כי תבאו אל ארץ מושבותיכם

קסגכי תבאו אל ארץ מושבותיכם

בע"ה שבת שלח תרט"ו

כי תבאו אל ארץ מושבותיכם כו' ועשיתם אשה לה' עולה או זבח, וי"ל למה שינה כאן הכתוב לקרות לא"י בשם מושבותיכם, ויובן בהקדים מארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, ומכלל לאו אתה כו' דק"ש עם תפלין חשוב כעולה ומנחה, וזבח ונסכים, וי"ל הדמיון דמדמה ק"ש לעולה וזבח, ותפלין למנחה ונסכים, והנה בספר פנים יפות מקשה על ל' המא' הנ"ל, שמחלק מנחה לעולה ונסכים לזבח, הלא בין בעולה ובין בזבח היו שניהם מנחה ונסכים, ותי' משום שדומה החילוק שבין עולה לזבח, להחילוק שבין מנחה ונסכים, כי ענין [החילוק] שבין עולה לזבח, שהעולה היא כולה כליל על המזבח, לבד העור ניתן לכהנים [וזבח] היינו שלמים כמ"ש זבח השלמים, אינו כליל רק חלק לגבוה וחלק לבעלים, [וחילוק זה] יש ג"כ בין מנחה לנסכים, כי המנחה היינו הסולת והשמן נקטר כולו על המזבח כמ"ש כליל תקטר, והנסכים היינו היין, שמנסכים בשיתין שיורדין עד התהום הרי אינו כליל, ומטעם זה מחלק הש"ס מנחה לעולה כו' מפני ששייכים זה לזה, הגם ששניהם בשניהם, וא"כ יש לבאר כל הנ"ל בק"ש ותפלין, וי"ל הדמיון דק"ש לעולה וזבח, דהנה ע' הקרבנות היינו שמקריבין בהמה גשמיות [על גבי] המזבח עד שתוכלל באש של מעלה וכמ"ש ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה כו', וכמו"כ הוא בעבודת הק"ש להקריב הנה"ב עד שיוכלל באש שלמעלה, וביאור הע' דאש של מעלה י"ל מ"ש במלאכים שרפים עומדים, ויש כמה בחי' אופנים וחיות ושרפים, ופי' שרפים ע"ש רשפי אש שתשוקתם תמיד להכלל כו' ע"י שמשיגים ואומרים קדוש פי' מובדל אני ה' לא שניתי לכן משתוקקים להכלל כו' והם בחי' יסוד האש למעלה, ועד"מ האש הגשמי שכל תנועתו רק לעלות למעלה כי אש אינו יכול להיות למטה, ועד"ז בחי' השרפים תשוקתם תמיד להתכלל למעלה כו', בבחי' אשמ"ע כמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, וזהו מ"ש אלף אלפים ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי יקומון, פי' ישמשוני' הוא בחי' ההשפעה והמשכה שמשפיע מלמעלמ"ט וקדמוהי יקומון היינו ע"ד השרפים הנ"ל העלאה מלמטלמ"ע וזהו ל' שרפים ל' נשרף כלו' שכבר נשרפו, שכל בחי' ישותם הוא ביטול, והנה בנה"א יש ג"כ בחי' אש הנ"ל, כי הנה"א כלול מד' יסודות ארמ"ע, ובחי' האש היינו אה' כרשפי אש ואהבה ובנפה"א הוא אף ביתר שאת לגבי המלאכים כי הנה"א הוא מפנימי' קסדהעולמות כמ"ש בנים אתם כו', וכמארז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, פי' כמו שהבן נמשך ממוח האב, כך נש"י נמשכו מבחי' פנימי' והמלאכים הם רק מבחי' חיצוני', רק שבנה"א בחי' אש זה מוסתר מאוד, ולא כבמלאכים, כי המלאכים הם יסוד א' יסוד האש וכמ"ש משרתיו אש לוהט, אבל נשמות הם מורכבים מד' יסודות, ועוד שהנה"א מלובש בגוף ונה"ב, שהנה"ב כלול ג"כ מד' יסודות ארמ"ע, ובחי' אש הוא כמו בבהמה להתאות תאוה, וכן גאות וכעס ורציחה הוא מיסוד האש, כמ"ש כי רוח הבהמה היורדת למטה לארץ ונק' אש זרה המנגד לבחי' אש דנה"א, שע"ז כתי' ורוח האדם העולה היא למעלה כו', ולכן ע"ז הוא עבודת הק"ש לעורר היסוד האש דנה"א, ולבוא לבחי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך, שיהי' בבחי' אש אוכלה אש שהאש דנה"ב יוכלל בבחי' האש דנה"א.

