בס"ד.

269בס"ד¹.

יום ה' ז' תמוז ס"ג².

הנחה.

בסעודת שחרית הרבה דיבר אודות הבעש"ט, וספרתי מאשר ראיתי הסידור שלו³ אשר כתב בכתי"ק בכמה מקומות, וא"ל אשר הבעש"ט הי' מכנה א"ע בשם הזה, כאשר ראה מכתב כתי"ק⁴ — הנמצא אצל ר' אלטער זלאטיפּאלסקי⁵ אשר כתב להרב בעל התולדות וחותם "בעש"ט" ולכאו' ענין השמות הוא בעצם אינו דבר גבוה כ"כ.

דכללו' ענין השם הוא גילוי' ולפ"ז א"מ מהו"ע השם דבעש"ט, וי"ל שהוא מדרי' דשמות עצמיים⁶, שהם למעלה ממדרי' הגילויים כידוע. ויש לי סמך ע"ז מאשר שמע מכ"ק אביו אדמו"ר — אאזמו"ר — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שהעולם מספרים⁷ על כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שהי' כותב דא"ח בהשבעת השם, כי ידוע אשר הי' כותב מהר אשר בלתי אפשרי להבין כ"ז אופן המהירות בשכל אנושי, כשהי' כותב עמוד בעל הרבה שורות קרוב לס', וכשהי' כותב בסופו הי' חציו למעלה עוד לח. ואני איני מאמין בסיפור העולם ואיני חושב כן. כי ודאי אצלי אשר לא ישמש בשמות קדושות. ועוד פעם סיפר בשם כ"ק אאזמו"ר בעל צ"צ זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שהי' מרגלא בפומי' אז דער רבי — הכוונה על כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכ"י — פלעגט לייבין חסידות, הי' אומר שחסידות למעלה מקבלה, דקבלה הם רק שמות, וחסידות נאמר עלי' נגילה ונשמחה בך. בך היינו עצמות א"ס ב"ה, שהוא למעלה משמות עכ"ל⁸.

270מובן מזה שיש מדרי' שלמעלה משמות, וי"ל שהוא מדרי' שמות עצמיים, שהוא מדרי' נעלה ביותר, ומה שנק' בעל שם, שהוא בעל השם י"ל ע"ד שנת'⁹ לפעמים בענין בעל תשובה שהוא מרא ורבון דתשובה, כן הוא אשר חשבתי בזה פעמי' רבות שמה שקרא א"ע בעש"ט הוא מדרי' שמות עצמיים כו'.

271יאיר נתיב¹

לד"ה איתא במד"ת,

ורשימת זכרוני זמני החינוך והבר מצוה שלי²

הדרוש הזה כי"ק הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהרר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר כתבו ביחוד בשביל שיחזור אותו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ביום הבר מצוה שלו³.

כך הי' דרכו בקדש, אשר כתב דרוש מיוחד בשביל הבר מצוה, וכן עשה לבנו דודי כבוד הרב החסיד ובעל מדות תרומיות המשכיל הנפלא מוהר"ר זלמן אהרן נ"ע⁴, וכפי שהגיד לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הוא הדרוש צדקתך כהררי אל כו' אדם ובהמה תושיע שבספר תרל"ב דף ק"פ⁵.

בתחלת חדש תמוז תרנ"ג למד הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק עמי את הדרוש הזה, ואת הדרוש הוא הי' אומר בן חמש שנים למקרא⁶.

ויצוני לאמר⁷ את השני דרושים האלה תהי' בקי בהם, תחזורם⁸ בינך לבין עצמך רבות פעמים, נוסף על הדרוש מה רבו מעשיך⁹ אשר אתה בקי בו מכבר, ואיש לא ידע מזה. הדרוש איתא במד"ת תחזור ברבים אי"ה ביום הבר מצוה שלך למזל טוב, הדרוש הוא הי' אומר תחזור בעת ולפני מי שאגיד לך, והדרוש מה רבו עוד נראה מה יהי' עמו. אבל אתה תחזור אותו בינך לבין עצמך הרבה פעמים.

272כחמשה ששה ימים חזרתי את השני המאמרים איתא במד"ת, הוא הי' אומר הנ"ל, עד אשר הייתי בקי בהם לחזור אותם בעזה"י בסדר מסודר, ויצוני לחזור אותם לפניו.

