ספירת-העומר וימי הספירה

חהתחלת הספירה

בדבר התחלת הספירה ביום השני של פסח, אחרי תפילת ערבית ולא אחרי ה"סדר" - ראה לעיל (עמ' רו& 247;רז).

ט"לשם יחוד"

[א]

אדמו"ר בסידורו לא כתב שיש לומר "לשם יחוד" או שאר בקשות ופסוקים לפני ברכת ספירת-העומר. אך אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע היה ניכר בבירור שאומר משהו קודם הברכה.

[ב]

אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, לפני ברכת הספירה, היה הפסק של זמן מה (לשמע-אזן, עמ' 88) יכוונות הספירה

[א]

יכוין לספירה של אותו הלילה, ולתיבה אחת של "אנא בכח", ותיבה אחת של מזמור "אלהים יחננו", ואות אחת מפסוק "ישמחו" (סידור אדמו"ר)

וכנראה כוונה זו שייכת לרבים, מדהכניסה רבינו בסידורו, אף שבכלל לא כתב הכוונות בסידורו כיון שהוא שוה לכל נפש (על-פי דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע בהגש"פ, לענין הכוונות שבמזמור "הודו". וראה בס' קצות-השלחן, בדי-השלחן יד, ה; פתח-דבר לסידור עם דא"ח, הע' 3. והרב יעב"ץ כתב בסידורו: וכבר נתפשט ברבים לכוין בכל יום בתיבה אחת ממזמור "אלקים יחננו".. ובאות מפסוק "ישמחו" ובתיבה של "אנא בכח"..).

[ב]

באמירת "אנא בכח" צריך לראות - או לצייר במחשבה - השמות, שהם הראשי-תיבות. אבל לא לאמרם (לוח 'היום יום', עמ' לט) .

ב'הערות' לבדי-השלחן שם [דף צ, א במהדורות הצילום] כתב: נראה שיכוין השם אחר שיגמור אמירת הפסוק. עכ"ל. אך מהלשון בלוח 'היום יום' נראה לכאורה, שיש לכוין בשעת אמירת התיבות ולא בסיומן. והנה דיוקו של קצוה"ש הוא מכך שבספירת-העומר יש לכוין בכל לילה תיבה אחת מ"אנא בכח", ובליל השבוע מכוין את השם היוצא מהפסוק. ולכאורה אינה ראיה, כי יש כוונה דיומא וכוונה דשבוע, כוונה דאות וכוונה דתיבה. ונראה לכאורה שבשעת אמירת "אנא בכח" יש לכוין לאות העולה מכל תיבה, ובסיום השורה לשם העולה מצירוף שש ראשי-התיבות. וכפי שהוא בכוונת הספירה, שאחר כוונת ששת הימים, באה כוונת היום השביעי).

[ג]

יש מי שאומר, שהבחין פעם - עוד בחיי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - כי כ"ק אדמו"ר זי"ע מונה באצבעותיו בשעת אמירת "אנא בכח" אחר ספירת-העומר (ראה: ימי-בראשית, עמ' 207 הע' 7. ימי-מלך, ב, עמ' 629) יאלכאורה, אף שמברכים בכל לילה, כי כל לילה היא מצוה בפני-עצמה (ויש אומרים שגם אינן תלויות זו בזו), המצוה דכל לילה היא לא רק לספור ולדעת שהוא יום אחד וכו' לעומר, אלא גם לדעת (לכוון - כחלק מקיום המצוה, על-דרך הידיעה שזהו יום אחד וכו' לעומר), שזהו חלק מ (ספירת) שבעה שבועות (וראה ס' החינוך מצוה שו: משרשי המצוה כו'). אבל לעת-עתה לא מצאתי זה בשום מקום. וראה ר"ן סוף פסחים: וזה ודאי דרך מדרש כו' (לקוטי-שיחות, יב, עמ' 235) יבנוסח הספירה

"היום.. לעומר" (ולא "בעומר").

בסידור האריז"ל לר"י קאפיל הנוסח הוא "בעומר", אך בשאר סידורי האריז"ל: "לעומר". וכך הוא "ברוב נוסחות ישנים" (כדברי החק-יעקב תפט, ט - והוסף עליו את דברי המטה-משה אות תרסו), ונראה שלכך נוטה גם דעתו של אדמו"ר בשו"ע (שם, ז). וראה בכף-החיים (שם, לב). ובמשמרת-שלום (לו, ג) כתב, לספור פעם ראשונה בנוסח "לעומר", ואח"כ לספור פעם שניה בנוסח "בעומר". וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' קלח).

