שמיני עצרת תר"פ
א. פעם נסעתי עם אאמו"ר לברלין2, ושלח אאמו"ר את משרתו ר' אברהם גרליק3 (אביו של ר' ירוחם ז"ל מבאברויסק4) החוצה צו דערוויסן זיך "וואָס הערט זיך עפּעס נייעס".
כשחזר ר' אברהם, אמר ששמע שהקיסר ווילהעלעם ינאם נאום בסרטיא אחת, וילך אאמו"ר עמו לשם.
כשבאנו לשם, היו הרבה נאספים, והמלך היה מוכן לנאום, ופניו היו לבנים כסיד, ולידו עמד יורש העצר שלו.
ראינו מרחוק שהקיסר מסתכל עלינו במבט חריף, והרכין ראשו אל יורש העצר ולחש דבר מה באזנו, ויורש העצר שחק שחוק קל.
כעבור שעה קלה נגשו אלינו שוטרי הבולשת ופקדו אותנו לעזוב את המקום.
כשהתחילה מלחמתהעולם הראשונה, אמר אלי אאמו"ר: זוכר אתה כשהיינו בברלין כשנאם ווילהעלעם, והיו פניו לבנים כסיד — כבר היה אז במוחו ובמחשבתו כל חלקי ופרטי (אַלע פּלענער) המלחמה הזאת5.
ב. כשהיינו בברלין, הלכנו פעם לשוח בגן הנקרא "קייזערליכער גאָרטן", הנכנסים לשם היו מוכרחים ללבוש על מנעליהם אנפלאות מיוחדות ("לייוונטענע קאַלאָשן") שלא ללכלך הגן, ומשום חשש שעטנז לבשנו על המנעלים מטפחות אף.
בגן הי' היכל קטן המיוחד לקיסר ווילהעלעם, כאשר המלך הי' בא לגן, היה נכנס לשם לפוש, והי' שם שומר שלא הניח לשום אדם להכנס.
אאמו"ר התבטא לפפּנ?י שיש לו חשק להכנס לשם.
נגשתי לשומר ונתתי לו מטבע אחת גדולה שיקנה לי איזה דבר לשתות, וכשהביא המשקה והעודף מהמטבע, נתתי לו העודף בעד טרחתו, ועי"ז נתקרב עמי, ובקשתי אותו שירשה לאאמו"ר להכנס לשם, וגם נתתי לו שוחד, והרשה לאאמו"ר להכנס, והשומר עמד מבחוץ 2לראות אם הקיסר יבוא, כדי לרמוז לו שיצא.
אאמו"ר נכנס לפנים, שם היה כסא ושולחן, ועל השולחן היו מונחים נייר וקסת הסופר ועט. אאמו"ר ישב על הכסא (ער האָט זיך אַ זעץ געטאָן), ואמר: "אַ קלוגע שטול". וכתב דא"ח6 על גליוני הנייר המיוחדים לקיסר שהיו מונחים שם7.
ג. פעם כשהייתי עם אאמו"ר באשכנז אמר לי שאסע עמו למקום אחד לבקר תלמיד חכם זקן שהיה חולה.
הגענו לבית גדול ויפה, וליד הדלת עומדים משרתים, ושאלו מי אנחנו, ואמרנו להם. ובקשנו רשות מבעל הבית להכנס. אחר קבלת הרשות העלו אותנו לקומה העליונה שבבית, חדר לפנים מחדר, ושם שכב האיש המכובד הנ"ל במטה.
האיש ההוא היה עשיר ונכבד. ולעת זקנתו היה דר עם יוצאי חלציו.
האיש שמח מאד מביקורו של אאמו"ר, וישוחחו על דבר ענינים שונים, ובאמצע השיחה אמר אותו הזקן לאאמו"ר שיש תחת ידו ספר אחד שכתב, והוא מוכן לדפוס. ויאמר לו אאמו"ר שהוא מעוניין לראותו. ויקרא משרת אחד ויצוהו להביא הספר לפני אאמו"ר.
אאמו"ר עיין בו שעה ארוכה, ודפדף בו מראשו לסופו והניחו על השולחן.
קודם הפרדו מעמו, אמר לו אאמו"ר שיש לו אליו בקשה אחת, ואם יבטיחו מראש שימלא בקשתו, אז יאמר לו. והבטיחו שימלא בקשתו. ויאמר לו אאמו"ר בקשתו: שישרוף את הספר הזה בפניו.
הזקן שרף את הספר באש שעל האח שהיה בחדרו. אאמו"ר הודה לו ע"ז, ברכו ויפרד מעמו בשלום.
הערות
עמוד 1
- 1. בחיים חיותו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע הי' המנהג משנים קודמות שבשמיני עצרת היו נאספים המנהלים והבחורים הקשישים אצל בנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, והי' אומר שיחות קודש.
- 2. במק"א נזכר שהי' יחד עם אביו (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) באשכנז (לפני התחלת מלחמתהעולם הראשונה): בשנת תרס"ז (ראה ספר השיחות תרצ"וחורף ה'ש"ת ע' 140. שם ע' 174 ואילך, ובהנסמן שם הערה 29); (ח"י) אלול תרס"ח — בברלין (ראה אגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"ד ע' ע' שכאשכג). בשנת תרס"ט — בברלין (שיחת חג הפסח תרצ"ד סעיף יח). ועוד.
- 3. נזכר בספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 63. תש"ב ע' 90.
- 4. נזכר באגרותקודש חי"א ע' ב.
- 5. להעיר משיחת שמח"ת תרע"ו ("כרם חב"ד" גליון 3 ע' 255): [כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע] דיבר הרבה אודות מדינת אשכנז ומלכה הרשעה ווילהעלעם, ואמר: זה ל"א שנה שאני מכיר אותו, הוא עמלק ואחריתו עדי אובד (וראה גם "כרם חב"ד" שם ע' 263262).
- . אבל במק"א משמע שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לא הי' אז (בשנת תרס"ט) בברלין — ראה אגרותקודש מהורש"ב ח"ב ע' תעתעא (וראה אגרותקודש הנ"ל ח"ד ע' שכד ואילך; סה"מ תרס"ט (קה"ת, תשמ"ט) ע' (בשוה"ג)).
עמוד 2
- 6. בא' הרשימות, שכתב את המאמר וילך איש מבית לוי תרס"ו (וראה לעיל הערה 2).
- 7. ראה גם ספר המאמרים תש"ד ע' 114, בהערת כ"ק אדמו"ר שליט"א: כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, באחד בביקוריו באשכנז, השתדל ביותר להכנס בארמון הקיסר, וכשבא לטרקלין ששמש חדר כתיבה להקיסר, ישב ליד שלחן הכתיבה וכתב דא"ח על גליוני הנייר המיוחדים לקיסר שהיו מונחים שם. ואח"כ הפליא פתיחת החושים שנגרם על ידי כל הנ"ל — וכמו שסיפר בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר שהי' נוכח אז, בארוכה. בשיחת ליל ש"ק נח תשג"ה שזה הי' בווירצבורג. וראה שיחות מאריענבאד תרצ"ד (רשימות חוב' קפא ע' 7): מה שכתב אדנ"ע בארמונו של וילהעלם, הרי בפורים האחרון [שנת פר"ת] כשגמרו הסעודה ונכנס לחדרו נכנסתי כ"ג. לקח פארטפעל [{6} תיק] מכיסו הוציא משם גליון ושאלני: יוסף יצחק דו געדענקסט? והדליק גפרורית ושרפו. נתדעזתי: טאַטע... ענני: טאַטע. . ווייס דאָך אַ טאַטע ואָס ער טוט.