משנת תרנ"א בערך ציוה עלי לשאת חגורה לכל הג' תפלות, ובתנאי אשר החגורה מתחת לבגד העליון הנק' סורטוק, ושלא ידע איש שהנני נושא חגורה. ובעצמו נתן לי חבל דק של משי שחור ותכלת שהייתי יכול לחגור בו פעמיים. ואיש לא ידע. וכאשר התחלתי להניח תפילין בגלוי ר"ח אייר¹⁰ תרנ"ג —

הנני אומר בגלוי, כי משנת תרנ"ב בחדש תמוז ציוה עלי להניח תפילין¹¹, ויצוני כי איש לא ידע מזה, גם אמי תי' לא תדע מזה, ואשר אלך להתפלל לביהכ"נ כנהוג. אמנם קודם הילוכי לבית הכנסת שהיתה בכל יום בשעה קבועה חצי התשיעית, הנה עשרה מינוט על שעה התשיעית הייתי נכנס לחדרו, והי' סוגר את הדלת, והי' נותן לי תפילין, והייתי מניחם.

כשבועים הנחתי בלא ברכה, ואח"כ הייתי מניח בברכה. ועד חדש אלול תרנ"ב הייתי מתפלל בהם ק"ש (¹²הגם כי בקומי כבר התפללי עד הודו, כי סדרי הי' (עפ"י פקודתו לעמוד לא יאוחר מרבע השמינית להיות מוכן) לאמר ברכת השחר עד הודו. והתפללתי פעם ב' ק"ש כל הג' פרשיות ובפרשיות ציצית לאחוז הציצית ולנשקם, ואח"כ לאמר ג' קאפיטלעך תהלים על הסדר. ובחדרו ציוה עלי לחגור בחגורתי ממעל לבגדי כנהוג. ופעם הדקתי הרצועות של יד ביותר והיו ניכרים רשמי הכריכות על קנה היד, ויצו עלי לחכות עד אשר יעברו הרושמים.

ובתחלת אלול ציוה כי אתפלל כל התפלה בחדרו. והייתי בא לחדרו רבע שעה לפני השמינית. ובביהכ"נ הייתי אומר פסוד"ז כעין אמירת מזמורי תהלים, ובק"ש הייתי אוחז הציצית, ועומד תפלת שמו"ע למראה עינים, ועפ"י פקודתו הייתי חוזר משניות בע"פ.

כאשר התחלתי להניח תפילין בגלוי נצטויתי לשאת חגורה כנהוג, וזה הי' מתנת כבוד אמי זקנתי הרבנית הצדקנית מרת רבקה זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע¹³. ובעת שנתנה לי המתנה אמרה לי: שאל את אביך מה אמר לו אביו בעת שקרא אותו לחדרו קודם הבר מצוה שלו, ואנחנו שנינו נתנו לו מתנה כזו.

273יראה גדולה פנימית לפי ערך שנותי הי' לי מפני הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בעת ההיא, והגם כי הי' מקרבני וכבר נתן לי שני מתנות גדולות, הדרוש ת"ר נר חנוכה תרמ"ג¹⁴ (כמבואר בההערה שם¹⁵) והדרוש מה רבו מעשיך, וגם למד אתי דברי חסידות מלבד שני המאמרים הנ"ל, בכל זה הייתי זהיר מבלי לכנוס לחדרו בלי הכנה, והייתי מונע את עצמי מלילך לחדרו גם בענין של שליחות, כמו בהובאת הפוסט או טע"ג. לעתים הייתי מוזג לו בבקר את כוס הספעציעס שהי' שותה (כי הי' זמן של איזה שנים אשר תמורת טיי' היה שותה ספעציעס, מין עשב ירוק) עם חלב בבקר קודם התפלה, וכאשר הייתי יוצא מחדרו אחר הנחת תפילין כנ"ל, הייתי לוקח הכוס שהי' שותה בו החלב (כי דרכו הי' לשתות ב' או ג' וחצי כוסות חלב) קודם התפלה. והייתי מוצ]יא[ גם הספעציעס. ובאמצע היום לעת סעודת הצהרי' על הרוב הייתי אוכל בעצמי, וכן סעודת הלילה, כי סדר היום שלי לא התאים עם סדר זמני האוכל. ורק בש"ק בלילה וביום הייתי סועד אתו עמו בבית כ"ק א"ז הרבנית הצדקנית נ"ע.

זה תודה לאל עליון כשלשים ושבעה שנים מני אז¹⁶, הנני זוכר כל הענין בצורתו בדמותו כאשר הי' אז כל אורחי ונתיבותי בהנוגע ביחס חרדת היראה ואופן הכבוד פנימי להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק.

