קצירת החיטים, דישתם, שמירתם וטחינתם

א[א]

הוראות שכתב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע להרה"ח הגר"י לנדא ע"ה (באור ליום ג' ז"ך שבט עטר"ת) בדבר קצירת החיטים לשמורה, דישתם ושמירתם

באיזה שעה התחיל לקצור החיטים של שמורה, אם לאחר שכבר עלה הטל בבירור.

[ב]

ויא האט ער גידראסן [=איך דש], עם רייע הנק' סירא מאלאט [=מכונת דיש רחבה], אדער ער האט גיטריקנט מקודם.

[ג]

ויא האט ער גיטריקנט, בטח על חום השמש בשבלים או בעמרים, עומדים או מונחים על הארץ. אם לא עבר עליהם לינת לילה על-פני השדה.

[ד]

אם דש אותם סירא מאלאט, מסתמא האט ער אחר-כך גיטריקנט החיטים על חום השמש.

[ה]

אם השק הוא חדש.

[ו]

מאז עד עתה בטח נשמרים בטוב במקום שלא יגיע להם לחות ח"ו (אגרות-קודש מוהרש"ב, א, עמ' תתצו)

הוראות שנתן כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע להרה"ח הגר"י לנדא ע"ה - ברוסטוב - בדבר קצירת החיטים לשמורה, דישתם ושמירתם ב[א]

שיקצרו לא סמוך לארץ, היינו שיניחו מהקש לקרקע בערך 5-4 וויערשאק [שהם כ-20-18 ס"מ].

[ב]

שם גופא לדוש ולזרות על מקום נקי, כלומר שהתבואה תפול על הסדין או על באראזענט (הבאראזענט יכול להיות גם ישן. כ"ק אמר: מען פלעגט אלע מאל נעמען אן אלטן).

טרם יזורו יכולים תחילה להסיר את המוץ הגדול על-ידי גראבלעס [=מגריפה], ובשקים ישימו חיטים נקיים כבר.

[ג]

על פני השדה תהיה התבואה רק עד שעה 3 ולכל היותר עד שעה 4, באשר אז כבר נוטה השמש ואין תוקף חומה כל-כך, ואז כבר צריכים להביא את התבואה תחת התקרה. היינו שעד זמן זה כבר תהיה התבואה נדושה וזרויה וישפכוה לשקים נקיים (ורבינו אמר: אם כי כאשר היינו עושים שמורה בשצערבינא היינו מכניסים אותה לשקים עם המוץ ביחד, היינו טרם נזורה, אך מזה יכול להיות לפעמים קצת "ספארעניא" [=מין צימוח], אם כי כאשר התבואה יבישה קצת ומכניסים אותה על זמן קצר לבנין, רחוק הדבר שיהי' בזה איזה חשש ואז היינו עושים כן, רק מ"מ, כאשר יכולים לעשות באופן האמור - יותר טוב).

[ד]

למחר ייבשו אותה עוד עד זמן הנ"ל, רק בהשקים אל ידחקו להכניס הרבה בדוחק - ניט אנקוועטשין, כי-אם ברפיון.

[ה]

להזהר לא לקצור את השבלים הכפופים לארץ, כאשר יארע כן בתבואה על-ידי רוח קשה או על-ידי גלגול זאב, שהתבואה נכפפת לארץ (ובשצערבינא לא היינו קוצרים אף שיבולת אחת כפופה, היינו אם היתה רק אחת כפופה היינו זורקים אותה שלא לתוך השמורה. אך פה קשה הדבר לדקדק כל-כך [נסעתי אז לכפר בגליל רסטוב]. אולם בכלל כאשר שיבלים הרבה כפופים אין לקוצרם עבור השמורה. ואם תהיה כפופה כל-כך שתהיה סמוכה חצי ארשין [דהיינו כ-35 ס"מ] לארץ, אין לקוצרה לשמורה, כי אחרי אשר היא סמוכה כל-כך לארץ יש בה רטיבות קצת, והיא קשה להתייבש אחר-כך).

[ו]

לייבש את התבואה, כמה שיספיקו לייבשם על-פני השדה טרם יכניסוה לשקים - יספיקו, ויוכלו למחר לשוטחם שם בחצר בכפר לייבשם.

[ז]

לייבש - יותר טוב על הבאראזענט כמו על סדין, באשר בעת היבוש צריכים צו סארין אפט [=לגרוף, להפך, לעתים תכופות], וכאשר מייבשים על סדין נעשים קמטים בסדין, אשר על-כן יותר נכון לייבש על הבאראזענט. והדישה נעשית גם-כן על הבאראזענט או הפארוסינא..

