פתחי לי אחותי רעייתי

קפזפתחי לי אחותי רעייתי

פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי ואיתא במדרש תמתי לשון תאומים מה תאומים כשא' חולי אזי השני מרגיש כך הקב"ה עמו אנכי בצרה, ועוד פי' תמתי אמר הקב"ה לא אני גדול ממך ולא היא גדולה ממך ע"כ. והנה כתי' צדיק כתמר יפרח וכו' שהוא קאי על לולב ג"כ שהוא תמר ובלולב ג"כ התאומה שיהי' מחובר ולא נפתח וזהו תמתי שיהי' מחובר ושוה.

ולהבין זה הנה צ"ל הדרוש הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. הנה כתי' כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל, מי בראך יעקב בראך, מי יצרך ישראל יצרך. והנה ידוע שבריאה הוא למעלה מיצי' וכמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, הקדים הפ' בריאה ליצי', וכך אנו או' אתה בראתה קפחאתה יצרת, וידוע ג"כ שישראל למעלה מיעקב וכמ"ש לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל יהי' שמך כי שרית עם אלקי' ואנשים הר"ז דשם של ישראל למעליותא, ואיך אמר בפסוק בוראך יעקב יוצרך ישראל הל"ל להיפך בוראך ישראל יוצרך יעקב, אך הנה ידוע שג"כ בברכת יוצר יש ג"כ קושי' כזה, כי או' יוצר אור ובורא חושך הלא אור למעלה מהחושך והל"ל יוצר חושך ובורא אור, אך הענין הוא כי יצירה הוא לשון צורה כי יש חומר וצורה בכל הנבראי', והחומר הוא קודם לצורה, כמו אומן שעושה כלי מתחילה הוא החומר חתיכת כסף או נחושת ואח"כ עושה מזה כלי הרי החומר הוא יש מאין ואח"כ עושין בהחומר הצורה וכמ"ש בראשית ברא את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך ואח"כ יהי אור, וכך כתבו המחקרים שבריאת עולמו' נברא מתחילה חומר היולי ואח"כ נעשה בה הצורה, הרי מבואר שהחומר הוא נברא תחילה ואח"כ הצורה, וזהו יוצר אור ובורא חושך כי האור הוא הצורה והחושך הוא החומר, וזהו בוראך יעקב שהוא החומר ואח"כ יוצרך ישראל שהוא הצורה למעלה מן החומר וע"י כונת המצות הוא בג"ע העליון. וזהו ג"כ מצות נקראים לבושים. עוד פי' בגמרא מאי מצוה פירי שהמצות נמשלו לפרי.

