דבר גו' כי תבואו אל ארץ מושבתיכם

רעגדבר גו' כי תבואו אל ארץ מושבתיכם

דבר אל בנ"י ואמרת אליהם כי תבואו אל ארץ מושבתיכם אשר אני נותן לכם ולהבין למה שינה כאן לקרא ארץ ישראל ארץ מושבותיכם יותר מכל התורה שנק' ארץ כנען (וקושי' זו מבואר במדרש), הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים וצריך להבין ענין דמיון זה שמדמה ק"ש לעולה וזבח ותפילין למנחה ונסכים (ובפנים יפות הקשה מה שמחלק עולה בלא מנחה היינו מנחה שייך לעולה וזבח שהוא שלמים בלא נסכים ונסכים שייך לשלמים דווקא, הלא כשהקריבו עולה הי' נסכים ג"כ וכשהקריבו זבח הי' מנחה ג"כ היינו סולת ושמן ולמה מחלק דוקא עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, ותירץ ע"ז כי עולה כולה כליל כידוע ומנחה ג"כ כולה כליל לכן שייך מנחה לעולה כי שניהם כולה כליל ושלמים נאכלים לבעלים ואינו כליל כולה וגם נסכים הי' יורד לשיתין ואינו כולה כליל לכן שייך זבח שלמים לנסכים כי שניהם אינו כולה כליל).

אך להבין ענין זה הנה ענין הקרבנות שהי' יורד אש מן השמים על גבי המזבח ותאכל את העולה וחלבי השלמים, וכן הענין בק"ש כי האדם עדרמורכב מד' יסודות ארמ"ע שהם בחי' דצח"ם כנגד ד' אותיות של שם הוי' שמשם נמשכו ונתהוו בחי' אלו, ובחי' יסוד האש הוא בחי' החי כידוע, והנה כתי' שרפים עומדים שיש בחי' מלאכים שנק' שרפים מפני שהם מיסוד האש האלקי ותמיד עומדים בהתלהבות כשאומרים קדוש ומשיגים איך שהוא קדוש ומובדל מכל ההשתלשלות העולמות ומכל הנבראים, וזהו שאומרים קדוש הוי' שאני הוי' לא שניתי בין קודם שנברא העולם לאחר שנברא העולם, וכשמשיגים זאת אזי הם בוערים בהתלהבות גדולה, וע"ש זה הם נקראים שרפים ותשוקתם ליכלל בעצמות א"ס, כי טבע האש לעלות למעלה ליסוד האש וכתי' כי הוי' אלקיך אש אוכלה ורוצים ליכלל יסוד האש שלהם באש שלמעלה, וגם נקראים שרפים ע"ש שהם נשרפים היינו שנשרף היש שלהם והם בביטול תמיד ואין להם יש כלל, ויש ב' בחי' מלאכים כמ"ש אלף אלפים ישמשוני' זהו בחי' שממשיכי' אלקו' בבחי' שימוש ועוד בחי' ריבוא רבבן קדמוהי יקומון שהם בבחי' ביטול ממש והם נק' שרפים ששורפי' ליכלל בעצמות אלקות, וזהו שאו' קדוש שהשגתם בבחי' קדוש ורוצים ליכלל בבחי' קדוש, ובנש"י יש ג"כ בחי' אש אבל הוא מורכב מד' יסודות כי במלאכים כתי' משרתיו אש לוהט רק בחי' אש ומחמת זה הם בוערים ברשפי אש בלי הפסק כלל אבל נש"י שהם מורכבים מד' יסודות וגם הנשמה מלובש בגוף ונפש הבהמית לא יוכל להיות במדריגה כזה ברשפי אש בלי הפסק, הגם שבאמת יש בנש"י בכח בנפשם האלקי' הצימאון ברשפי אש מיסוד האש שלו יותר ממלאכים כידוע שהנשמות הם גבוהים בשרשם ממלאכים, אבל למטה כשהנשמה מלובש בגוף ונפש הבהמית, האש האלקי הוא מוסתר ונעלם, כי הנה"ב מסתיר על נפש האלקי', אך לפרקים ולפעמים גובר האש האלקי על האש שבנה"ב שהוא יסוד האש הטבעי שבוער כאש ומתאוה כל התאוות גשמי' וגובר עליו שיהי' גם הוא נכלל ועולה לה' כקרבן וכדוגמת קרבן גשמי שהיא הבהמה גשמי שהיא מיסוד האש כידוע שהחי הוא מיסוד האש וכשמקריבין אותה על גבי המזבח ונשרף באש שלמעלה וזה אש אוכלה אש, כך נה"ב ג"כ נק' בשם בהמה שמתאוה כל תאוה גשמי' וכמ"ש זלע"ז עשה האלקי' כמו שיש מדות דקדושה בנה"א כך יש מדות להיפוך בנה"ב, ואך כשגובר האש האלקי שבנה"א על נה"ב אזי מתהפכי' המדות שבנה"ב ג"כ לאלקות זהו כקרבן אש אוכלה אש שהאש שבנה"א אוכלה האש דנה"ב שיהי' כולה כליל לה'.