יג"היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר".

כן הוא ברמ"א (אבל "בעומר") ובכל סידורי האריז"ל. אך הרב יעב"ץ כתב בסידורו, שעל-פי האריז"ל יש לומר: "היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד".

וכן הביא אדמו"ר בשו"ע (תפט, ז) בשם "יש נוהגין מטעם הידוע להם". וראה כף-החיים (שם, לד). ובמשמרת-שלום (לו, ד) כתב, שנכון לומר כשני הנוסחאות.

יד"הרחמן הוא יחזיר.. אמן סלה".

לא כמנהג המסיימים "אמן" (דרכי-חיים-ושלום, אות תרכה). ולא כאומרים "יהי רצון שיבנה בית-המקדש" וכו' (שו"ע אדמו"ר תפט, יא; ¹ סידור האריז"ל משנת-חסידים [אך לא בסידור הפרד"ס שעל-פי המשנת-חסידים]; סידורי אשכנז).

ובמשמרת-שלום (לו, ה) הרכיב את שני הנוסחים.

וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' קיח-קכה), בדבר האמירות והבקשות השונות בסדר ספירת-העומר.

טויש נוהגין מטעם הידוע להם לומר אחר-כך מזמור "אלהים יחננו ויברכנו" ו"אנא בכח" ו"רבונו של עולם" (שו"ע אדמו"ר, תפט, יא)

וכך הוא הסדר בסידורו של אדמו"ר הזקן.

טז"רבונו של עולם.. ועל ידי זה.. אמן סלה".

והוא כנוסח שבסידורי האריז"ל של הר"ר שבתי ור"י קאפיל, ולא כנוסח הקצר שבשאר סידורי האר"י. ויש מהם שאין אומרים בקשה זו בכל יום, אלא רק בסיומו של כל שבוע.

ואין מוסיפים את התיבות "והקרבתם מנחה חדשה לה'" כדי להשלים את הפסוק "עד ממחרת השבת" וגו' (כמנהג שבס' אבן-שתיה, עמ' מח, ובהגדת ויז'ניץ).

יז"קדיש"

הטעם שהנהיג אדמו"ר [הזקן] לספור ספירת-העומר קודם "עלינו".. כדי שה"קדיש" אחר "עלינו" יהיה גם על הספירה. והאומרים קדיש-יתום אחר הספירה, ואחר "עלינו" אומרים עוד הפעם קדיש-יתום, טועים - שאסור להרבות בקדישים, כמו שאסור להרבות בברכות, כמו שנתבאר לעיל [יא, כט] בענין "לדוד אורי" ו"ברכי נפשי" (שער-הכולל מט, ז. ובדבריו "לעיל" כתב: כי בסדר התפילה אין להרבות בקדישים רק מה שתקנו הקדמונים.. וכן שמעתי מהרב ר' הלל ז"ל שכן צריך לנהוג. עכ"ל.

ומ"ש שאדמו"ר הנהיג לספור ספירת-העומר קודם "עלינו", צ"ע מקורו, שהרי בסידור לא נרשם היכן סופרים, לא בתפילת ערבית ולא בסדר ספירת-העומר. ואם כתב זאת על סמך הידוע לו, הרי בכגון דא דרכו להקדים ולכתוב שאדמו"ר הנהיג כך וכך, ורק אחר-כך מפרש טעמו.

ספירה כמנהגנו קודם "עלינו" (וקדיש רק אחר "עלינו") - כן הוא גם במנהגי-קומרנא (אות שמז), הגדת צאנז (עמ' ריז), הגדת ראפשיץ (אות נד), מנהג באבוב, דרכי-חיים-ושלום (אות תרכה - והובא שם מחק-יעקב, אלי'-רבה ופרי-מגדים שהספירה היא קודם "עלינו"). בהגדת לעלוב (עמ' כח), שהספירה קודם "עלינו", והקדיש שאחריה שייך לש"ץ. בכל שאר המנהגים שראיתי הספירה היא אחר "עלינו". וראה לקוטי-מהרי"ח (ל, ב). אמירת קדיש אחד בלבד - אך אחר "עלינו" וקודם הספירה - רשומה גם בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קלא). בקובץ כרם-שלמה (גל' קמו, עמ' נה) הביא מס' ימי-חייך-הימים טעם ע"פ פשוטו "בשם קדוש אחד" לספירה קודם "עלינו", שלדבריו כן הוא המנהג ברוב המקומות. וראה גם ס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכז-שכח), נטעי-גבריאל (ג, עמ' קטו-קטז).