ולהבין איך המצות נמשלו לפרי. ולהבין זה הנה נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ולכאורה הלא כתי' את השמים ואת הארץ אני מלא, וגם צ"ל כי במשכן ובמקדש הי' גילוי אלקו' וכמ"ש וכבוד הוי' מלא את המשכן והלא מלא כל הארץ כבודו, אך הענין הוא למשל כמשארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף אף הקב"ה ממלא את כל העולם כולו, והנה בהנשמה הממלא את הגוף אנו רואי' שגילוי החיות ועיקר החיות מהנשמה הוא בראש, הגם שהנשמה ממלא את כל הגוף אפי' גידול הציפרנים הוא מן הנשמה, אך אעפ"כ עיקר הגילוי הוא בהראש כי עיקר הרגשה הוא בראש וכמו כח השכל הוא בראש בגילוי הגם שכשכותב השכל אזי השכל הוא ביד שעם היד הוא כותב אבל ביד הוא רק דרך מעבר בעלמא ואינו מרגיש היד כלל השכל, כך הוא בגילוי אלקות ג"כ שבמקדש הי' גילוי אלקו' שהוא כמו בראש, בזמן בהמ"ק הי' גילוי נבואה וכמ"ש ושאבתם מים בששון שמחת בית השואבה שמרגישי' גילוי אלקו' בעת שמחתם וכמ"ש יבוא כל בשר להשתחות לפני הוי' שע"י השתחואה וביטול שלהם הם ממשיכי' גילוי אלקו', ובכל העולם האלקו' הוא בבחי' העלם ואינו מרגישי' אותו כלל בפנימי'. וזהו בבהמ"ק הי' שם הוי' נקרא ככתבו ובמדינה בכינויו מטעם זה שהכתב הוא כמו שהוא הוי' ובבהמ"ק הי' הגילוי כמו שהוא אבל במדינה לא כמו שנכתב הוא נקרא, נכתב בשם הוי' ונקרא בשם אדני, כי השם הוי' אינו בגילוי במדינה רק ע"י שם אדני, וזהו כמו המשל שבראש גילוי הנשמה וגילוי השכל בעצמו אבל ע"י כתיבה כשהוא ביד קפטהשכל הוא בהעלם, כך במדינה שם הוי' הוא ע"י שם אדני בהעלם, וזהו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו כסא הוא בחי' בינה וכבוד הוא בחי' חכ' מרום מראשון אני ראשון, זה הגילוי הי' בבהמ"ק אבל הנה כתיב גדול יהי' כבוד הבית האחרון יותר מן הראשון כי בריאתו והגילוי משם הוי' הוא ע"י ברכת המצות וכמשארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנא' ועתה [ישראל] מה ה' אלקיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה שבבחי' מ"ה נמשך מבחי' פלא בחי' אלף, וזהו מאה ברכות המשכות גילוי אלקו', ומי הם המברכי' ישראל דווקא וכמ"ש בית ישראל ברכו את הוי', וכמו ברכת כהנים הוא דווקא ע"י כהנים ולא ע"י ישראל כך ברכת המצות הוא ע"י ישראל דווקא, וזהו שאו ידיכם קודש וברכו את הוי', ב' ידות שהם שמע ישראל ובשכמל"ו, שע"י ק"ש הם יכולים לברך שאומרים ק"ש בכל יום ואח"כ מברכי' ברכת המצות.

ולהבין זה הנה כתי' ביום ההוא יהי' הוי' א' ושמו א', והנה כתי' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה הוי' קוינו לו, וזה קאי אלעתיד שיהי' גילוי אלקו' למטה, כי כעת הוא לא כמו שנכתב אני נקרא נכתב בשם הוי' ונקרא בשם אדני היינו ששם הוי' מלובש בשם אדני ושם אדני מסתיר על שם הוי' כי שם אדני הוא אשתמודעא אדון על כולא וכמ"ש מלכותך מל' כ"ע מלך על עם שהם נפרדים וזהו ע"י שם אדני, וזהו הכוונה בברכה שם אדני שהוא תקיף ויכולת ושם הוי' שהוא מהוה, וצריך לכוין שניהם, וזהו כמו השכל בכתיבה הוא מלובש ביד והיד כותב כך שם הוי' מלובש בשם אדני ושם אדני הוא בחי' מלך על עם, אבל לע"ל יהי' הגילוי משם הוי' וכמו כח השכל בראש וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך שיהי' בלא לבוש שם אדני רק מגילוי שם הוי', אך אם כעת הגילוי הוא משם אדני שם הוי' בהעלם ולע"ל כשיהי' הגילוי משם הוי' אזי יהי' ג"כ בהעלם ג"כ למעלה משם הוי'.

