יו"ד כסלו תרפ"ד

51יו"ד כסלו תרפ"ד

דיבר אודות אדמו"ר האמצעי ע"ד התייסדות כולל חב"ד בעה"ק חברון¹ שרצה מאד שיסעו מהחסידים לשם ובקש² את ר' ישראל יפה מקאפוסט³ שיסע לחברון ולא רצה באמרו שכשהוא בקאפוסט לא רחוק מליובאוויטש הוא בא לפעמים קרובי' לליובאוויטש לשמוע דא"ח אבל שם לא ישמע, והבטיח לו כ"ק אדמו"ר האמצעי שבכל שבוע ושבוע ישלח לו בכתב המאמר דש"ק והסכים ע"ז ונסע, ומאז הי' כ"ק אדמו"ר האמצעי שולח לו בכל שבוע המאמר בכי"ק.

כשנפטר ר' ישראל יפה לקחו לבית הגניזה כל חפציו וגם הכי"ק, והיו מונחים שם ע' שנה, ובימי אאמו"ר נ"ע עשו הקהלה דחברון סדר בהחפצים דבית הגניזה מה למכור ומה להניח, ומצאו הכי"ק ושלחו במתנה לאאמו"ר נ"ע את הכי"ק והי' שם י"ב ביכער כי"ק של אדמו"ר האמצעי³.

ואמר אדמו"ר, שהרבה מאמרים אינם בנמצא כי אדמו"ר האמצעי לא הי' מניח 52לעצמו העתקה⁴, וגם ניכר בהכי"ק מה שאומרים על אדמו"ר האמצעי⁵ שבעת כתבו דא"ח מרוב העמקה והי' מסיים העמוד והי' צריך להפכו הי' כותב על השלחן, כי שם יש הרבה עמודים שניכר שמסוף עמוד א' עד התחלת עמוד ב' חסר הרבה.

אח"כ דיבר אודות אאמו"ר נ"ע, ואמר שבשנת רמ"ז⁶ עסק הרבה באמרי בינה שער הק"ש בהאותיות י"ב י"ג בהענינים דהעלם וגילוי כח ופועל עצם והתפשטות, וכתב מכתב שאלה בזה להרה"ח ר' חיים בער ווילענסקי⁷ לקרעמענצוג ולא ענה לו,

כשבא הרי"י ראפאלאוויטש⁸ לליובאוויטש אמר לו אאמו"ר: כתבתי מכתב לר' חיים בער ולא ענה לי, וכשבא הרי"י לקרעמענצוג האָט ער אים געגעבן אַ חלק ווי ער האָט געקענט, היתכן שאדמו"ר כתב לכם מכ' ואין אתם משיבים לו, וענהו ר' חיים בער הוא כתב לי שאלה באמ"ב, ושאל לו הרי"י ולמה אין אתם משיבים לו א"ל ער וועט זיך איינקערן אָן מיר,

ולשנה הבאה כשבא הרי"י לליובאוויטש סיפר לאאמו"ר מה שהשיב הרח"ב אַז איר וועט זיך איינקערן אָן אים, וא"ל אאמו"ר נ"ע כששאלתי מאתו לא הי' כוונתי שיורני הפשט מאמ"ב רק חפצתי לידע ווי קאָן מען דאָרטן דורך קריכן מיט שכל אַליין.

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: כ"ק אאמו"ר נ"ע אמר על עצמו שבעת ההיא מרוב יגיעתו והעמקותו בהענינים באמ"ב איז באַ אים אויס געקראָכן די האָר פון קאָפּ ומזה הי' היסודות דהמשך הגדול בשעה שהקדימו תער"בע"ו⁹.

ואח"כ בשנת תרמ"ט בא רח"ב לליובאוויטש¹⁰ ומחמת שהי' לו כאב ברגלים לא התפלל בבהכ"נ (קליינעם זאַל) רק בהחדר שני של הבהכ"נ ישב לו על ספסל מכוסה בטליתו והתפלל, אני התפללתי אז בבהכ"נ וכשגמרתי תפלתי והלכתי לביתי סיבבתי דרך פתח של החדר שני (כי בהחדר שני שהי' מימין הכניסה הי' שני פתחים אחד לבהכנ"ס ואחד להפרוזדור ומהפרוזדור לחוץ), ועמדתי אצל רח"ב זמן מה ושמעתי תפלתו, וכשבאתי לביתי אמרתי: יעצט איז באַ מיר געוואָרן אַרעכט אויף שכל (השכלה) אויך כי ע"ע הי' מופרך אצלו לגמרי.

אח"כ דיבר אודות החסידים ר' אייזיק¹¹ ור' הלל¹², 53ואמר ר' ישראל נעוולער¹³ שמרגלא בפי החסידים שכ"ק אדמו"ר הצ"צ כשמנה החסידים הגדולים המקושרים לו אמר שר' הלל הנהו אַ האַלבער חסיד¹⁴.

וענה כ"ק אדמו"ר שליט"א: דער אַנדער האַלבער איז געווען רבי.

וסיפר¹⁵: פעם אחת נכנס בע"ג אחד שהי' נוסע מהאמיל לפאריטש להרב ר' אייזיק ושאל לו, רבי, איך בין אַ כהן מותר לי ליקח גרושה (כלומר בעגלתו)? והלך ר' אייזיק להארגז ספרים שלו ולקח ס' הסמ"ע ועיין בו חמשה עשר מינוט, והשיב לו: וואוהין, אין פּאַריטש? אין פּאַריטש מעגסטו.

ואמר כ"ק אדמו"ר: ר' אייזיק'ס 15 מינוט איז געווען זייער טייער, ער האָט געקאָנט משכיל זיין השכלות אין דער צייט, נאָר — כי עפ"י דין כשעם הארץ שואל שאלה אסור לשחוק ממנו שלא להכשילו לע"ל — לא התחשב עם הזמן שלו.