יום ב', י"ג מנחם­אב, תרפ"ט

77יום ב', י"ג מנחםאב, תרפ"ט¹

בדרכו מכותל המערבי²

"לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים"³, חז"ל כיוונו בזה רק על מושג של "מקום" אבל לא על מושג של "זמן", שכן במקום אפשר להצטופף ראש על יד והמקום לא צר, ואילו מה שנוגע לזמן הרי כמה ששוהים בירושלים לא מספיק הזמן. במשך עשתי עשר יום שהנני נמצא בירושלים נוסף לי 78בע"ה רבות והרבה עלה בידי, הייתי בכל מקום, כלומר הייתי במקומות רבים שבתור התחלה זה מספיק, הנני יוצא את ירושלים ברושם חזק מאד, ירושלים עשתה עלי רושם עז, יתן השי"ת כי משיח צדקנו יתגלה בקרוב ולא יעבור זמן כזה שיספיק לקרר את ההרגשות האלה.

יום ג', י"ד מנחםאב תרפ"ט

תלאביב

מר¹ רוקח מברך אותי בשם הקהל העברי ומפאר את כל אשר עשיתי לטובת אחינו בני הגולה, ואמר אשר בעת המאסר (תרפ"ז) היתה שערורי' גדולה והעריכו אז מחאה נמרצת בשם הקהלה, ומתאר את גודל השמחה בהודע מהחופש שניתן לי, כל קהל תל אביב מאושר מהכבוד הגדול שעשיתי להם בבואי לתל אביב עיר העברים בכל מרחבי תבל היודעת לערוך כבוד לפועל חרוץ וחורף נפשו בעד עמנו ותורתו ומקוה הנהו אשר מעתה הגאון הגדול בכביר פעולותיו יעבוד גם בעד התפתחות ארצנו ונחלתנו, ומתכבד הנהו להרהיב לבקר את העירי' אשר שם יוכל כבוד האורח להודע כל ארחות חיי היהודים בארץ העברים ויושאר לזכרון נצחי הנה עוד מקוים הם ליהנות עצה ותושי' בהנהגה טובה.

עניתי:

עיר ישראל הראשונה היא עיר הקודש ירושלים אשר שם איוה אלקי ישראל למושב לו, וכל צפייתנו כי ירחמנו האל יתברך ויקויים היעוד² ובא לציון גואל, יקר לי מאד הרגש הזך והיחס החשוב שמראים לי, הנני יודע להעריכו ולחבבו במאד מאד.

מבין הנני אמיתית דבר זה, כי כל הכבוד הגדול שעושים לי בא ממקור האהבה והחיבה יתירה אשר בני הארצות החפשיות בעניני הדת רוחשים לאחינו היושבים בעמק הבכא בגלות המר, ואנכי כאחד הסובלים מרודפי הדת, לזאת שמוני ליתד לתלות בי ילקוטי התהלה ונאומי הברכה.

אנכי הנה מנעורי מסרתי כל כחותי בשביל טובת אחינו שי' הרוחנית אבל במצבי האינורמלי נעשיתי עסקן ציבורי אמנם כל זה מפני ההכרח אבל כל מגמתי הוא שעבוד מוחי ונפשי רק לאותן העבודות ולאותם הענינים שיש להם יחס אך ורק באהלי תורה ובאופן הישן נושן.

[כן דיבר כ"ק אדמו"ר על הכבוד לבקר את העירי' ו"דברים אחדים אודות הגזע אשר הוא משפיע לטוב"³. בהמשך השיחה אמר להם כ"ק אדמו"ר שהמפלגה שלו היא "חזוק התורה והמצוה", כשהי' ברוסי' חשב שבקרב עמנו כבר אין מפלגות, כי בזמן שהראש מקבל מכה חזקה מזדעזעים כל האברים 79ולא מרגישים רק את הראש, ואולם כשיצא את רוסי' ראה לצערו כי עוד קיימות מפלגות בישראל, אז נזכר במפלגה שלו "חזוק התורה והמצוה"].