אך באמת הנה"א מלובש בנה"ב וגוף גשמי ואין בו כח כבר להפך את הנה"ב אך להיפך הנה"ב מחזק א"ע במדות שלו שבאש יסוד הטבעי כמו בכעס וקנאה ושנאה ודומיהן וכל מיני תאות, אזי העצה היעוצה לזה הנה כתי' כי אתה תאיר נרי ה' וה' יגיה חשכי שע"י ההתבוננות באמונת ה' אחד באמת בעומק מחשבתו ולבו, ולא די בזיכרון דברים לבד, כ"א שיעמיק ויתקע מחשבתו בחוזק, ואז יאיר ליסוד האש האלקי להשלים חסרונו ויגיה חשכו וכמ"ש כי אשב בחושך ה' אור לי, לכן קורין ק"ש פעמים בכל יום (עין ערהבליקוטי תורה בפ' שלח בפ' נסכים), ועיקר ההתבוננו' הוא הוי' אלקינו, כי במע"ב כתי' ל"ב פעמים אלקים שההתהוות כל הנבראים הוא משם אלקים ואלקים הוא לשון כח כמ"ש ואת אילי הארץ לקח נמצא שהכח שלהם הוא משם אלקי', ולכן מלאכים נקראים בני אלקים וכמ"ש ויתיצבו בני אלקים, ואח"כ כתיב ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים ששם הוי' מאיר ע"י שם אלקים בנבראים, אבל בנש"י הוי' אלקיך שהכח שלהם הוא משם הוי' בעצמו ולא ע"י שם אלקים, וזהו מ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, וכמ"ש בהעלותך את הנרות כי נר הוי' נשמת אדם ועולה למעלה לשרשו כמו נר וגובר על נה"ב ג"כ להיות עולה למעלה ולהפוך אותו מן הקצה אל הקצה שיהי' נכלל לה' וזהו ענין עולה שבק"ש.

אבל באמת הנה יש בק"ש עולה ושלמים כי עולה כולה כליל כמבואר אבל מהו ענין שלמים שבק"ש, אך הענין הוא כידוע הקושי' שבגמ' כתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם וכתיב ואספת דגנך, ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רש"מ ועמדו זרים ורעו צאנכם וכאן בזמן שאין עושין רש"מ ואספת דגנך. ולכאורה הוא דבר פלא שפ' והי' א"ש תשמעו אל מצותי זהו אין עושין רש"מ, ותירץ הה"מ נ"ע שבפ' ראשונה כתי' בכל מאודך ובפ' שני' לא כתי' בכל מאודך וזהו אין עושין רש"מ. והענין הוא כי אית רצון ואית רצון, אית רצון שעפ"י טעם ושכל ואית רצון שלמעלה מהטעם והשכל, והרצון שעפ"י טעם ושכל הוא בבחי' גבול שהוא מוגבל בטעם ושכל כי לפי ערך הטעם והשכל כך הוא הרצון, אבל הרצון שלמעלה מהטעם והשכל מצד עצם נה"א זהו רצון בלי גבול ליכלל בעצמות אלקות בלי טו"ד רק מצד שרוצה ליכלל בשרשו עצמות אלקות, וזהו ענין מס"נ שלמעלה מן הטו"ד ואין לו רצון אחר רק ליכלל וליבטל באלקות.

