פרקי אבות

גתקופת האמירה ואופנה

[א]

נוהגין לומר פרקי-אבות, פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה. ואומרים לפניו משנת "כל ישראל" ואחריו משנת "רבי חנניא בן עקשיא". ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ (סידור אדמו"ר)

וקצת צ"ע, מדוע בשו"ע (רצב, ו) לא הביא אדמו"ר את מנהג אמירת פרקי-אבות במישרין וכפי שהוא בטור וברמ"א, אלא רק בהבלעה ובדרך אגב, עיי"ש.

בשער-הכולל (ל, ה) הביא מס' כלבו, שהסיום במשנת ר' חנניא הוא "מפני שיש בה סיום נאה". אך רבינו בשו"ע (נד, ד) כתב, שהוא לצורך אמירת הקדיש. וראה להלן שאין נוהגין לומר קדיש בסיום הפרק.

וראה בלקוטי-מהרי"ח (ח"ב עה, ב), שיטות שונות בזמני האמירה: בקיץ ובחורף, מפסח עד שבועות, משבועות עד סוכות, משבת יתרו עד שבת מסעי, מפסח עד י"ז תמוז. ועיי"ש שבלבוש ובס' אגרא-דפרקא מבואר טעם האמירה מפסח ועד עצרת.

והמנהג לומר מפסח עד עצרת - כן הוא במחזור ויטרי בשם מנהג אשכנז וצרפת, ובמנהגים בשם מנהג הגר ופולין.

[ב]

אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע אמר "פרק" כל שבתות הקיץ ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ ביום אחרון-של-פסח תש"ב. וראה עוד להלן) ד[א]

בשנת תרנ"ה, בשבת הראשון שלאחר הפסח, קרא אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע את אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א, ואמר לו אז "פרק" דארף מען לערנען אין א ווילנא-גמרא, שיש שם הרבה פירושים, וכל המרבה כו' [הרי זה משובח]. און דאס דארף ניט פארנעמן זמן רב [=לימוד ה"פרק" צריך להיות מתוך ש"ס ווילנא, שיש שם פירושים רבים, וכל המרבה כו'. ולימוד זה אינו צריך להמשך זמן רב] (מרשימות אחד הת' דאוטבוצק)

[ב]

סיפר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], שאביו - כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע - קרא אותו פעם בשבת שאחר חג-הפסח, וציווהו ליקח גמרא מש"ס ווילנא ולומר בה פרקי-אבות. ניכר היה שכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] לומד פרקי-אבות גם אחר שבועות, במשך כל הקיץ. ישנם מאמרים ד"ה "משה קיבל תורה מסיני" וד"ה "רבי אומר" - והם מהשבתות שאחר חג-השבועות (משיחת ש"פ שמיני תשי"ב)

[ג]

בשבתות הקיץ היה [כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב] לומד פרקי-אבות - לפעמים שתים ושלוש משניות - בשבת, ולכן נמשך אצלו כל הקיץ ('רשימות' אדמו"ר זי"ע [ה, עמ' 28], ממה שסיפר לו אדמו"ר מוהריי"צ בש"ק כ"ד ניסן תרצ"א בריגא. והנראה מזה לכאורה, שבגלל שמוהרש"ב למד בעיון ולא הספיק לגמור את הפרק כולו בשבת אחת, לכן נמשכה אמירת ששת הפרקים במשך כל הקיץ).

[ד]

נכנסתי פעם לכ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] בש"ק הראשון מהשבתות שבין פסח לעצרת, לאחר מנחה, ואמר לי: עכשיו צריכים ליקח גמרא מש"ס וילנא וללמוד פרקי-אבות (כשהעירותי שהלימוד בגמרא מש"ס וילנא יקח זמן רב, נענה כ"ק מו"ח אדמו"ר והוסיף): אמירה או לימוד ("געזאגט אדער געלערנט"), אבל לא באריכות. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א): עכשיו צריכים לומר או ללמוד פרקי-אבות (שיחת ש"פ אחרי תשי"א. תורת-מנחם, ג, עמ' 62)

[ד]

ידועה הוראת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], אשר מזמן לזמן יאמר פרקי-אבות ללא אריכות זמן כו', ואכן ראו בפועל את הנהגתו באמירת פרקי-אבות ברבים וכו' (משיחת ש"פ בלק תשד"מ. ס' ההתוועדויות, עמ' 2113)

[ה]