ברגע ראשונה אשר כבוד אמי זקנתי נ"ע נתנה לי המתנה הנ"ל חפצתי תומ"י ללכת להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ולספר לו את כל הדברי' אשר סיפרה לי, אח"כ התבוננתי כי לא אמהר בזה. והמלמד שלי הי' ר' ניסן נ"ע¹⁷, אותו אהבתי במאד, וספרתי לו כי כבוד אמי זקנתי נתנה לי מתנה, חגורת משי (והדברים אשר סיפרה לי לא הגדתי לו, כן על דבר שאמרה לי אשר אשאל מהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק כנ"ל לא הגדתי לו).

כשמוע רבי ר"נ נ"ע הנ"ל מהמתנה הנ"ל, אמר לי כי זוכר הוא הבר מצוה של כבוד דודי הרז"א נ"ע שהי' בחדש תמוז בשנת תרל"ב (כבוד דודי הרז"א, נולד י"ט תמוז תרי"ט¹⁸), והי' סעודה גדולה בגן אשר אחורי בית הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהרר"ש נ"ע, ובאו הרבה אורחים, ובעלי בתים הרבה מהסביבה מוויטעבסק, ארשע, מאהילוב ועוד.

וזוכר הוא הבר מצוה של הוד כ"ק 274אאמו"ר הרה"ק שהיתה בחדש מרחשוון תרל"ד, והסעודה היתה בזאל הגדול, והיו הרבה אורחים, גם מרחוק באו ממאלי ראסיע, והיו גבירים וחסידים.

חותנו המלמד דרדקי ר' פסח ז"ל¹⁹ הי' המלמד אשר אצלו למדו כל בני רבינו בקטנותם, היינו לימוד אל"ף בי"ת, וגם בני הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק, היינו כבוד דודי הרז"א והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק למדו אצל ר' פסח הנ"ל בקטנותם, היינו הלימוד דאל"ף בי"ת. ובשמחת הבר מצוה של הבנים, הגם שכבר למדו אצל מלמדים אחרים, ניתן מתנה להמלמד הראשון לר' פסח הנ"ל עשרה רוכ"ס.

ר' פסח הנ"ל הי' חסיד גדול מחסידי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר צ"צ, והי' מקושר אח"כ להוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהרר"ש.

בעת אשר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק נתן המתנה הנ"ל לר"פ הנ"ל, אמר לו: דאיין תלמיד האב איך גישיינקט א מתנה א גארטיל. אמר לו ר' פסח: אט אזיי ויא דער רבי²⁰ האט אייך גישיינקט, איך גידיינק (המשיך ר"פ הנ"ל את דבריו) דיא חסידות ואס דער רבי האט אייך גיזאגט חגרה בעוז וכו'²¹, און האט מבאר גיוען אז חגורה איז שייך לנוק' וכו'. איז אז עס איז גיקומען בא רז"א'ס בר מצוה, האב איך גירעכינט אז גיויס ועט איהר עם אייך שיינקען א חגורה, נאר אז איהר האט דאס ניט גיטאן מן הסתם דארף אזיי זאיין, און איך האב גאר נישט גיפרעגט. אבער אז רש"ב'ן שיינקט איהר, איז דאך א קושיא.

וענה לו כ"ק אדמו"ר (כן סיפר לי המלמד ר"נ הנ"ל) פסח, בא אונז פרעגט מען קיין קושיות ניט, און אף אונז פרעגט מען קיין קושיות ניט. אז מיא פארשטייט איז גוט, און אייב ניט, פארשטייט מען ניט.

התבין (אמר לי מלמדי הר"נ ז"ל), האדמו"ר זקינך ראה ברוה"ק ההפרש בין האחים. ועתה, כאשר זקנתך נתנה לך מתנה כזו אל תספר זאת, ולמי נוגע מי נתן לך את זאת.

השמועה האמורה, אם כי לא הבנתי עומקה כלל, ובכל זה עשתה עלי רושם עז. והחלטתי אשר בהלכי מביהכ"נ אחר תפלת ערבית (בימי הספירה הי' הולך לביהכ"נ להתפלל, כן דודי הרז"א (בהזמנים שהי' בליובאויטש) הי' הולך לביהכ"נ), אספר להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק דבר המתנה.