וזהו ענין עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו, והענין הוא כי עשה הוא לשון כפי' והכרח שעפ"י טעם ושכל וזהו בבחי' גבול, אבל בטל רצונך הוא בחי' ביטול בלי גבול, וזהו ענין בכל מאודך שבפ' ראשונה כי מאוד הוא בלי גבול שהביטול הוא בלי גבול וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ שאין לו רצון אחר זולת אלקות רק רצון א' ליכלל בעצמות אא"ס, וזהו עושין רצונו של מקום שהוא בלי גבול, וזהו ענין עולה שכולה כליל ונכלל בעצמות אא"ס, אבל בפ' שני' לא כתיב בכל מאודך שזהו הרצון שמורכב בטעם ודעת ומוגבל זהו אין עושין רש"מ כי זהו רק ביטול היש ולא ביטול בעצם כי יש לו רצון שלו אך הוא מבטל אותו לפרקים רק לא [בתמידות], וזהו ואספת דגנך שזהו ענין בירורים שמבררי' ע"י אכילה הניצוצות, וזהו מ"ש ואכלת ושבעת וזהו ענין שלמים שנאכלים לבעלים זהו פ' שני', אבל פ' ראשונה היא למעלה מבחי' בירורים וכדוגמא עוה"ב אין בו לא אכילה ושתיה ומעין זה הוא ביו"כ ג"כ שאין בו אכילה ושתיה (ואפ"ל שזהו ג"כ רעוהחילוק שבין פ' ראשונה ושני' במלאכים שנק' שרפים ונכללים בבחי' קדוש זהו פ' ראשונה וחיות ואופנים שאומרים ברוך כבוד ה' זהו פ' שני'), נמצא שיש בק"ש הב' בחי' עולה וזבח שזהו הב' פ' שבק"ש.

אך באמת הב' בחי' עולה ושלמים שהם בחי' ק"ש זהו רק בחי' העלאה מלמטה למעלה ליכלל באלקות, אך באמת עיקר המכוון נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שיהי' גילוי אלקות למטה וכמ"ש לא תוהו בראה לשבת יצרה, וע"ז אמרו הקורא ק"ש בלא תפילין וענין התפילין ע"ד כלל הוא כלל כל התורה והמצות מעשיות כי הוקשה כל התורה כולה לתפילין, וכמו שבתפלין מלובשי' מוחי' עליונים שבע"ס עליונים בתמונת אותיות גשמיות כך הוא כל התורה כולה רק בדברים גשמי' ובאותיות גשמי' וכל המצות הם דווקא לעשותם בארץ שהוא גשמי וזהו ענין המשכת גילוי אלקות למטה וכידוע שהקב"ה מניח תפילין וכשמניחין תפלין גשמי' למטה אזי ממשיכים מתפלין דמארי עלמא למטה וכך הוא בכל המצות ממשיכים גילוי אלקות למטה מטה, וזהו השייכות ק"ש לתפלין כי בק"ש הוא ג"כ הפ' שמע והא"ש שאומרים בק"ש בדיבור גשמי ובתפלין הם נכתבים הב' פרשיות בקלף גשמי, ואדרבה בתפלין הוא ד' פרשיות נגד ד' מוחין שלמעלה מעלה להמשיכם למטה מטה, וזהו ענין החיבור ק"ש עם תפלין שהפ' שבק"ש הוא הפ' שבתפלין רק שבק"ש הוא בחי' העלאה מלמטה למעלה ובתפלין הוא ענין המשכה מלמעלה למטה, ואין העלאה בלא המשכה ואין המשכה בלא העלאה ועיקר המכוון הוא המשכה שאחר העלא', וזהו ענין ק"ש ותפלין העלאה והמשכה, אבל הקורא ק"ש בלא תפלין זהו העלאה בלא המשכה ולא זהו המכוון כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שזהו המשכה וגילוי אלקות למטה מטה.

