אמירת ה"נשיא" וה"יהי רצון"

באחר התפלה ואחרי אמירת נשיא היום יאמרו מזמורי היום [בתהלים]

(אגרות-קודש מוהריי"צ, א, עמ' שצ)

כאן משמע שאמירת ה"נשיא" קודמת לאמירת התהלים. אך בשבת-הגדול דשנת תשכ"ז ראיתי שכ"ק אדמו"ר זי"ע אמר את שיעור התהלים תחילה, ורק אחר-כך את פרשת הנשיא..

ולכאורה היה אפשר לומר, שכיום התהלים הוא תדיר, ולפיכך קודם. משא"כ מכתבו של מוהריי"צ הוא משנת תרפ"ד - קודם שיצאה ההוראה לאמירת התהלים - ובאותה שעה לא היה התהלים תדיר.

אלא שב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (משנת תרח"צ) מתוארות הנהגותיו של אדמו"ר מוהריי"צ בב' ניסן שלאותה שנה (בהיותו בפאריז), ושם נאמר: ה"נשיא" וה"יהי רצון" קודם השיעור תילים. משניות אח"ז. עכ"ל. הרי שגם אחר שכבר נתפרסמה ונתפשטה התקנה לאמירת התהלים, בכל זאת הוקדמה אמירת ה"נשיא".

ואפשר שההנהגה הנ"ל בשנת תשכ"ז לא היתה הנהגה קבועה.

גאחר אמירת ה"נשיא" אומרים "יהי רצון" (הנדפס בסידור תורה-אור), ¹

וגם כהנים ולויים אומרים אותו (ס' המנהגים. 'היום יום' עמ' מא)

אאמו"ר [מוהרש"ב] ציוה לגיסו הרמ"ה [=ר' משה הורינשטיין] הכהן לאמר ה"יהי רצון" שאחר ה"נשיא", ואמר לו כי אפילו כהן ולוי צריך לאמרו, כי זה שייך לעיבור ('היום יום', שם. ומצד "עיבור" אפשר להיות שייכות לכל שבט ולכל השבטים - לקוטי-שיחות, לב, עמ' 21. עיי"ש)

ומקור הדברים הוא במה ששמע אדמו"ר זי"ע מחותנו אדמו"ר מוהריי"צ (בפאריז, ב' ניסן תרח"צ), והוא לו ב'רשימות': אומרים גם ה"יהי רצון" (שאחר ה"נשיא"). בליובאוויטש גם כהנים ולוים אמרו. וכן ציוה אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע לדודי הרמה"כ [=ר' משה הורינשטיין הכהן] שי', כי זה שייך לעיבור (נשמה הבאה בס [וד] עיבור. הכותב). עכ"ל.

חילוקי המנהגים בזה, ראה בס' נטעי-גבריאל (א, עמ' יט-כ).

דבשולחן-ערוך שלו (תכט, טו) הביא רבינו הזקן את המנהג לומר את ה"נשיא", אך לא בסידורו (ויש דברים נוספים שנוהגים לאומרם, אבל רבינו לא הביאם בסידורו). ואילו את אמירת ה"יהי רצון" לא הזכיר כלל, לא בסידור וגם לא בשולחן-ערוך. אמירת ה"נשיא" וה"יהי רצון" נוספה לסידורי תורה-אור ותהלת-ה', אבל נוצרה חלישות ר"ל בקיום מנהג זה, ומצוה לחזקו באופן של "חמורין עלי" ו"חביבין עלי" עד לחביבות של מנהג ישראל - וכעין המבואר בלקוטי-תורה (סוכות פ, ג) בנוגע למנהג "הקפות" בשמחת-תורה (על-פי ס' השיחות תשמ"ט, א, עמ' 379) ה[א]

בענין ה"יהי רצון" שאחר ה"נשיאים": כתב לי הרה"ח ר' אלתר שימחאוויץ ע"ה וזה לשונו: בשער-הכולל (פרק מח) בענין אמירת "עבדים היינו" בשבת-הגדול כתב וזה לשונו: "אבל בסידור השמיט זה, כי לא ציין כמו בשארי סידורים 'עד כאן אומרים בשבת-הגדול'". שמעתי בענין זה מידידי התמים הרה"ח הר"ר ישראל יחי' לעווין מנעוול, כי שמע מכ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (הוא אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע) [שאמר], אם באמת מדייק בעל שער-הכולל כל-כך בדברי אדמו"ר [הזקן] זצוקללה"ה, להוכיח מזה שלא ציין בסידור "עד כאן [אומרים]

בשבת-הגדול" מכלל דסבירא ליה שלא לאמר זה בשבת-הגדול, למה הכניס בסידור [תורה-אור] שנדפס על ידו נוסח ה"יהי רצון" שאומרים אחר אמירת הנשיאים, שלא נמצא כלל בנוסח אדמו"ר [עכ"ל אדמו"ר מוהרש"ב]. וסיים הר"ר ישראל, שבפועל היה כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב]

נבג"מ נוהג להגיד "עבדים היינו" בשבת-הגדול, ושלא להגיד נוסח ה"יהי רצון" אחר אמירת הנשיאים עכ"ל (קונטרס-הסידור להגרא"ח נאה ז"ל, עמ' כט. (ושמועה כעין זו - אף היא בשם מוהרש"ב - נדפסה בקובץ 'יגדיל תורה' דירושלים ת"ו, ה, עמ' 87).