יחבמענה לשאלה, כשסופרים ספירת-העומר אחר "עלינו", האם לומר קדיש לאחר הספירה, השיב כ"ק אדמו"ר זי"ע: הנה אי איישר חילא הייתי מנהיג - מתאים שלא להרבות בקדישים שלא לצורך - שיאמרו הקדיש רק לאחר ספירת-העומר, ולא בין "עלינו" לספירה. ואם בשום-אופן אין מסכימים על-זה, ורוצים לאמר קדיש לאחר "עלינו", הנה אפשר לאמר הקדיש גם לאחר הספירה - אם מנהג המקום כן הוא (אגרות-קודש, ה, עמ' שיג) יטתחילת זמנה, ועד חצות הלילה

לכתחילה מצוה מן המובחר לספור בתחילת הלילה מיד אחר תפילת ערבית, ואם לא ספר בתחילת הלילה חייב לספור בברכה עד עלות עמוד השחר (ראה שו"ע אדמו"ר תפט, ג) .

וזמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות [היינו רוסיא], הוא בחצות הלילה, לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה (סידור אדמו"ר) .

אך מדברי אדמו"ר הצמח-צדק (נעתקו לעיל עמ' רו אות קפא [א]) נראה, שכבר מהיום הראשון יש לספור ספירת-העומר קודם חצות לילה.

וראה בס' ויגד-משה (עמ' רפא-רפג), שהאריך לבאר את דברי הצמח-צדק הללו.

גם בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קכ) איתא, שהיה סופר ספירת-העומר לפני חצות. וכן בס' ערכי-יהושע (אות קמ), שיש מי שהחמיר לספור קודם חצות.

כאחר צאת הכוכבים

למי שבמקום מושבו מתפללים מעריב בעוד היום גדול, כתב כ"ק אדמו"ר זי"ע: כמה טעמים להיתר נמצאים בספרי הפוסקים. ובפרט בטח אומר [ים]

אחר-כך קריאת-שמע בזמנה וכן ספירה. אלא שבהנוגע לספירה, בטח יעלה בידו לספור רק לאחר צאת הכוכבים, שהרי הספירה היא בחשאי.

ועוד יש תקוה שאולי עוד כמה מבני המושב יעשו כמוהו ע"י זה (אגרות-קודש, יט, עמ' ערב-רעג. ולכאורה הוראה זו אינה כפי האמור בשו"ע אדמו"ר תפט, יב)

ועוד כתב (שם) , שבאם גם למחרת יספרו שם בעוד היום גדול, יש לסדר שיספרו שוב - כמובן בלא ברכה - בעת תפילת השחר. וכדרכם של אלה הנוהגים תמיד לספור בלילה וכן ביום.

כאמנהג האדמו"רים

[א]

דרכם בקודש של מורינו הבעש"ט והרב המגיד ממזריטש היתה, שאת ספירת-העומר היה כל אחד מהם בזמן נשיאותו סופר כעובר לפני התיבה בבית-הכנסת (משיחת כ' כסלו תש"ו, קובץ-ליובאוויטש, 11, עמ' 3)

אך רבותינו הק' נשיאי חב"ד לא נהגו לספור ספירת-העומר בקול-רם (במקום הש"ץ או אחריו), אלא ספרו עם הקהל בשווה (כשהיו מתפללים בציבור).

[ב]

אדמו"ר מוהרש"ב אמר פעם - כשהבחין שהציבור משתתק כדי לשמוע את ספירת-העומר שלו: עס איז צוגעקומען א נייער פרק אין "חיצוניות"; וואס איז? מען דארף הערן ווי יענער ציילט "ספירה"! ביי אונז איז דאס קיין מאל ניט גיווען. פנימיות פאר חיצוניות האט מען ניט אוועק גיגעבן. אלע מאל ביי "ספירה" ווערט א טומעל, און דא איז שטיל.