אך באמת כשעושין כל התורה והמצות בדברים גשמי' כמו תפלין אפשר לידבק בגשמיות וליפול למטה ולא די שלא יהי' עלי' רק נפילה ח"ו וע"ז כתי' רגליה יורדות, והעצה לזה הוא ענין מ"ש וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך. והנה ארז"ל על דבורה הוא הצרעה ג"כ שעוקצה מר ודובשה מתוק, והענין הוא כי הנה ארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, וענין הרוגז הוא כמשארז"ל מזיעתן של חיות הקודש יוצא נהר דינור על ראש רשעים בגיהנם יחול, זיעה הוא ארס וחמה שלהם כמ"ש הנה סערת ה' חימה יצאה והוא פסולת שלהן וכמו למשל באדם שהוא חולי חולאת שיש לו אש ששורף אותו אזי אח"כ מזיע כי הפסולת של אש [הוא החולי] יוצא לחוץ ע"י חלקי הזיעה שהוא מים, כך הוא למעלה המלאכים שנק' שרפים ובוערים ברשפי אש אזי יוצא מהם הפסולת שברשפי אש שלהם וזהו הזיעה שעל ראש רשעים שבגהינם יחולו, וזהו ענין כמו אדם שאוהב לחבירו ביותר אזי כשחבירו עושה דבר [המנגד לו] אזי הוא עליו מלא כעס, וכפי אהבתו אליו כך הוא הכעס עליו כשעושה דבר אשר לא טוב, וזהו ענין לעולם ירגיז אדם רעזיצ"ט על יצה"ר על המנגד, כי האש שבקדושה הוא הרצון ליכלל באלקות בבחי' ההתלהבות והפסולת הוא ההתלהבות שברשפי אש על המנגד, וכמו"כ במלאכים ג"כ הרשפי אש לאלקות והפסולת שברשפי אש הוא על המנגד, וזהו ענין עוקצה מר שהוא המרירות על המנגד שהוא התאות גשמיים וממילא לא יפול בהם הגם שעוסק בתו"מ בדברים גשמים, ודובשה מתוק הוא ענין שמחה של מצוה וכמ"ש תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב שזהו עשיית המצות בשמחה ותענוג לאלקות ולא מצות אנשים מלומדה ובוודאי לא יפול רק יהי' המשכת גילוי אלקות למטה מטה, וזהו ענין מרגלים שלא רצו ליכנס לארץ ישראל שהוא ענין השפלה למטה במצות מעשיות שהם ענינים גשמיים ואמרו ארץ אוכלת יושביה שע"י דברים גשמיי' שבמצות רק רגלי' יורדות וזהו ענין שנקראו מרגלים ע"ש רגלי' יורדות, אבל באמת טעו בזה כי היא ארץ כנען שהוא לשון הכנעה ושפלות, וע"י הכנעה ושפלות כשמקיים המצוה בהכנעה ושפלות א"א ליפול למטה בתאות גשמי'.

ומעתה צ"ל מהו ענין מנחה ונסכים ומהו הם בשייכות לתפלין וכמאמר כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, עולה וזבח הם שייכים לק"ש שהם ב' פרשיות שבק"ש והחילוק שבין עולה לזבח הוא החילוק שבין ב' פרשיות שבק"ש כמבואר למעלה, אבל מהו השייכות דמנחה ונסכים לתפלין ומהו החילוק שבין מנחה לנסכים. אך הענין הוא כי במנחה הי' סולת ושמן ונסכים הי' מן היין, וזהו ענין ואספת דגנך תירושך ויצהרך ואיתא במדרש דגנך זהו הלכות ותירושך הוא אגדות שהם סודות התורה ע"ש יין הוא כנוס בענבים כך אגדות הם סודות, כי כל הבחי' סולת ויין ושמן הכל הוא בתורה שנק' יין ושמן וסולת. והענין הוא כי רב יהודא הי' מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין ורשב"י הי' תורתו אומנתו ופטור מן התפלה, כי הנה באמת יש מדרגה בתורה שלמעלה מן תפלה, והענין הוא כי יש מדריגה בתורה מעיקרא כי עביד אדעתי' דנפשי' קעביד היינו לתקן נשמתו, הלימוד הוא לתקן נשמתו, והב' הלימוד לשמה לשם התורה היינו להמשיך המשכה בתורה שלמעלה מבחי' תורה כי אורייתא מח"ע נפקת ולהמשיך מעצמות אא"ס שלמעלה מבחי' חכ', וזהו א"א להמשיך ע"י תפלה רק דווקא ע"י תורה לשמה תורתו אומנתו שהוא בבחי' ביטול שהוא אינו צריך כלום רק הלימוד הוא בשביל התורה להמשיך בבחי' תורה מלמעלה מעצמו' אוא"ס ע"י ביטול שלומד התורה לשמה, ואין בזה לגרמי' כלום אפי' לתקן נשמתו, אבל הלימוד הא' הגם שיש בזה ג"כ [ביטול] ואינו לומד לגרמי' ממש אבל זה נק' לגרמי' לתקן נשמתו. וזהו מעיקרא כי עביד אדעתי' דנפשי' קעביד לתקן נשמתו, וזה צריך ע"י תפלה ג"כ כי זהו ענין הבירורים לברר נה"ב ועי"ז מתקן אח"כ נה"א שע"י בירור נה"ב נתעלה נה"א כידוע, והב' הוא עוסק בתורה לשמה לשם התורה וזהו למעלה מבחי' בירורים וא"צ לתפלה ופטור מן התפלה.