מאורע הי' ביום ההוא, ומה הי' לא ידעתי, אך זאת כי מחלוקת וכעין קטטה נפלה בין ר' יעקב אליעזר הראש ישיבה²², ר' אהרן חוזר²³, ונפתלי צבי 275מייטין מעבר מזה, ור' דובער קאצינעלינבייגין²⁴, ור' אהרן ביינש הסטארעסטע ושלום יחזקאל פורש²⁵ מעבר מזה. ושמשון העב (שמשון דער גראבער) ור' דוב ב"ר דוד²⁶ צערקעס ור' דוד המ"ץ²⁷ היו הדיינים. וכאשר הבעלי דין לא קבלו פסק הב"ד הנ"ל, הנה כולם באו (ואתם עמהם קהל רב) לביהכ"נ שלנו. וקודם תפלת ערבי' ואחרי' היו מריבים ביניהם, וההחלט הי' כי רק האחים יגידו דעתם בזה, וכאשר יפסקו כן יהי'. וזה הפריע את מחשבתי בסיפור הדברי' הנ"ל.

בבקר עמדתי שעה אחת קודם הרגיל, וכיונתי את הזמן אשר הוד כ"ק גמר קריאת שמע שחרית ופתח את דלת חדרו לאמר איזה דבר להמשרת ר' מענדיל²⁸, וכאשר ראה אותי שאלני מה אני עושה פה. ואזרתי כח ואמרתי לו כי יש לי סוד לגלות לו. ונכנסתי לחדרו והראיתי לו המתנה, ואמרתי לו את אשר הגידה לי כבוד א"ז, כי קודם הבר מצוה שלו נכנסה לחדר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק ותאמר לו, כי כבוד חותנתה הרבנית חי' מושקא נ"ע סיפרה לה, אשר בהגיע עונת הבר מצוה של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק, אמר לה אישה הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צ"צ, בדעתי לתת לבנינו זה מתנה כאותה המתנה אשר נתן לי כאאזמו"ר נ"ע (הכוונה על רבינו הגדול אדמו"ר הזקן), והסכימה על זה. וכאשר ספרתי לזקינך מה שסיפרה לי חותנתי צחק ואמר, טוב, צריכים לעשות כן.

כאשר גמרתי לספר את זאת נשתנה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בפניו הקדושים ויבט אלי ויתבונן בי, והכיר בי כי עוד לא גמרתי את הסיפור כולו, ויאמר לי: ומה אמרה לך עוד? אמרתי, כי אחרי אשר נתנה לי המתנה אמרה לי: ושאל את אביך מה אמר לו זקינך.

כאשר הגדתי לו הדברים האלו, התלהבו פניו הקדושים וכשתי אגלי טל ירדו מעיניו הקדושים. ולקח את החגורה ויחגור אותי בו, ויאמר לי²⁹: כתיב חגרה בעוז מתני' וכו', וכתיב חגור כו', זאלסט זאיין א גבור, דער רבי האט גיגעבין דעם זיידין א גארטיל גשמי, וזה הספיק, דער זיידע האט גיגעבין דעם טאטין א זיידענעם גארטיל והספיק, דער טאטע האט מיר גיגעבין א גארטיל האט ער גידארפט זאיין שטארק ויא א רימען (עור). בתורתו של ר' מאיר כתיב כתנות עור³⁰ באלף³¹. אז מיא האט א רימענער גארטיל, ניט נתפעל וערין פון קיין זאך און דינען השי"ת באהוי"ר כפשוטו, יעמולט קאן מען בעזה"י מאכין 276פון דעם עו"ר א או"ר. און דאיין גארטיל דארף זאיין שטארק ויא א אייזין (ברזל), דער אייבערשטער זאל דיר שטארקין דיא הארץ זאלסט זאיין א ירא שמים, א חסיד און א למדן, וחזקת והיית לאיש³². וינשק אותי במצחי.

כל זה הי' בהב' ימים, יום ג' ויום ד'³³. יום ג' קבלתי המתנה ויום ד' בקר הייתי אצל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק כמסופר לעיל. וביום ה' בקר³⁴ היתה ההתחלה הגלוי'³⁵, ובו ביום אחר התפלה היתה סעודה קטנה בבית הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, ואמר הדרוש וחזקת והיית לאיש³⁶, ביאור הד' ענינים אדם איש אנוש גבר³⁷.