כדאי ונכון ביותר, שכל אחד ואחד יקבל על עצמו, שנוסף על אמירת פרקי-אבות בכל שבת משבתות הקיץ, יוסיף וילמד בעיון משנה אחת (לכל הפחות) עם הפירושים של מפרשי המשנה, כל חד לפום שיעורא דיליה (ס' השיחות תנש"א, ב, עמ' 597)

[ו]

אע"פ שבתורה-שבעל-פה צריך להיות לימוד והבנה דוקא, בכל זאת נראה בפועל בהנהגת הרוב שהדבר נעשה באופן של "אמירה" בלבד ולא כל-כך בגדר של לימוד, והוא מפני שאמירה זו היא בהמשך לתפילת המנחה, שתפילה אינה לימוד. אך היות ובכל-זאת בתורה-שבעל-פה עסקינן, מה טוב שילמדו לפחות משנה אחת בדרך עיון (על-פי ס' השיחות תנש"א, ב, עמ' 664) ה[א]

המנהג הפשוט אצל אנ"ש היה, שלמדו פרקי-אבות רק עד חג-השבועות. וכך אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע (בש"פ שמיני תשי"ב) : אצל החסידים בקושי החזיקו מעמד עד שבועות, אז חדלו מאמירת פרקי-אבות והתחילו בחזרת מאמרי חסידות בשעת הסעודה השלישית.

אך כ"ק אדמו"ר זי"ע היה מבאר לעתים בשבתות הקיץ - שאחר חג-השבועות - ענין מהפרק שלאותה שבת, והיה אומר שישנם מאמרים מרבותינו הק' מאחר חג-השבועות, על אותם פרקים (כדלעיל).

[ב]

כ"ק אדמו"ר זי"ע לא נהג לומר פרקי-אבות עם הציבור, אלא היה יוצא מבית-המדרש לחדרו מיד אחר תפילת המנחה. אך בש"ק פ' נשא תשל"ח - השבת הראשונה שאחר חג-השבועות - נתיישב הרבי במקומו אחר תפילת המנחה, והחל לומד את הפרק הראשון שבמחזור השני. בשיחתו במוצאי אותה שבת, ביאר הרבי את ענין לימוד פרקי-אבות שקודם חג-השבועות - קודם מתן-תורה - והלימוד שאחר חג-השבועות.

ומכאן ואילך נהגו אנ"ש לומר פרקי-אבות בכל שבתות הקיץ. בשנים הבאות עורר הרבי כמה וכמה פעמים אודות הנהגה טובה זו. ¹

ושני פרקים כאחד

משהחלו לומר פרקי-אבות במשך כל שבתות הקיץ, נתעורר הספק, כיצד ינהגו באותן שבתות שלומדים שני פרקים בשבת אחת (כדי להספיק ולסיים את כל ששת הפרקים לפני ראש-השנה): האם יאמרו את המשניות "כל ישראל" ו"ר' חנניא" לפני כל פרק ובסיומו, או שמא די בפעם אחת לפני שני הפרקים ופעם אחת בסיומם. וכ"ק אדמו"ר זי"ע דיבר כמה פעמים אודות ספק זה, ונראה שלבסוף נטתה דעתו שיש לומר את שתי המשניות הללו גם בין פרק לפרק (בס' 'ביאורים לפרקי אבות', מהדורת תש"נ עמ' 9-8, הובאו כל הסברות שאמר הרבי לכאן ולכאן. אולם נראה שהשיחה בש"פ נצו"י תשמ"ז היא המשנה האחרונה, ומשם עולה כמ"ש לעיל).

זחילוק בין א"י לחו"ל

כשחל שביעי-של-פסח או היום הראשון של חג-השבועות ביום שישי, נמצא שיום השבת הוא אחרון-של-פסח או יום-טוב שני של שבועות, ובחו"ל מתחילים ללמוד פרקי-אבות רק בשבת הבאה. אולם בארץ-ישראל מתחילים את הלימוד כבר בשבת שבמוצאי החג (על-פי: ס' התוועדויות תשמ"ב, ג, עמ' 1633. ס' השיחות תשמ"ט, ב, עמ' 485) .

אך בגליונות "התקשרות" שקלו וטרו בענין זה כמה מרבני אנ"ש, והביאו מלוח "כולל חב"ד" (ואחרים) שגם בני א"י נוהגים בזה כבני חו"ל כדי להיות באחדות עמהם, ושכן יש לדייק מלקוטי-שיחות, יז, עמ' 303 (ראה שם בגל' לט עמ' 26 הע' 41. גל' מ עמ' 18. גל' מה עמ' 28-27).

בערב תשעה-באב

*. לענין אמירת פרקי-אבות בערב תשעה-באב שחל בשבת - ראה במנהגי חודש מנחם-אב.