שמניחים אותו על נסרים.

ועל שאלה: אולי לא יהיו נסרים שם בכפר, השיב כ"ק רבינו: אנו היינו לוקחים פשוט דלת.

על שאלה: אם נכון לדוש על רצפת אבנים, היתה תשובת כ"ק: כאשר יפרשו על-זה איזה דבר יוכלו לדוש, ומדוע לא.

[ח]

מובן שיש להשגיח היטב על הפועלים כאשר ילכו לשתות שינגבו פיהם וידיהם, ובכלל שלא יהיה שם בסמוך מים וכו'.

[ט]

..יש איזה מין ווייעלע.. שהוא כמין רחים של קאפע, שמכניסים את התבואה בראשו, ובתוכו היא מתבררת. וצריכים לראות, אם הוא דבר כזה שיכולים לראות כולו, אם נקי הוא, אז יוכלו לזרות בזה. יכול להיות שיש להם חדשה לגמרי, וזה בודאי טוב. רק אם גם ישנה, יהיו צריכים לראות אם יכולים ארום צו קוקן אומעדום [=לראות ולבחון בכל מקום]

אם נקי הוא, אז יוכלו לזרות בזה. ובאם לאו - יזרו ברחת. וצריכים שכל התבואה תיפול במקום אחד נקי (קובץ יגדיל-תורה, נ.י. גל' נב עמ' קנ-קנב) גבקיץ תרע"ט נסעו ר' זלמן הבלין והשוחט לקצור את השמורה.. כשבאתי להחצר ישב כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע על הבאלקאן [=מרפסת] וקרא לי ואמר לי שהוא רוצה שגם אני אסע.. ואמר: א רב מאכט שמורה. אז דו וועסט פארען וועסטו טראכטן וועגן מיר [=רב עושה "שמורה". כשתסע אתה, תחשוב עלי - כלומר שהשמורה מיועדת עבור הרבי, ותעשה בהידור] (מרשימות הגר"י לנדא ע"ה) דבליובאוויטש היו לוקחים תבואה ל"שמורה" מהחצר שצערבינא, אצל ר' זלמן. תנאי יום הקצירה היו: שיהיה זה יום בהיר וצח שהשמש מכה בכל תוקפה, ושלושה ימים קודם לו לא ירדו גשמים.

שעת הקצירה היתה מהשעה 12 בצהרים עד השעה השניה או מחצית השלישית.

הקצירה נעשתה בשמחה רבה, בליווי שירה. הקוצרים חגורים באבנטיהם, וחבושים בשני "מקיפים" [=כפה וגם כובע].

בתפילת המנחה שאחר הקצירה לבש הש"ץ בגדי שבת, והתפלל בניגון תפילת שמחת-תורה. לא אמרו תחנון. ב"עושה שלום" שבסוף ה"קדיש" הפכו את הש"ץ כבשמחת-תורה, ויצאו עמו בריקוד.

בסעודה שנערכה אחר-כך (סעודת מאכלי חלב), היה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אומר חסידות, ויושב עם הקהל במשך כמה שעות.

כשנפטר החסיד ר' זלמן, התחילו לקחת חיטים ל"שמורה" במקומות שונים, מהמושבות היהודית בפלך חרסון, וגם מאחוזתו של החסיד הגביר ר' נחמן דוליצקי ז"ל בניחאיעווקע - בהשגחת הרב החסיד ר' צבי סאנין ז"ל (על-פי לקוטי-דיבורים, עמ' 244-241) העתה, הנני בקיץ זה לא יכולתי לקצור חיטים, לצורך הפסח, גם בית הטחינה - שהיו לנו רחים של יד - מכרנו בקיץ העבר מפני סיבות שונות, והנני דואג אודות קמח שמורה. אשר על-כן בקשתי באם שרק ישנו מציאות בדבר, ישיגו עבורינו שני פוד וחצי [שהם כ& 247;41 ק"ג] קמח שמורה, והיינו מחיטים שנקצרו בהשגחה, ביום בהיר וחם ביותר (אגרות-קודש מוהריי"צ, א, עמ' רז [שנת תרפ"ב])

מנהגי זהירות והידורים שונים בקצירת החיטים, דישתם ושמירתם - ראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רלא-רלד), נטעי-גבריאל (ב, עמ' כה-כו).