כאמור, בתחלת חדש תמוז למד הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אתי המאמרי' אי' במד"ת, הוא הי' אומר, וביום א' י"א תמוז אחר תפלת הבקר קרא אותי לחדרו, ויצוני לחזור לפניו ב' המאמרים הנ"ל, ויצוני לחזור בו ביום השני סדרים משניות זרעים מועד שהייתי בקי בהם היטיב. סדר זרעים הייתי חוזר במשך של ס"הע' מינוט כל הסדר³⁸, וסדר מועד במשך שעה וחצי בערך. וקודם המנחה קרא אותי ויצוני להגיד לפניו המאמר מה רבו מעשיך הוי', ואח"כ ציוני כי תומ"י אחר מעריב אלך לישן, ולעמוד ביום המחרת השכם בקר.

ביום ב' פ' בלק י"ב תמוז עמדתי בשעה הששית בקר, ובשעה חצי השביעית לקחני ללכת לבית הטבילה, ובשעה השביעית בערך נסע ויקח גם אותי עמו להשתטח על ציוני אהלי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר צ"צ ואדמו"ר מוהרר"ש. כאשר נכנס למקום הציונים בירך ואמר איזה קאפיטלעך תהלים, ויקרא אותי ויעמידני בין ב' הקברים, ויאמר: היום בני, נכדך, ובן נכדכם, יוסף יצחק בן שטערנא שרה נעשה בר מצוה, עוררו רחמים בעד כולנו ובעדו. וקרא הפ"נ הכתוב, ויאמר לי לחזור המאמר הוא הי' אומר, והוא עמד והקשיב לכל אשר דברתי. ובגמרי לחזור את המאמר אמר בזה"ל: אנא אאמו"ר ואנא אאזמו"ר, ברכו את בני שיהי' ירא שמים חסיד ולמדן, יהי' בריא ומצליח בעבודת השי"ת. ויבט אלי, והבנתי מהבטתו כי גם אני צריך לבקש ברכה, ואמרתי: הייליקע זיידעס בענטשט מיך. ואח"כ רמז לי לצאת, ויצאתי, והוא נשאר שם עוד כחצי שעה.

בשעה כחצי העשירית באנו חזרה, ובשעה העשירית היתה התחלת התפלה. ובאו הרבה אורחים, גם מהמפורסמים, רד"ץ מטשערניגוב³⁹, רד"ז מיעקאטערינאסלאוו⁴⁰, רי"מ מפאלטאווע⁴¹, ר' אשר מניקאל'⁴² [.. ] מקרעמענטשוג, כי זמן הב"מ, היינו שנת תרנ"ג, היתה עיקר 277התחלת נשיאותו של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק⁴³. ובשעה כחצי הי"ב גמרו התפלה, וכל האורחים הלכו לבית הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק וישבו מסביב להשולחנות, וחזרתי המאמר אי' במד"ת.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אמר הדרוש תפילין דמארי עלמא⁴⁴, דיבר בערך שעה וחצי, ושתו הרבה משקה. וברבות האורחים נעשה דוחק גדול בבית, וערכו את השולחנות בהגן. וכאשר נכנסו לגן זה הי' בערך שעה השלישית, אמר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מאמר אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין (המשך)⁴⁵, בעת הסעודה בשעה הששית בערך אמר מאמר וקשרתם וכו' והיו לטוטפת (המשך)⁴⁵. אח"כ התפללו מנחה מעריב.

ולמחר ביום ג'⁴⁶ עשתה כבוד אמי זקנתי הרבנית הצדקנית סעודה גדולה, ערוכה בגן מפני גודל החום. בשעה הרביעית בערך אמר מאמר בן פורת יוסף (המשך)⁴⁵, ואז אמר כי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אמר כי על כל שמחה מבניו הגיד מאמר בן פורת, ואמר על עצמו שהוא במדרי' יוסף, וסיים הוד כ"ק אאמו"ר והבטחתו נאמנה עד ביאת גואל צדק.

ביום הרביעי⁴⁷ קרא אותי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ויצוני לאמר, בהיות כי כעת נמצאים הרבה מזקני אנ"ש, הנה חופש יותן לי מלימוד עד אחר הש"ק, ואשר אשתדל להיות אצלם בהיותם יושבים יחד לשוחח, ולהזהר מלדבר ורק לשמוע. ואם יבקשו אותי לחזור עוד הפעם את המאמר איתא במד"ת אחזור, וגם מותר לי לחזור המאמר הוא הי' אומר גם אם לא יבקשו אותי. אבל מהמאמר מה רבו לא ידע איש, ואשר גם 278לא אדבר מהמבואר שם אפילו לא בהתחלת התחל' הדרוש.