ולהבין זה הנה כתי' הוי' הוי' אל רחום וחנון, ב"פ שם הוי', וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' פסיק טעמא בגויהו, כי יש שם הוי' מהוה העולמות והוא בבחי' ההשתלשלות אבל יש שם הוי' שלמעלה מההשתלשלות [וזהו] ויקרא הוי' הוי' ש(לעתיד) יאיר מהוי' שלמעלה מהשתלשלות בשם הוי' שבהשתלשלות, וזהו יהי' לע"ל הגילוי משם הוי' שבהשתלשלות אזי יהי' שם הוי' שלמעלה מהשתלשלות בהעלם מלובש בשם הוי' שבהשתלשלות, והחילוק הוא בזה ג"כ כששם הוי' מלובש בשם אדני אזי שם אדני נקר' אספקלרי' שאינו מאירה שאינו מאיר משם הוי' שבהשתלשלות שמלובש בו אבל כששם הוי' שלמעלה מהשתלשלות מלובש בשם הוי' שבהשתלשלות אזי שם הוי' קצשבהשתלשלות הוא אספקלרי' דנהרא אזי מאיר הארה משם הוי' שלמעלה מהשתלשלות בעולמו' ע"י שם הוי' שבהשתלשלו', וזהו גדול יהיה כבוד הבית האחרון יותר מהראשון וכמ"ש ואני אהי' [לה כו'] ולכבוד [אהי'] בתוכה שהכבוד יהי' בבחי' גילוי, והכל ע"י ישראל וכמ"ש בית ישראל ברכו את הוי' שמברכין ע"י מאה ברכות וממשיכי' מההעלם לגילוי, אך באמת הנה המלאכי' ג"כ [יכולי'] להמשיך ע"י ברכה.

אך באמת עיקר המשכה הוא ע"י עשי' גשמי' כי סוף מעשה במח' תחילה, כי כל מה שגבוה יותר הוא בא בגילוי למטה יותר, וכמשל מהחותם שא"א לראות מחמת בהירות אבן טוב והוא ניכר דוקא בשעוה, ועוד משל די לחכימא ברמיזא שדווקא ע"י רמז אפשר לגלות מה שא"א לגלות בדיבור הגם שהרמיזה היא למטה מן הדיבור אך מזה הטעם גופא אפשר לגלות עי"ז יותר, כך ע"י עשי' גשמי' דווקא אפשר להמשיך יותר מע"י ברכה שבדיבור, והמלאכי' א"א [להם] לעשות מצוה בגשמי' וזהו היתרון בישראל שהם ממשיכי' ע"י מעשה המצות, וזהו ענין הזריעה שהמצות נקר' בשם זריעה וכמ"ש זורע צדקות וכל המצות נקר' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה, ונקראי' כל המצות בשם צדקה והצדקה נקר' בשם זריעה וכמ"ש זורע צדקות, נמצא שכל המצות הן בחי' זריעה, וזהו כמו הגרעין הגם שאין בו טעם וריח ומראה אעפ"כ כשזורעין אותו אזי יצמח הפירי בטעם ובמראה ובריח מחמת שיש בו בהעלם הטעם והמראה והריח כך הוא המצות הגם שהם בדברים גשמים קלף גשמי צמר גשמי אתרוג גשמי אבל הם רומזי' למעלה בדרך רמז, וכמו תפילין בקלף גשמי רומזי' על תפילין דמארי עלמא מה כתי' בהו וכמו ד' פרשיות שבתפילין הם נגד ד' מוחין למעלה, וכמו"כ ד' מינים שבלולב הם נגד ד' אותיו' שם הוי'.

וזהו ולקחתם לכם פרי עץ הדר זה הקב"ה וכפות תמרים זה הקב"ה וענף עץ עבות זה הקב"ה וערבי נחל זה הקב"ה, כי יש כמה בחי' בהקב"ה והם רומזי' ע"ז, וכמו שאלו לחכ' ולנבואה ולתורה ולהקב"ה והכל הוא קוב"ה חכ' ונבואה ותורה אבל אעפ"כ זה כמה בחינות חכ' בחי' אחרת נבואה בחי' אחרת תורה בחי' אחרת קוב"ה בעצמו בחי' אחרת, כך ד' מיני' שבלולב באו לרצות על המים שהם גילוי אלקו' ומרומז בהם ג"כ כמו לולב וכפות תמרים שהוא כפות ומחובר וכל האילנות הן ענפין מתפרדי' ומרמז הלולב על בחי' ביטול וגם האתרוג הוא דר משנה לשנה הוא ג"כ מרמז על בחי' ביטול וכן הוא כל הד' מינים שזהו ברמיזה, וכן הוא בזריעה בגרעין הוא מרומז כל הפירי בהעלם כך במצות גשמי' הוא כמו גרעין וכמו כשזורעין הגרעין בארץ אזי מצמיח ממנה התפוח מההעלם לגילוי בטעם וריח ומראה, כך המצות הם נזרעי' בארץ שהן ישראל וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, כי בשלושה דברים חיבב הקב"ה קצאאת ישראל בחשיקה ודביקה וחפיצה, וחפץ זהו הפנימי' בכולן כי [אין לו רק] רצון א' לאביו שבשמים, וזהו דווקא כשישראל מקיימין המצות.