והדרך לעורר בחי' האש דנה"א מתוך החשך דנה"ב, ע"ז כתי' כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי, והפי' שבחי' הוי' הוא הנר המאיר לנה"א מתוך החשך דנה"ב, וה"ע זהו מ"ש בק"ש הוי' אלקינו פי' אלקינו ל' כח כמ"ש ואת אילי הארץ לקח, כי כל עיקר התהוות הנבראים ליש ודבר נפרד הוא רק מבחי' שם אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים, ובכל פ' בראשית לא נזכר רק שם אלקים ורק לאחר שבת נז' שם הוי', ואף שעיקר החיות הוא משם הוי', אבל מצד ההסתר דשם אלקים על בחי' שם הוי' לכן נק' ע"ש אלקים, ואפי' מלאכים עליונים נק' בני האלקים כמ"ש ויבואו בני האלקים כו', ויש ק"כ צירופי אלקים, ומה שלמטה יותר ההסתר גדול יותר, אבל בנש"י כתי' הוי' אלקינו שכל עיקר הכח והחיות של הנשמה הוא מבחי' שם הוי', הי' הוה ויהי' כא' למעלה מהזמן, וזהו מ"ש כי אתה נרי הוי' שע"י התבוננות הוי' אלקינו כו' הנה ע"י התבוננות זו יעורר לבחי' האש דנה"א, שיהי' בחי' ורוח האדם העולה למעלה בחי' עולה וקרבן.

והנה מל' הגמרא שמדמה ק"ש לעולה וזבח משמע שהב' בחי' נמצא בק"ש, והענין יובן בהקדים מארז"ל ר"ח רמי כתי' ואספת דגנך וכתי' ועמדו זרים ורעו צאנכם, ל"ק כאן בזמן שישראל ערש"מ וכאן בזמן שאין ישראל עורש"מ, ומקשים בזה הלא הפ' ואספת דגנך כתי' בפ' והי' אם שמוע כו' בכל לבבכם כו', והאיך קורא לזה אין עורש"מ, והתירוץ הוא משום דלא כתי' ובכל מאודכם כמו בפ' הא', והענין כי פי' מאודך היא בלי גבול כדאיתא בזוה"ק דאית רצון ואית רצון, שיש בחי' רצון שלמטה מן הטעם והדעת ויש בחי' רצון שלמעלה מן הטעם ודעת, עד"מ רצון הנוגע לעצם הנפש שאינו יכול להסיח דעתו ממנו כלל, וזה הוא בחי' ובכל מאדך בחי' ביטול הרצון כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, וזהו"ע בטל רצונך, שענין עשה רצונו כרצונך הוא שיש לו גם רצון אחר רצונות זרות, רק שעושה רצונו כו' ובטל רצונך היינו ביטול הרצון לגמרי שאין לו רצון אחר כלל, והיינו בחי' ובכל מאדך קסהשבפ' הא' שהוא בחי' עורש"מ, וזהו כמו העולה שנק' קדשי קדשים שהיתה כולה כליל, אבל בחי' פ' הב' אף שנזכר שם ג"כ בכל לבבכם כו' אבל זה נק' אין עושרש"מ והיינו כמו הזבח שהי' גם לבעלים חלק לאכול, האף שהיו אוכלים בכוונות מ"מ נק' קדשים קלים, והיינו ע"ד דוגמא ההפרש בין עוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתי' או יוה"כ שאסור באו"ש, ובין העבודה שבכל הימים לאכול ולשתות או ע"ד ההפרש שבין השרפים שאומרים קדוש היינו שנכללים בבחי' קדוש ובין האופנים שאומרים ברוך שהוא באופן אחר.

והנה כ"ז הוא רק בחי' העלאה דק"ש עולה וזבח, וע"ז אמרו כל הקורא ק"ש כו' כאלו הקריב עולה בלא כו' פי' שאף שיש לו ההעלאה כרשפי אש, אינו יוצא בזה עדיין, כי עיקר המכוון הוא שיהי' גילוי אלקות מלמעלמ"ט וכמארז"ל שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, וזהו"ע התפלין וכמארז"ל הוקשה כל התו' כולה לתפלין, וכמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך, כי ע' התפלין שהם למעלה ד' מוחין כמארז"ל הקב"ה מניח תפלין, ומצות תפלין הוא שנכתבים הד' פ' קדש בחכ' כו' על קלף גשמי ודיו ואותיות גשמיים, כל התו' כולה הוקשה לתפלין, שהעיקר הוא דוקא מעשה הגשמי', שהגם שא"א להמשיך בלא העלאה תחלה, אבל עיקר המכוון הוא ההמשכה שאחר ההעלאה, וזהו מנחה ונסכים שאחר העלאת הקרבן, ובכלל היינו בחי' התו' שנק' מים, כי בחי' ההעלאה דקרבנות הוא בחי' אש, ובחי' תו' הוא בחי' מים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, וזהו"ע ז' קולות שבמ"ת, קול ה' על המים, וזהו"ע ואם רץ לבך שוב לאחד, אם רץ לבך היינו בחי' ההעלאה דק"ש ברשפי אש, העיקר המכוון בזה הוא שוב לאחד היינו עסק התו' המשכת האלקות מלמעלמ"ט, וזהו"ע ארץ כנען ל' הכנעה ושפלות, היינו השפלות והמשכות אלו מלמעלמ"ט בדברים גשמיים.