כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך

קנזכה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך

כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, הנה כתי' שלש רגלים תחוג לי בשנה, מה יפו פעמיך בנעלים, בנהר יעברו ברגל, והנה עומדים קאי על מלאכים, כמ"ש שרפים עומדים, וכמ"ש הללוהו כל מלאכיו כו' הללוהו כל צבאיו כו' ויעמידם לעד כו', וכן נשמות קודם ירידתן בגוף נק' ג"כ עומדים כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, ובחי' עמידה למעלה גבוה מבחי' ישיבה, כמארז"ל באשה קראו מושב, שבחי' ישיבה הוא בעלמא דנוק', ובחי' עמידה הוא בעלמא דדכורא, ולכן ספה"ע צ"ל מעומד, וכן ק"ש ותפלה ק"ש מיושב ותפלה מעומד, אמנם ירידת הנשמה בגוף הוא להיות בחי' מהלכים בין העומדים כו', שההילוך גבוה גם מבחי' עמידה, וביאור הענין שנק' המלאכים עומדים הוא לפי שעומדים רק במדריגה א', והטעם לפי ששרש התהוותן הוא רק מבחי' אותיות דבר ה', כמארז"ל ע"פ ועוף יעופף ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל, ובחי' אותיות למעלה הוא רק בחי' דומם, וכמו בגשמיות יש ד' בחי' דצח"ם והדומם הוא בחי' התחתונה, לפי שאין בו שום תנועה והזזה ובצומח יש בחי' הגדלה מקטנות אל הגדלות, כמו"כ בנפש נמצא ג"כ ד' בחי' דצח"מ, הדומם הוא בחי' האותיות, לפי שאין בהם שום תוס' והגדלה, והמדות נק' צומח, לפי שצומחים מקטנות אל הגדלות, כמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, הרי האהבה עצמה באה בהגדלה ותוס', אבל באותיות מאות א' לא יתרבה ולא יתוסף לכן גם למעלה נק' האותיות בשם אבנים בחי' דומם, כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות ב' בתים כו', לכן נק' המלאכים המתהווים מבחי' האותיות בשם עומדים, וכן נשמות למעלה נק' ג"כ עומדים לפי שהתהוותן הוא ג"כ מבחי' אותיות המחשבה כמאמר נש"י עלו במח' שנק' ג"כ דומם, עד"מ בדומם הגשמי יש כמה בחי' ויש ג"כ אבנים יקרות, ומ"מ [הם] בחי' דומם, כמו"כ כל בחי' אותיות נק' רק בשם דומם.

קנחובזה יובן מה דאיתא שנשמות ישראל חקוקות תחת כה"כ, ועוד איתא במדרש איקונין של יעקב בכסא הכבוד ויעקב הוא כללות הנשמות, והענין דבבחי' אותיות הנ"ל יש ב' בחי' עד"מ בנפש יש בחי' האותיות המתגלות בה' מוצאות הנפש אחה"ע מהגרון בומ"ף מהשפתים אמנם זהו רק כמ"ש בס"י וקבען בפה, אבל שרשן ומקורן הוא בעצמות הנפש וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא הרי שכח הדבור הוא בבחי' חי' שלמעלה מנר"נ, והראי' מן אלם שאף שיש לו כל הה' מוצאות מ"מ אינו מדבר, והיינו לפי שאין לו כח הדבור, ולכן ארז"ל חרש שאינו שומע ואינו מדבר פטור מכל המצות, ועוד ראי' שהרי א"צ לחשוב בעת דיבורו איך להניע המוצאות, מכ"ז ראי' שעיקר הדיבור הוא מעצמות הנפש, וכמו"כ למעלה יש בחי' דבר ה' מקור התהוות הנבראים אלף אלפים ישמשוני' כו' גדוד א' כו', שנמשכים מבחי' ריבוי צירופי אותיות הדיבור, ויש בחי' כח הדיבור שנק' עולם הדיבור. ולכן בכל מלאך נמצא שם אל כמו מיכאל גבריאל, כי עצם שם המלאך מורה על צרופי אותיות דבר ה' ושם אל מורה על בחי' מקור הדיבור, והנה כמו שיש בבחי' הדיבור ב' בחי' כן יש בבחי' אותיות המח' ב' בחי' אלו, היינו צירופי אותיות המח' המתגלות בבחי' אותיות, ויש בחי' מקור האותיות, כי כלל האותיות הם כ"ב, ומקורם הם עשר ספירות וי"ב ג"א, ובס"י נחלק לג' בחי' ג' אמות שהם ג"ר ג' אותיות אמ"ש אויר מים אש, וז' כפולות ז' מדות בג"ד כפר"ת, וי"ב פשוטות, ולכן נמצא בישראל ג"כ שם אל, כי יש ס"ר שרשי נשמות נגד ס"ר אותיות התו' כי ישרא"ל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתו', וזהו כפי שנמשכים מבחי' צירופי אותיות המח', ושם אל מורה על בחי' מקור אותיות המח', וזהו פי' חקוקות תחת כה"כ, כי פי' כסא הוא כ"ס א' שהוא בחי' לבוש לבחי' אלופו של עולם, כי הדיבור הוא לבוש החיצון, והמחשבה היא לבוש פנימי, וכבוד קאי על בחי' לבנ"ח, וכסא הוא בחי' בינה אימא מקננא בכורסייא, בחי' בינה הוא הלבוש לבחי' חכ' ואלופו של עולם, ושם חקוקות נש"י. אמנם אפי' בחי' זו נק' רק בשם עומדים, לפי שכ"ז הוא רק בחי' אותיות, וזהו מ"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, והפי' כי בהמה קאי על מלאכים פני ארי' פני שור, וחי' בכלל בהמה, ונק' שם ב"ן בלשון הקבלה, ואדם קאי על נשמות כי אדם בגימ' שם מ"ה בלה"ק, וע"ז אמר כי הכל הבל, מכיון שכל התהוותן היא רק מבחי' אותיות, ומקור האותיות הוא רק בחי' הבל והארה חיצונית, כי כמו שמקור אותיות הדיבור הוא הבל הלב, כמו"כ יש הבלים דקים שהם מקורים לאותיות המח', ועיקר כוונת ירידת הנשמה בגוף ונה"ב הוא כדי להיות בחי' מהלכים כו'.