אך להבין זה צ"ל מה שארז"ל למה קדמה פ' שמע לוהי' א"ש שיקבל עומ"ש תחילה ואח"כ עול מצות, קבלו מלכותי ואח"כ גזרותי, כי המצות הם גזירות המלך כי טעמי המצות לא נתגלו וכשנתגלו איזה טעמי' אזי הם כטיפה מן הים והמצות הן רק כמו גזירות, וזהו קבלו מלכותי ואח"כ גזרותי. וצריך להבין ענין מלוכה כי אין מלך בלא עם ועם הוא בחי' נפרד כי א"א להיות מלך רק על נפרדי' והיינו שיש לעם בחירה ורצון וכשהוא מבטל את הבחירה ורצון שלו אזי ממשיך בחי' מלוכה וכמ"ש ומלכותו ברצון קיבלו עליהם, דווקא ברצון, ומטעם זה לא שייך בחי' מלוכה על בהמות וחיות כי אין להם בחירה, וגם הם אינו בערך אל האדם ומחמת שהם אינו בערך לא שייך עליהם בחי' מלוכה, וזהו שאדה"ר אמר ה' מלך גאות לבש והוא בר"ה וא"ו למע"ב כי הוא נברא ביום וא"ו הגם שנברא אחרון ובהמות וחיות קדמו לו אך עליהם לא שייך מלוכה מחמת שהם אינו בערך, אך א"כ לפ"ז אפי' אדם ג"כ אינו בערך, לגבי עצמות ואיך שייך בחי' מלוכה למעלה על האדם.

אך הענין הוא דאיתא במדרש משל למלך ששמו הי' אלכסנדר והלך ברחוב וראה שמוליכי' א' מחייבי מיתה ושאל אותו מה שמך ואמר אלכסנדר ואמר המלך הואיל ושמך כשמי אני מוחל לך, כך ישראל הם ג"כ כשמו של הקב"ה ג"כ ישראל והוא מוחל להם, והענין הוא כי בכל אחד מישראל [יש] ב' בחי', בחי' יעקב ובחי' ישראל, יעקב הוא עצם הנשמה וישראל הוא ההשתררות שבכאו"א וכמ"ש לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל יהי' שמך כי שרית עם אלקי' ואנשי', וזהו בחי' אתכפי' הוא בחי' יעקב מצד עצם הנשמה אבל בחי' אתהפכא להפוך הנה"ב שיהי' ג"כ בטל לאלקות זהו בחי' ישראל שיש בחי' השתררות על נפש הבהמית, כי בצלם אלקי' עשה את האדם, נעשה אדם בצלמינו, כי למעלה יש ג"כ הב' בחי' יעקב וישראל יעקב הוא בחי' שם אלקי' וישראל הוא בחי' שם הוי' וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי' ובשם אלקי' יש ק"ך צירופי' ומהם שם ע"ב בקדושה ומ"ח צירופי' אחרונים אדמת בני חם שמשם יניקת החיצוני', וזהו בחי' ישראל כי שרית עם אלקי' להפוך לקדושה ויהי' מאיר שם הוי' שלא יהי' הסתר, וכמו שיש למעלה הב' בחי' כך הם בנש"י עצם הנשמה וגם בחי' ישראל ההשתררות כי בצלם אלקי' עשה את האדם וזהו ששמו כשם רבו ישראל ומחמת זה הוא מוחל להם שמהפכין מרע לטוב ע"י תשובה, ומחמת זה יש להם ערך שיהי' שייך עליהם בחי' מלוכה מחמת שאצלם יש ג"כ הב' בחי' שיש למעלה, ומחמת זה הם יכולים לקבל עומ"ש מחמת שיש להם בחירה ורצון להפוך מן הקצה לקצה, וזהו עיקר קבלת עול בחי' ביטול רצון מכל וכל לקבל עול מל' לכל אשר יגזור הגם שאין זה רצונו אבל הוא מבטל א"ע ומקבל [מלכותו] ואח"כ עול מצות שהן פרטי רצונותיו של קצבהמלך, אבל מתחילה הוא מבטל רצון כללי שלו להוי' בעה"ר, וזה הביטול כללי שבישראל זהו נקר' ארץ חפץ פנימי' הרצון לבטל [א"ע] מכל וכל רק רצון [א'] לאבינו שבשמים לכל אשר יגזור, וכשישראל מקיימי' המצות אזי נקר' בחי' זריעה ומזה יהי' הצמיחה והגילוי אלקות ע"י עשית המצות שהם כמו הגרעין, וישראל הם בחי' ארץ [חפץ] כי כמו שא"א לארץ לצמוח פירות טובים בלי זריעת הגרעין כך א"א לארץ [חפץ] בלי זריעת הגרעין.