רעחוזהו החילוק שבין סולת ושמן [ונסכים], כי סולת ושמן כולה כליל היינו התורה לשמה שאין בו לגרמי' כלום, וזהו מנחה שייך לעולה כי עולה ג"כ כולה כליל, בכל מאודך שבפ' ראשונה בלי גבול ואין בזה לגרמי' כי זהו מס"נ היפך החיות ולזה שייך מנחה, וזהו ושמן על ראשך לא יחסר אלו תפלין שבראש, וזהו אם העלאה ע"י עולה שכולה כליל בכל מאודך אזי המשכה ע"י מנחה שכולה כליל וזהו תפלין שבראש וזהו ענין יראה עילאה שלמעלה מבחי' חכ' וזהו מ"ש וראו כל עמי הארץ ויראו ממך אלו תפלין שבראש שהוא בחי' יראה עילאה, והמדרגה הב' בתורה מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' קעביד לתקן נשמתו וזהו ענין זבח שלמים שנאכלים לבעלים לשם מצוה שאינה כולה כליל וזהו ענין העלאה שע"י תפילה ותורה אזי המשכה ג"כ נסכים שהוא ענין יין. והענין הוא כי הנה כתי' יהי רקיע מבדיל בין מים למים, בין מים עליונים שהם גילוי אלקות ובין מים תחתונים שנפלו למטה בהבלי עוה"ז אזי פרסא מפסיק, ואזי מים תחתונים בוכין אנן בעינן למעבד קדם מלכא, שזהו ענין המרירות על הריחוק מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בהבלי עוה"ז ותאוות גשמי', וזהו נסוך היין לשיתין לתהום למטה, שזהו יין המשמח אלקים ואנשים שיין הוא ממשיך שמחה, וכמו מועדים לשמחה שמועדים הם בבחי' בינה שהוא בחי' יין בחי' שמחה, וזהו החילוק שבין שבת ליו"ט שבשבת הוא בחי' עונג כמ"ש וקראת לשבת עונג שזהו למעלה מבחי' שמחה ויו"ט הוא בחי' שמחה, וזהו אינו כולו כליל כי הגם שהשמחה הוא באלקות אבל יש בזה הרגשה כידוע, וזהו שייך לזבח שהעלאה הוא ג"כ פ' שני' והי' אם שמוע ואספת דגנך שזהו ענין בירורים והמשכה הוא ע"י נסכים שהוא יין שזהו בחי' שמחה, וזהו ענין תפלה של יד, שבתפילין של יד ג"כ כל הד' פרשיות כמו בתפילין של ראש אבל תפילין של ראש זהו בחי' יראה עילאה ותפלין של יד הוא בחי' אהבה, וזהו בחי' דכר ונוק', וזהו תפלין של יד בישיבה בחי' נוק' באשה קראו מושב, ותפילין של ראש בעמידה בחי' דכר. נמצא בק"ש פ' ראשונה בכל מאודך בחי' עולה שכולה כליל ופ' שני' והי' א"ש בחי' זבח שלמים שאינה כולה כליל ונאכל לבעלים וזהו ואספת דגנך, וכן הוא מנחה שהוא סולת ושמן כולה כליל שזהו תפלין של ראש ובחי' תורה לשמה הוקשה כל התורה כולה לתפלין, ונסכים שהוא יין ואינה כולה כליל שזהו תפלין של יד זהו שייך לזבח שלמים שנאכלים לבעלים, וזהו כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, וזהו ענין שנק' ארץ מושבותיכם גבי נסכים וכמ"ש וישב ה' מלך לעולם שהישיבה הוא ענין השפלה וירידה למטה היינו שיהי' גילוי אלקות למטה מטה ע"י נסכים, כי רני עקרה לא ילדה שאינו בחי' גילוי אבל מושיבי עקרת הבית, וזהו א"ת בניך אלא בוניך שעוסקים בבנינו של עולם ע"י ההלכות המלובשים בדברים גשמיים.