בס' זכרון-יהודה שהגה"ק בעל אמרי-א"ש וחותנו נהגו לאכול מצה בליל ט"ו אייר. וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שדמ-שמחה), נטעי-גבריאל (ג, עמ' רסה-רסו).

וכתב הרב יעב"ץ בסידורו: וטעם פסח שהוקבע באייר, גילו לי מן השמים, לפי שבו כלתה חררה שהוציאו ממצרים (לכן הלינו בט"ו שעדיין סעדו בו סעודה אחת ממנו בערב ובבוקר פסק), לפיכך עד כאן נמשך נס יציאת-מצרים ואכילת מצה.

ולכן בפסח-שני מצה וחמץ עמו בבית כמו שהיה בפעם ראשון. הרי דבר ברור לפניך, במה שלא אמר בו אדם דבר מעולם. עכ"ל. ומזה למדנו לכאורה טעם נוסף לאכילת המצה ביום י"ד ובליל ט"ו.

ופשוט שבכל מקום שנכתב כאן אודות אכילת מצה, אין הכוונה שאכלו רק מצה, אלא חמץ ומצה (ובחלק מהמקורות הנ"ל אכן נאמר כך במפורש). ומהמצה רק "טעמו" או אכלו כזית וכד'.

מהדרך רחוקה

בדבר שהייה ב"דרך רחוקה" בי"ד באייר, כדי שלא להכנס לחשש חיוב הקרבת קרבן-פסח - ראה לעיל במנהגי ערב-פסח (אות מב).

מוהתוועדויות ומאמרי דא"ח

ברשימת מאמריו של אדמו"ר הצמח-צדק מצינו מאמר דא"ח שנאמר בפסח-שני שנת תקצ"ח, ובמאמרי אדמו"ר מוהריי"צ, בפסח-שני תש"א.

בכמה שנים ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע התוועדות או אמר שיחה ברבים בפסח-שני או באור לו (בשנים: תש"י, תשכ"ה, תשל"ח, תש"מ, תשמ"ג, תשד"מ, תשמ"ז ותשמ"ח). בשנת תשל"ח נערכה ההתוועדות במוצאי ש"ק פ' אמור (אור לפסח-שני), ואז אמר הרבי גם מאמר דא"ח ד"ה "להבין ענין פסח שני" (מאמר זה הוגה ויצא לאור לקראת פסח-שני תשמ"ט).

וראה עוד לעיל (אות מ), אודות התוועדויות ומאמרי דא"ח שנאמרו כשחל י"ג אייר ביום הש"ק.