וואס איז? מען דארף הערן ווי יענער ציילט! פאר זיך איז דאס קיין ענין ניט, און יענעם איז דאס מבלבל [ניתוסף פרק חדש ב"חיצוניות"; מה קרה? יש לשמוע כיצד פלוני סופר! אצלנו לא היה דבר כזה מעולם. לא ויתרו על פנימיות לשם חיצוניות. תמיד בשעת ה"ספירה" מתעוררת המולה, וכאן - שקט. מה הענין? יש לשמוע כיצד הלה סופר! לעצמו אין בכך כל ענין, ואת זולתו זה מבלבל (מרשימות הגר"י לנדא ע"ה - שאליו היו הדברים - נעתקו ב'הערות התמימים ואנ"ש' דמאריסטאון, גל' שלז עמ' י) .

[ג]

המנהג שהש"ץ סופר ולא הרב, מצוי גם בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרכה), מנהגי-אליק (אות קלא), ערכי-יהושע (אות קמא), מנהג באבוב. וצדיקים שנהגו לספור בעצמם ולא הש"ץ: מנהגי-בעלז (עמ' מד), מנהגי-ספינקא (עמ' לד), מנהגי-מהריי"ו (אות שצז), מנהג ויז'ניץ, הגדת סקווירא (עמ' כה). וראה ס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכח).

[ד]

בסידור שבו התפלל הרבי [מוהריי"צ] בשנותיו האחרונות, נהג הוא לשרטט סימן בסידור אחרי כל פעם שספר את ספירת-העומר (שיחת פסח-שני תש"י. ונתבארה הנהגה זו בשיחת ל"ג בעומר באותה שנה, תורת-מנחם, עמ' 64) כבטעימה קודם הספירה

בפולין היה ידוע אצל אנ"ש המנהג, שלא לשתות אפילו מים בימי הספירה, משקיעת החמה ועד אחר ספירת-העומר. והני מילי ביחיד, אבל לא כשיושבין בחבורה (מרשימות הרה"ח רמ"ז גרינגלאס שי'. וראה בס' כף-החיים תפט, סו שטעימה בעלמא שרי. וכך משמע בשו"ע אדמו"ר תפט, יז - שרק "סעודה קטנה" אין להתחיל קודם בין-השמשות. וראה עוד בשו"ע אדמו"ר רצט, א).

כגהשוכח והמסופק

[א]

באם שכח לספור באחד הלילות וגם לא נזכר לספור במשך יום המחרת - "לענין הלכה: נוהגין לספור בשאר לילות בלא ברכה" (שו"ע אדמו"ר תפט, כד)

[ב]

הרה"ח ר' ישראל לעוין ע"ה (מנעוויל) היה מורה בפשטות לספור בברכה גם באם שכח (שמעתי מהרה"ח ר' מ"מ ראסקין שי') וספק גדול האם היתה זו הוראה רווחת בקרב רבני אנ"ש, דלא כמפורש בשו"ע אדמו"ר דלעיל. גם כ"ק אדמו"ר זי"ע בשיחותיו הביא כדבר פשוט את הדין שאם חיסר יום אחד אינו יכול להמשיך ולספור בברכה (ראה: לקוטי-שיחות, א, עמ' 270; ח, עמ' 54. תורת-מנחם, תש"י, עמ' 64) .

וידועים דברי הרה"ק מקומרנא בס' אוצר-החיים (פ' אמור, מצוה ש"ד, ד"ה מדיני המצוה):..ואם גם ביום שכח, מונה בשאר לילות עם כל ישראל בברכה, כך הוא דעת כל הראשונים.. וכך הונהג אאמו"ר זצ"ל וכל הצדיקים, כך הלכה פסוקה בלי גימגום שאם שכח לספור יום אחד סופר בשאר לילות בברכה.. עכ"ל (וראה במנהגי-קומרנא [אות שנ], ושם נסמן למ"ש בשלחן-הטהור [סי' סו, זר-זהב ד, כללי השמועה אות ח], ועיי"ש לגבי כל ספק ברכות. וכך כתב גם בספרו עצי-עדן למשניות סוף פ"י דמנחות. וראה עוד בס' מנחת-עומר, קונטרס שירי מנחה סי' ו אות א).