[ב]

וברשימות הגר"י לנדא ע"ה, שפעם אחת בסעודת הש"ק נתרעם אדמו"ר מוהרש"ב על שהרב לאוואוט הכניס את ה"יהי רצון" של ה"נשיאים" לסידור תורה-אור, ולשאלת הגר"י הנ"ל האם אין צריכים לאמרו, השיב הרבי: אה! ווער זאגט עם?! און אז דער אלטער רבי האט ניט גישטעלט אין סידור "עד כאן אומרים בשבת-הגדול", איז שוין א באווייז אז מען דארף ניט זאגן שבת-הגדול "עבדים היינו"?! און אז שטעהט "כמראה כהן תמצא במחזור" איז א ראיה אז מען דארף זאגען "מחזור"?! שבת-הגדול "עבדים היינו" דארף מען מפורש יע זאגען, און דעם "יהי רצון" פון "נשיאים" דארף מען ניט זאגען! [אה! מי אומר אותו?! ואם אדמו"ר הזקן לא כתב בסידור "עד כאן אומרים בשבת-הגדול", האם זו ראיה שאין אומרים "עבדים היינו" בשבת הגדול?! ואם כתוב שם "כמראה כהן תמצא במחזור", האם זו ראיה שצריכים לומר "מחזור"?! "עבדים היינו" בשבת-הגדול אומרים במפורש, ואת ה"יהי רצון" של ה"נשיאים" אין אומרים!]. .

אמר הכותב, כששמעתי זאת מפי הגר"י לנדא ע"ה הוסיף, שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ היה נוכח בשעת מעשה, ואף הוסיף מדיליה דברי צחות וכו'. ועוד הוסיף הגרי"ל ואמר, שאין לכך סתירה מהאמור בלוח 'היום יום' ש"ציוה [מוהרש"ב] לגיסו הרמ"ה הכהן לאמר ה'יהי רצון' שאחר הנשיא" - שהרי הרמ"ה הנ"ל לא היה מגזע אנ"ש ולא נהג במנהגי חב"ד.

[ג]

אך כ"ק אדמו"ר זי"ע היה אומר את ה"יהי רצון" (ראיתי)

ובענין זה גם גילה דעתו בפירוש, שמהראוי היה לכל אנ"ש לפרסם הוראה זו, כדי שיהיו כולם בהנהגה אחת ולמען לא יחצו העם לשני מחנות (ראה אגרות-קדשו, ו, עמ' סה) .

המנהג שלא לומר את ה"יהי רצון" נרשם במנהגי-מהריי"ו (אות שו) ובמנהגי-קרלין (עמ' רכ. אך במנהגים שבסוף הסידור דקרלין נאמר: בענין אמירת ה"יהי רצון" יש חילוקי דיעות).

וגם בשבת אומרים את ה"יהי רצון". .

חילוקי המנהגים בזה, ראה בס' נטעי-גבריאל (א, עמ' יט-כ).

זבספר תורה

[א]

אין נוהגין כמנהג צדיקים רבים לקרוא את פרשת הנשיא בספר-תורה.

[ב]

לקרות פרשת הנשיאים (בתחילת ניסן) בספר-תורה - לא נהג כן כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ].. וידוע אשר הנהגות כ"ק מו"ח אדמו"ר היו כהנהגות אביו [מוהרש"ב] ולמעלה בקודש. וכבר אמרו חז"ל, נהרא נהרא ופשטיה (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, טז, עמ' קפט)

[ג]

גם בראש-חודש ניסן, בשבת (שחרית או מנחה) ובימי הקריאה שני וחמישי - אין לגלול את הספר-תורה אחר הקריאה ולקרוא בו את פרשת הנשיאים (על-פי האמור שם, עמ' קפט-קצא. ועיי"ש כמה טעמים להוראה זו מדיני ספר-תורה וקריאת-התורה. ובפרט בש"ק, שפרשת הנשיאים צריכה הרי להיאמר אחר המוספין דוקא).

והוא דלא כ"מנהג צדיקי אמשינוב ושאר צדיקי פולין", שקורין את הנשיא בספר-תורה בימים שקוראים בתורה גם בלאו הכי.

על המנהג לקרוא את פרשת הנשיא בספר-תורה, ראה: לקוטי-מהרי"ח (ג, ב), נמוקי-או"ח (תרסט), שו"ת תורת-יקותיאל החדש (סי' מו), הגדת צאנז (עמ' קלו.