והנה כתי' אשריכם זורעי על כל מים, כי המצות כמו ד' מינים שבלולב בא לרצות על המים, והענין הוא כי הנה כתי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן זהו בחי' מים שע"י המצות אבל זורעי על כל מים זהו למעלה מבחי' מים וזהו ענין התשובה שלמעלה ממעשה [המצות], כי במקום שבע"ת עומדי' צדיקי' גמורים אינם יכולים לעמוד.

וזהו צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, צדיק כתמר יפרח כמ"ש ואני כברוש רענן כשמשפילי' ראש העליון לארץ ואח"כ מניחי' אותו אזי הוא מגביה א"ע למעלה מעלה כך הם המצות למטה בדברים גשמי' אבל הם מגביהים את האדם למעלה מעלה, כי דווקא מחמת שהם בדברי' גשמי' אזי יש בהם אור היותר עליון, וזהו כתמר יפרח, אבל כארז בלבנון זהו בחי' בע"ת לבנון זהו כמ"ש ההר הטוב והלבנון שזהו בהמ"ק שמלבין עונותיהם של ישראל שזהו בחי' תשובה וכמ"ש אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וזהו על כל מים למעלה מבחי' מים, כי במקום שבע"ת עומדי' וכו'. אך פי' הפסוק הוא כך צדיק כתמר יפרח ויהי' כארז בלבנון, היינו שהצדיק יהי' בע"ת כמ"ש בזוהר [משיח] אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, שהצדיקי' יהי' בע"ת שזהו מדריגה גבוה ביותר. וזהו ענין תמתי לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני כי כמו שהזריעה הוא ע"י גרעין ודווקא בארץ אבל הגרעין בלא ארץ או ארץ בלא גרעין לא יצמח, כך הוא ענין חתן וכלה שהיחוד הוא דווקא ע"י שניהם וזה בלא זה א"א, וזהו לא אני גדול כי זהו ענין יתגדל ויתקדש שמי' רבא וכמ"ש ועתה יגדל נא כח אדני וכמ"ש הגדיל ה' לעשות היינו הגדלה בשם, אך לא אני גדול שזהו בחי' אני למעלה רמ"ח אברין רמ"ח פיקודי' דמלכא שזהו בחי' חתן חות דרגא, ולא היא גדולה ממני זהו ענין המצות וכנס"י וע"י יגדל שמי' רבה, אבל דווקא מחמת שניהם אבל זבל"ז א"א, וזהו לשון תמתי תאומים ששוים הם.