ובמשך הג' ימים ד, ה, ו⁴⁸ בקרתי את כל האורחים הגדולים על האכסניאות שלהם, ובו ביום, היינו ביום ד', חזרתי עוד הפעם המאמר אי' במד"ת. ביום ה' אחר התפלה בביהכ"נ אמרתי למלמדי ר"נ נ"ע כי יכול הנני לחזור עוד מאמר של חסידות, וגם ר' אשר שו"ב מניקאלאייעוו נ"ע שמע את אשר אמרתי למלמדי ר"נ הנ"ל, ובו ביום בהיותי אצל ר' אבא נ"ע פערסאן⁴⁹, והוא בחן אותי במשניות (כי הוא הי' בקי בששה סדרי משנה באורח נפלא, והי' חוזר בע"פ עם כל הנוסחאות והגירסאות שונות)³⁸, ונכנס ר' אשר שו"ב ואמר כי החסיד הגביר ר' ישעי' ז"ל ברלין⁵⁰ קרא את כל האורחים להאכסניא שלו אייף א גלעזיל אַריק על שעה 4 (זה הי' בערך שעה חצי הרביעית), והוא רא"ש הנ"ל לקח על עצמו חלק מהשמשות לאסוף את הקרואים וכמה כבר הלכו, וגם ר' מנחם מאניש ז"ל מאנעסזאהן⁵¹ כבר הלך, ע"כ בא לקרוא את הר' אבא נ"ע, וגם אותי קרא.

ובבואינו לשם הושיבוני בראש השולחן בין הרה"ג רש"ז ניימארק נ"ע⁵² מנעויל ובין הרה"ח רד"ץ נ"ע, והתחילו לנגן, ושתו משקה. ובתוך כך התחיל רא"ש הנ"ל לאמר לי: שמעתי כי אמרת למלמדך ר' ניסן שאתה יודע מאמר של חסידות מלבד המאמר איתא במד"ת, חזור המאמר שאתה יודע. ואמר הרה"ג רש"ז ניימארק: יע, ער האט גיהערט דעם מאמר "כל הנהנה"⁵³ א גאנצע נאכט⁵⁴ (כוונתו על אודות המבואר בהרושם שבמאמר מה רבו⁵⁵), אבער אז ער קאן חזרין חסידות דארפמען הערין. ועוד כמה הביעו חפצם זה שאחזור מאמר חסידות, ור' צבי הענדיל נ"ע הסיר חגורתו ונתנה לי, ואחגור, ואתחיל המאמר הוא הי' אומר, וחזרתי בסגנון טוב ושלא במהירות.

והמחזה ההיא לא אשכח, קיבוץ אנשים כאלו, והחוש של ביטול פנימי אל השרש, נראה אז. המאמר שהה לדברו יותר על שעה. הרה"ג רש"ז ניימארק, הרה"ג רד"ץ, הרה"ג רד"ז, נזכרו על ששמעו מאמר זה מאת הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק והתפעלו במאד. ואח"כ כולם שאלו מדוע לא חזרתי מאמר זה ברבים, ועניתי כי לא אדע, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק למדני שני מאמרים אלו, ויצוני לחזור המאמר איתא. וישאלוני: אפשר אתה יודע עוד מה? וכפסע הי' כי 279אגלה גם אודות המאמר מה רבו, אבל עצרתי כח ולא הגדתי מאומה. ואח"כ ישבתי ושמעתי מה ששוחחו ביניהם בעניני חסידות וסיפורים.

בש"ק בקר קרא אותי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לחדרו ויצוני לחזור המאמר מה רבו, וחזרתיו בדיוק ובמתינות. וא"ל כי מעתה נהיית לאיש, והתחזק ללמוד היטיב ולהתפלל בדיוק, והשי"ת יחוננך דעת ותהי' י"ש חסיד ולמדן כפי רצון אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בש"ק אחר מנחה קרא אותי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לחדרו, ועמד מכסאו והלך אל האלמער שבו היו הכתבים, ולקח את המאמר איתא במד"ת כי"ק הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק הזה וא"ל הנני נותן לך במתנה גמורה, ואותן הברכות אשר בירכוני כאאזמו"ר וכאאמו"ר יחולו גם עליך. ויתן לך האלקים חכמה בינה ודעת לעבדו ית' בתורה תפלה במצות ובמדות טובות בלבב שלם.