תספורת ראשונה

לבאם לדחות או להקדים לל"ג בעומר

[א]

בדבר התספורת הראשונה (אפשערעניש) בנתמלא לילד שלוש שנים בימי הספירה - אף שיש למצוא היתר לעשות התספורת בימי הספירה, במכל-שכן ממה שהתירו לעשות זה בחול-המועד (עיין שערי-תשובה או"ח סי' תקלא) , בכל זאת - כיון שלא ראיתי נוהגין כן - לדעתי, כדאי לעשות התספורת בל"ג בעומר (ואם אפשר במירון), ¹ ובפרט שמנהג בני-ישראל לגזוז שערות התינוקות ביום זה (על-פי אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' של; ט, עמ' ד)

[ב]

בדבר התספורת של בנם שי', הנה אם המנהג באה"ק ת"ו להסתפר רק בל"ג בעומר, הנה בודאי יש גם מנהג ידוע לאלו שנגמלים לשלוש שנים במשך השנה קודם ל"ג בעומר ואחריו (אגרות-קודש מוהריי"צ, ח, עמ' תקלד. ונראה לכאורה שאפשר גם להקדים באם כן הוא המנהג באה"ק, וכמו כן לאחר אף זמן רב. ולא כך היא דעת כ"ק אדמו"ר זי"ע, כדמשמע בקטעים הבאים).

[ג]

מה שיש מקדימים התספורת לל"ג בעומר - אף שלא נמלאו שלוש שנים - לא נראה לי כלל; כי אפילו אם תמצי לומר שהתספורת במירון חשובה יותר מאשר ענין התספורת לשלוש שנים, הרי אפשר לאחר התספורת - אם הדיחוי רק לאיזה ימים - אבל לא להקדים (על-פי אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, יד, עמ' לט)

[ד]

אם לעשות התספורת ביום ההולדת או לדחותה לל"ג בעומר, הנה - אם אין מנהג קבוע ומקובל אצל אנ"ש לדחות לל"ג בעומר - אין נראה לי לדחות התספורת והחינוך לזמן ארוך כל-כך (כיון שמחשבים התספורת לענין חינוך בקודש, וכדיוק לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ]

"בהשארת פיאות הראש" וכו', והתחלת חינוך שהוקדשה מכמה שנים ודורות בוודאי שמעוררת המשכה מלמעלה על המחונך, וכשדוחים התספורת הרי גם המשכה זו באה רק לאחר זמן, וחסרה פעולתה בשבועות וחדשים שבינתיים). ובפרט שגם רגל באמצע, ויש אומרים (ראה 'סידור מהרי"ד' חלק א קסט, ב) אשר תספורת זו שייכת לראשית-הגז, שזהו ממתנות כהונה. ולכל היותר יכול לעשות תספורת גם בל"ג בעומר, היינו שאז יקרא סיום התספורת (על-פי אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, ה, עמ' כב; יד, עמ' לט. ושם, יא, עמ' ס: לדחות התגלחת לכמה חודשים בשביל לעשותה בל"ג בעומר במירון - אם מנהג אה"ק ת"ו כן, הנה מנהג מבטל כו'. ובאם לאו, לא נראית לי דחייה ארוכה כזו של הענין "דמחנכין אותו במצוה להניח פאות הראש" (שערי-תשובה שם [או"ח תקלא, ב])).

[ה]

אם יום-ההולדת הוא בין ל"ג בעומר לשבועות, יעשו את התספורת בערב חג-השבועות (על-פי אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, יב, עמ' תמא. ומיירי שם במי שנולד בכ' באייר)

[ו]

הקדמת התספורת במקצת לשם תספורת בל"ג בעומר, נמצאת במנהגי-בעלז (עמ' מו). עוד בענין הקדמת או איחור התספורת, ראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שנ-שנד), נטעי-גבריאל (ג, עמ' שכא-שכב).

לגחדש

[א]

אסור לאכול חדש אף בזמן הזה.. עד תחילת ליל י"ז בניסן.. ועכשיו אין העולם נזהרין כלל באיסור חדש [בחו"ל].. אבל כל בעל נפש לא יסמוך על המתירים הללו ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו... (שו"ע אדמו"ר תפט, כט-ל)

אבל בפועל אין נזהרין בזמננו בחדש (שיחת אחרון-של-פסח תש"מ, עיי"ש באריכות) .

וראה עוד בשו"ת אדמו"ר הזקן (סוף סי' ו וסי' כ); שו"ת צמח-צדק (יורה-דעה סי' ריח [ביאור מפורט בכל השיטות, ושם בדף לח, ד בשם רבינו הזקן], ריט, רכ [ובסוף דברי השואל בשם רבינו הזקן], ובשער המילואים ד, סי' סב [ביאור כל השיטות]).

[ב]

ובשם הבעש"ט נ"ע:

(א) סיפר [הרה"ק ר"י מנשכיז] שהבעש"ט שאל בחלומו על חדש בזמן הזה אין הדין, וענו אותו שלאחר פטירת הב"ח ציננו את הגיהנם ארבעים. יום מחמת שהיה צריך זה לכבוד הב"ח. ¹ ובבוקר עמד הבעש"ט זלה"ה ושלח להביא שכר מן החדש ושתהו. ואמר, כדאי הב"ח שמתיר כדי לסמוך עליו (זכרון-טוב, עמ' 24)

(ב) רש"ג [אסתרמאן, המשפיע בליובאוויטש] שמע מחסיד אחד, איש מהימן, שהוא שמע משו"ב או מחסיד ליובאוויטש, שהוא היה מוהל, והיה נוסע לערי פולין למול ילדים. והוא היה זהיר בחדש, ובערי פולין אינם נזהרים בכך.