רכג) - ועיי"ש שמקור המנהג לקרוא בס"ת הוא מהרה"ק רמ"מ מרימנוב. חילוקי המנהגים בזה ראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' קצד-קצה), נטעי-גבריאל (א, עמ' יח-יט).

והוסף עליהם את מ"ש הרב מניז'נוב בשו"ת הד"ר (מהדו"ת סי' לח): המנהג אצל רה"ק [בית סטרטין-ראהטין] בכל חודש ניסן להוציא ספר-תורה אחר התפילה ולקרות בו הנשיא. ובס' דרכי-הישר-והטוב (כט, ב): בימי הנשיאים היה [הרה"ק מליסקא] קורא הנשיא בס"ת (והיה מחלק "תיקון" בבית-המדרש בכל יום, והיה אומר כמה פעמים תורה על הנשיא של אותו היום) . וכן הוא בס' לב-שמח החדש (יא, ב), מנהגי-קומרנא (אות רסט), תפארת-איש (עמ' שפז).

וכמנהגנו שלא לקרות בספר-תורה הובא שם שכך גם מנהג זידיטשוב, בעלז, ויז'ניץ וסקווירא. גם בבאבוב אין קוראים בס"ת (וראה בהגדת צאנז, עמ' רכג). וכן הוא במנהגי-אליק (אות קו), קדושת-ישראל (אות מד), מנהגי-ספינקא (עמ' כה), מנהגי-מהריי"ו (אות שה), קונטרס המנהגים דקוידנוב (אות מה - רק י"ב יום), ערכי-יהושע (אות קא).

חהפסוקים הנאמרים

ביום הראשון קוראים מפס' ויהי ביום כלות משה (נשא ז, א), ולא מברכת כהנים (שם ו, כב) (סידור תורה-אור) .

והוא כדעת הרמ"א בשו"ע או"ח (תרפד, א) בקריאה דימי החנוכה. במנהגי-קרלין נרשם להתחיל בחודש ניסן מפסוקי ברכת-כהנים (כדעת המחבר בשו"ע שם).

ובשו"ת דברי-משה (סי' כח) כתב: נהוג פעיה"ק בבתי-מדרשות שיסדו והנהיגו חסידי קשישאי דכק"ז מרן מצאנז זי"ע, שמתחילין הקריאה ביום הראשון בראש-חודש ניסן בפרשת ברכת כהנים (עיי"ש. ודו"ק בשינוי לשונו מהמהדו"ק של תשובתו זו הנדפסת בס' גוילי-אפרים [לרא"פ שטיין, עמ' רד], ושם נאמר שהוא "מנהגם של ישראל" בסתם). וראה נטעי-גבריאל (א, עמ' יח).

טבי"ג ניסן

בסידור תורה-אור, בקריאת הנשיאים בימי ניסן, כתב שביום י"ג יאמר "זאת חנוכת המזבח". ולא דק, דבשו"ע אדמו"ר (תכט, טו) כתב לומר ביום י"ג פרשת "בהעלותך" עד "כן עשה את המנורה", שהוא נגד שבט לוי (פסקי-הסידור להרא"ח נאה ז"ל, בסוף ההערות שבתחילת הספר.

לכאורה אין כל ודאות שהאמור בסידור שם הוא מדברי הרא"ד לאוואוט, שכן נוסח זהה נמצא גם בסידורים אחרים שמאותה הוצאה, כגון בסידור "אוצר התפילות").

וצריך בירור איך נוהגין בפועל (ס' המנהגים, עמ' 36 בהע')

ומשנה אחרונה היא, שביום י"ג ניסן אומרים את הפרשה ד"זאת חנוכת המזבח" עד "כן עשה את המנורה" (לקוטי-שיחות, לב, עמ' 19. והוא על-פי שיחת י"ג ניסן תשמ"ה: בנוגע לפועל, מנהג פשוט הוא שביום י"ב בניסן אומרים רק נשיא נפתלי, וביום י"ג מתחילים מ"זאת חנוכת המזבח").

בס' נוהג-כצאן-יוסף (ר"ח ניסן אות ב) כתב בשם השל"ה: וביום י"ג בניסן יקרא "זאת חנוכת המזבח".. עד "כן עשה את המנורה". וכבר הקשה עליו בס' גוילי-אפרים (לרא"פ שטיין, עמ' קד), שהרי בשל"ה (ריש מס' פסחים) נאמר במפורש: וביום י"ג בניסן נראה לי לקרות פ' בהעלותך עד "כן עשה את המנורה".

בהגדת לעלוב, הגדת סקווירא, מנהגי-קרלין ומנהגי-ספינקא, שביום י"ג התחילו מפ' בהעלותך. וראה בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תקלז), שביום י"ב קראו בס"ת עד "כן עשה את המנורה", עיי"ש.