על דבריו אלו של הרה"ק מקומרנא כתב בס' ארחות-חיים החדש (תפט, יד): ואם כי עדותו נאמנה מאוד, עכ"ז לא נוכל להורות הלכה למעשה נגד הכרעת השו"ע.

עכ"ל. אך בשו"ת דברי-משה (סי' כט אות ז) הביא בשם מוהרמ"א פריינד גאב"ד ירושלים, כי מקובל בידו בשם הגה"ק בעל הדברי-חיים מצאנז, שהורה הלכה למעשה שגם בחיסר יום אחד יכול להמשיך ולספור בברכה בשאר הימים. ¹

[ג]

ספק לו אם ספר ספירת-העומר - ראה שו"ע או"ח (תפט, ח), והועתק גם בשו"ע לאדמו"ר הזקן שם [סעיף כה: יספור בשאר לילות בברכה].. ואף שיש לפלפל בדבריהם [של האחרונים שלדעתם אפשר שלא יברך], לא מפני הפלפול נסור מפסק-דין ברור בשו"ע (לקוטי-שיחות, יז, עמ' 466. ושם: בשו"ת שואל-ומשיב מהדורא ד ח"ג סי' קכז, למה לא נאמר דודאי דלא ספר באם עדיין לא עברו שלושים יום כו'. כן באחרונים (הובא בארחות-חיים החדש סי' תפט שם, ובשדי-חמד אסיפת-דינים מערכת ברכות ס"א ס"ק יט) הצ"ע בזה להסוברים (ורבים הם) דספק ספיקא בברכות - גם-כן להקל. עכ"ל. וראה גם בס' נטעי-גבריאל, ג, עמ' קס ועיי"ש גם בעמ' קנז).

כדנשים

המנהג הפשוט שגם נשים סופרות ספירת-העומר, ובברכה.

המגן-אברהם (תפט, א) כתב: ומיהו כבר שווי' עלייהו חובה. ואדמו"ר בשו"ע (שם, ב) דקדק לכתוב: ובמקצת מדינות שמו הנשים מצוה זו עליהם חובה.

ובמשנה-ברורה (שם, ג) כתב: וכמדומה דבמדינותינו לא נהגי נשי כלל לספור.

בדבר המפקפקים במנהג זה, ראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכז). וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' צו-צח).

כההעובר את "קו התאריך"

[א]

אין דעתי נוחה מאלה העוברים קו-התאריך באמצע ימי הספירה - באם אין הכרח גמור בדבר (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, כ, עמ' קיב)

[ב]

כבר מלתי אמורה, שאין דעתי נוחה כלל - לעבור קו התאריך באמצע ימי הספירה (שם, עמ' קמח) כומי שעבר את "קו התאריך" באמצע ימי הספירה, וניתוסף לו יום במספרו - אין ספק שצריך להמשיך דוקא בספירתו שלו, שהרי מופרך לכפול ספירה אחת פעמיים. ויכול גם-כן לברך, אך "מהיות טוב אל" וכו' - ישמע הברכה מאחד שבכאן, ויכוין לצאת בה. שהרי הברכה היא על עצם המצוה, ולא על מספר היום, שלכן אין סתירה במה שלהמברך הוא יום שלושים ולהשומע שלושים-ואחד (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, יז, עמ' רסה) .

וראה עוד באגרות-קודש שם, עמ' קנג [בהעתקה מוקדמת יותר נרשם שהוא מכ"ה בניסן. ועוד ניתוסף שם בתחילתו: הרי כתבתי לבוא לחגה"פ (ולא באמצע הספירה). ובסעיף הראשון נכתב שם: בנוגע להברכה - ישמע מאחר].

ובלקוטי-שיחות (ג, עמ' 999-998), שצריך להמשיך כפי הספירה שלו. כל הנ"ל ועוד, ראה גם בס' שערי-הלכה-ומנהג (או"ח, ב, עמ' קמח-קסב). שקו"ט בדברי הפוסקים וביאור הענין באריכות, ראה בקונטרסו של הרה"ג ר' עזרא שוחט שליט"א "בדין העובר את קו התאריך, לענין שבת ויו"ט ספירת-העומר ושבועות", קובץ מגדל-אור (ז, יא ניסן תשמ"ט, עמ' 383-111. ולענין ספיה"ע בפרט: בעמ' 326-215). וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' קט-קי).