ושאל להצמח-צדק איך לעשות. ואמר לו הצמח-צדק בזה הלשון: די פולישע היטן זיך ניט אין חדש, יש להם על מה שיסמוכו, אפין ב"ח. דער ב"ח איז איין בר-סמכא. אלע צדיקים מוזין דורך פירן דעם גיהנם, וכאשר נסתלק הב"ח ז"ל האט מען זעכציג טעג פריער געקילט דעם גיהנם [=אנשי פולין אינם נזהרים בחדש, יש להם על מה שיסמוכו, על הב"ח. הב"ח הוא בר-סמכא. כל הצדיקים חייבים לעבור את הגיהנם, וכאשר נסתלק הב"ח ז"ל ציננו קודם לכן את הגיהנם במשך שישים יום] (לקוטי-רשימות-ומעשיות, אות מח. ובהא דבמדינת פולין מקילין, ראה בשו"ע אדמו"ר תפט, ל)

(ג) הבעש"ט בתחילה היה מיקל בחדש. ופעם אחת נסע עם ר' יחיאל כשנעשה רב בק"ק הוראדנא וראה שהוא מחמיר בחדש, והתחיל גם הוא הבעש"ט להחמיר בחדש. והרב [ר' פנחס?] זמן אחד היה מחמיר מאוד בחדש (אפילו בשכר), רק במוצאי שבת היה מקיל. ואמר שבעבור זה יש יוקר במדינה, שמקילין בחדש. ופעם אחת אמר רפואה לאחד מהרפואות שעורים, ואמר בפירוש ובלבד שלא יהיה חדש, כי איסור אינו רפואה.

ופעם אחת עבר הרב דשפיטיווקא לפני ביתו של הרב דחמעלניק, ולא נכנס לביתו. והוציא הרב דחמעלניק לו שו"ת שכתב בעצמו הוא ז"ל היתר החדש, ולא רצה הרב דשפיטיווקא כלל לעיין בשו"ת האלו, ואמר לו אתם עושים יקרות בעולם. אך אחר זמן בא הוא נ"י וסיעתו אל הרב והביאו לו הרפואות של שעורים ישן, ואמר להם אני איני נזהר עוד מחדש, כי אני רואה שהשי"ת אינו רוצה שאנהיג אני בחומרא זו, כי נשמתי אינה מאותו עולם. והיה מקיל אז לגמרי. ולאורחים ציוה מ"מ לקנות שכר מהישן, ואמר הוא נ"י, הוסכם אצלנו להחמיר רק בחדש בעין, אבל בשכר אנו מקילין לגמרי (אמרי-פנחס השלם, ג, אות רא-רב)

[ג]

וראה לעיל (עמ' לט אות ד), על הרה"ח מוהר"ר נטע ממאלאסטירסצינע שלא אכל חדש, עיי"ש.

[ד]

הרה"ח ר' רפאל הכהן הי"ד (מ"ץ בשצעדרין, ואחר-כך בנעוויל ובריגא) אמר, שבהיותו מ"ץ בשצעדרין היה לו נוסח שטר מכירת קרקעות לגוי בשביל איסור חדש, שסידר כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק נ"ע עבור המ"ץ הראשון שהיה שם [אולי הוא הרב יהודה ליב עסטרין] (מרשימות הרה"ח ר"י חיטריק שי') [ה]

בשו"ת אבני-נזר (חו"מ, קטו) כתב: שמעתי בבירור, שמה שחסידי פולין אינם נזהרים באיסור חדש, נצמח מחמת כי בבית הרבי מלובלין זצללה"ה היו נותנים על השולחן כוסמת של חדש, כי הרבי אמר: מאחר שזקינו הב"ח התיר אין לו לחוש.

וראה בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תתעג): דעתו להלכה שבזמן הזה אין להחמיר לענין איסור חדש, וכותב בספרו (נמוקי יו"ד סי' רצג, כתי"ק) בשם מר אביו הגה"ק בעל דרכי-תשובה, ששמע ממרן הגה"ק בעל דברי-חיים מצאנז זי"ע, שהרעיש על האומר להחמיר בזמן הזה בחו"ל בחדש.

עוד האריכו בביאור ענין זה בקובץ בית-אהרן-וישראל (נח, ניסן-אייר תשנה, עמ' ה-טו), וסיימו "שהמקובל בין החסידים הוא שלא להחמיר בזה, וכן נוהגים כהיום רוב העולם בחוץ לארץ". אך הביאו גם מגדולי הצדיקים שנהגו להחמיר: הרה"ק בעל המאור-עינים מטשרנוביל (הנהגות ישרות, אות טז); הרה"ק ר"א מטשכנוב (בסידור צלותא-דאברהם. אך החמיר רק לעצמו, ואילו בניו הצדיקים הקילו בזה גם בפניו. וב"ויעש אברהם" שם, עמ' תריט: ומכל מקום, הרבנים הצדיקים בפולין ורוסיא לא נהגו בעצמן בחומרא זו, שלא לעורר דין על ישראל המקילים בזה בכל הדורות); הרה"ק בעל האשל-אברהם מבוטשאטש (לימד זכות על מנהג העולם המקילים, החמיר על עצמו, אך לא מיחה בבני ביתו) ועוד. וראה עוד לעיל (עמ' רלט), שכנראה הרה"ק מזידיטשוב החמיר בחדש רק עד שלושה ימים קודם חג הפסח.

וראה גם בס' מקור-חיים (לבעל החות-יאיר, סוף סי' תפט), מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכט-של), נטעי-גבריאל (ג, עמ' מה-מז).