ברכת האילנות
יהיוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, צריך לברך "ברוך.. שלא חסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם" (סדר ברכת-הנהנין לאדמו"ר הזקן [יג, יד], על-פי גמ' ברכות מג, ב ושו"ע או"ח סי' רכו) .
נוסח הברכה שב"סדר ברכת-הנהנין" קרוב לנוסח שבגמרא (ברכות מג, ב), וכנוסח רוב הקדמונים והשו"ע. אלא שהמדקדקים האחרונים הנהיגו לומר "בעולמו דבר ..
ואילנות טובים .." - ומהם נתפשט נוסח זה בסידורים דהאידנא. הנוסח בגמרא הוא " להתנאות בהם בני אדם", וראה בלקוטי-מהרי"ח (ח"א קלב, ב) שהביא מס' מגיד-תעלומה למוהרצ"א מדינוב, שרצה לשנות מהנוסח המקובל ולומר כנוסח הגמרא. עיי"ש. אך בגירסת כת"י התלמוד שבס' דקדוקי-סופרים הנוסח הוא גם-כן "ליהנות", ומציין שם שכך הוא גם בסמ"ג (עשין כז), ברוקח (סי' שמב) וברבינו ירוחם (נתיב יג ח"ב).
יאבחודש ניסן (ושמא בחודש אייר, כי כמדומני שבניסן עדיין לא לבלבו האילנות בלאדז') היה הרה"ח רש"ז שניאורסאהן מלאדז' הולך עם מנין שלו לאיזה גן בעיר, לברך ברכת האילנות. והיה זה תופס מקום אצלו מאד (מרשימות הרה"ח רמ"ז גרינגלאס שי'. וראה בסעיף הבא אודות חודש ניסן ואייר. ובס' נטעי-גבריאל, א, עמ' לג בדבר ברכת האילנות בעשרה).
יבאם בניסן דוקא
הנה לכמה אחרונים (או"ח סי' רכו) ניסן לאו דוקא, אבל יש-אומרים דדוקא הוא (שדי-חמד אסיפת-דינים מערכת ברכות ריש סעיף ב. ושם נסמן)
.
והנה אדמו"ר הזקן בלוח ברכות הנהנין (הראשון, [יב, כג]) כתב, ד [אם חוזר ורואה] אחר שלושים יברך בלא שם ומלכות (מוכח דניסן לאו דוקא), אבל בסדר ברכות-הנהנין (שבסידורו, פרק יג סעיף יד) השמיט זה.. יש לומר - דהשמיט מפני דבמשנה האחרונה סבירא ליה ד"בימי ניסן" כפשוטו - בדוקא - ואם-כן אין אומרים "לאחר שלושים". ואכמ"ל (ממכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע, י"א ניסן תשכ"ה, נדפס בהוספות להגש"פ) .
בקצות-השלחן סי' סו (בדי-השלחן אות יח) ובלוח "כולל חב"ד" כתבו, דניסן לאו דוקא.
ובמנהגי החסידים: בבית-אהרן קרלין ובמנהגי-בעלז (עמ' לה), שבירכו בחודש ניסן. במנהגי-אליק (אות קלג) ובמנהגי-ספינקא (עמ' לב), שבירכו בימי חול-המועד דפסח. בבנין-שלמה (אות לו), שהאדמו"ר רא"י מסדיגורא דקדק לברך בניסן, ואעפ"כ בירך פעם באייר. בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות עה), שאם הפריחה היתה מתאחרת בירך בחודש אייר. במשמרת-שלום (לח, סוף ביאור אות ג), שכמה פעמים יצאו לברך ביום ל"ג בעומר; לא היו מדקדקים שיהא בימי ניסן, אלא שילבלבו האילנות כראוי. בלקוטי-מהרי"ח (ח"א קלג, א) הביא מס' מגיד-תעלומה למוהרצ"א מדינוב, שעל-פי הקבלה יש לברך רק בימי ניסן, אלא שהוא ניסן דתקופה (וכמ"ש בהגהות החתם-סופר לשו"ע שם שכך 'קיבלתי ממורי זצ"ל', וכן הוא בס' זכרון-יהודה למהר"ם א"ש), ועל-פי חשבון זה יכול חודש ניסן להימשך גם עד כ' באייר. וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (א, עמ' לא. ג, עמ' קצט).