והענין יובן בהקדם מ"ש במלאכים ובשתים יעופף, שפי' הוא ג"כ ל' טיסה והילוך, ומהו עפיפתם כתי' אח"כ קדוש כו' מלכה"כ, כי פי' ארץ הוא בחי' ארץ העליונה בחי' מל', מלכותך מלכות כל עולמים, שלמעלה הוא רק בחי' דומם, ומזה נמשך מ"ש וכבוד הדר מל' פי' הדר קאי על מ"ש אלף אלפים קנטכו' גדוד א' כו', וכמו שממאמר נעשה אדם נברא אדה"ר בעל שכל ומדות, כך מבחי' מל' נמשך כל בחי' ההדר הנ"ל, ומ"מ למעלה הוא רק בחי' דומם, והמלאכים שאומרים קדוש, היינו שממשיכים בחי' קדוש פי' מובדל בחי' סוכ"ע ולמעלה מסוכ"ע, ממשיכים בבחי' ארץ בחי' ממכ"ע, ונק' יקובה"ו, וההמשכה הוא ע"י בחי' כבודו, ל"ב נתיבות חכמה, וזהו מלא כל הארץ כבודו ע"ד מלאה הארץ קנינך, קנה חכ' קנה בינה, אמנם ארז"ל אין המלאכים אומרים קדוש עד שיאמרו ישראל כו', כי עיקר ההמשכה הוא דוקא בירידת הנשמה בגוף ונה"ב וכמו בתו' כשבקשו המלאכים את התורה השיבום כלום יצה"ר יש ביניכם, כי כל עיקר ירידתה הוא רק לברר נה"ב, ובלה"ק נק' בירור שם ב"ן, כי מקור הנה"ב הוא מעולם התוהו שקדמה לתיקון, רק שנפלה למטה בדרך שבירה, וע"י הבירור יכולה היא להעלות הנה"א למעלה מכמו שהיא בשרשה חקוקה תחת כה"כ, וזהו העלי' שע"י הירידה, וכמו שאנו רואים שהבהמה יש לה כח לישא את האדם, וע"י מה נעשה הבירור, ע"ז תיקנו שתים שלפני', שהוא הכנה לבוא לבחי' ק"ש, אחד ביטול ח' וד' ז' רקיעים וארץ וד' רוחות בא' אלופו של עולם, ביטול במציאות, ועי"ז נעשה ואהבת בכל לבבך בשני יצריך, שגם הנה"ב תסכים לזה, וצריך לזה תחלה למתק הגבורות דנה"ב, ואין הדינין נמתקין אלא בשרשן, ושרש הנה"ב הוא פני שור שמהשמאל, ולכן מזכירין תחלה ביטול המלאכים, ומשמיעים ביראה כמו והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול ועי"ז יומתקו הגבורות דנה"ב ואח"כ יבוא לבחי' ואהבת בשני יצריך, וזהו הבירור דנה"ב, וע"י הבירור נעשה עלי' בנה"א כמו שלמעלה כתי' והחיות נושאות את הכסא, שהחיות דמרכבה נושאות את הכסא [ואת] האדם שעל הכסא כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם, ומנשאין אותו לבחי' לא אדם הוא, וזהו"ע בחילא יתיר וע"ד במקום שבע"ת עומדין כו', כמו"כ ע"י הבירור דנה"ב מתעלה הנה"א לבחי' קדוש שלמעלה, וזהו מה יפו פעמיך בנעלים, שבחי' העלי' הוא דוקא ע"י בחי' נעל של עור הבהמה התפלה שנק' עבודה ל' עורות עבודין להפך כתנות עור בע' להיות אור בא' מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, כי מט"ט נק' נעלא דשכינתא, והוא [המעלה] את התפלה שהיא רק בחי' אותיות לבחי' כתר, ועד"מ הכתר למטה נעשה מאבנים טובות, כך למעלה עליית התפלה הוא לבחי' כתר רצון שלמעלה מהאדם, כי שרש האותיות הוא בבחי' כתר, כמו שלמטה אף שהאותיות הם רק בחי' דומם, מ"מ האדם שמדבר. וזהו ענין קדוש וקדושה, קדוש הוא המשכת ת"י נימין, ונשמות נק' בשם קדושה ל' נוקבא שתשוקתם להכלל בבחי' קדוש, וע"י הנשמות יכולים גם המלאכים לומר קדוש, שהוא התכללותם בבחי' קדוש, וזהו פי' מהלכים בין העומדים, שעושים הליכה גם במלאכים שנק' עומדים.

קסאמנם כ"ז הוא רק הליכה מלמטלמ"ע האף שקדוש הוא המשכה, אבל ע"י המשכה זו נעשה בחי' תשוקה והליכה מלמטלמ"ע, ופי' מהלכים ל' רבים, כי יש ב' בחי' הליכה, והליכה הב' הוא ע"י תומ"צ מלמעלמ"ט, כי הנה ע"י המצות ממשיכין בחי' תר"ך עמודי אור, תר"ך כתר ל' כותרת ומקיף, ועמודי הוא המחבר הגג עם הארץ, ועומדים דוקא על הארץ, כי ע"י מצות גשמיות הוא החיבור דסובב וממלא, וכן תו' הוא ג"כ המשכה מלמעלמ"ט, כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הג"ן ג"ן סדרים דאורייתא, שהם רק בחי' אותיות, שלימוד האותיות הוא ג"כ לימוד, אבל העיקר הוא שימשיך שכלו בהאותיות כמו חומש עם פרש"י ואגדות, או כמו בהעלותך את הנרות שהפי' בזה דקאי על נר ה' נשמת אדם, ועי"ז ממשיך מבחי' עדן עין לא ראתה כו', המשכת חכמתו ורצונו וזהו ג"כ ע' הלכות ל' הליכה, עד"מ פ' והי' לכם לציצית ולא פי' איך ומה אבל כללות הלכות ציצית ממשיך מבחי' חכ' ורצונו בהאותיות, וזהו ע"י הליכה מלמעלמ"ט, וע"י הליכה זו דנשמות נמשך ג"כ במלאכים הליכה זו כמ"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך שמלאכים מעלים הליכה זו ע"י הנשמות, האף שבמלאכים כתי' כלום יצה"ר יש ביניכם, שצ"ל דוקא יתרון האור מן החשך, ואין בהם ההמשכה שע"י התו', אבל ע"י נשמות מקבלים ג"כ, וזהו מהלכים בין העומדים, שב' בחי' הליכה הנ"ל נמשך גם במלאכים ע"י הנשמות, לבחי' מהלכים כו', צריך להקדים ד' בחי', אם בדרכי תלך ופי' כי יעקב נק' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, כי יעקב הוא בחיר שבאבות וכמ"ש יעקב בחר לו י', ובחי' בריח התיכון הוא בחי' דרך הוי', וכמ"ש כל ארחות הוי' חסד ואמת, דהנה התו' נק' לפעמים בשם חסד וכמ"ש ותורת חסד על לשונה, וגם נק' אמת כמ"ש קרוב ה' כו' באמת ואין אמת אלא תו', כי הנה התו' הוא בחי' חסד המשכה מלמעלמ"ט תר"ך עמודי אור. אך מצד החסד הרי נק' רב חסד, ויכול לימשך אף במקום שאינו ראוי, לכן צ"ל בחי' אמת, כי אמת הוא קצת דין כמארז"ל (בר"ה) לא ליצלי אינש תפלת המוספין בתלת שעי קמייתא כו' שאני תו' שנק' אמת כו', וע"י בחי' דין לא יומשך רק במקום הראוי.

וזהו הב' בחי' אם בדרכי תלך הוא בחי' דרך הוי' בחי' מ"ע, ואם את משמרתי תשמור הוא בחי' מל"ת בחי' אמת בחי' דין, ובחי' אמת הוא בחי' בריח התיכון המבריח כו', כי אמת הוא א' מ' ת' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים.

וגם אתה תדין את ביתי, ביתי הוא בחי' הנה"א שנק' בית ה' וכמארז"ל ע"פ ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כו', ופי' תדין הוא כמארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, וע' הרוגז הוא כמארז"ל מזיעתן של חיות יוצא נהר דינור על ראש רשעים יחול, וע' הזיעה הוא עד"מ באדם שמיסוד קסאהאש יוצא המים, כמו כשהוא בכעס או בפחד יוצא זיעה בחי' מים, כך למעלה שמבחי' גבורות דקדושה שהוא בחי' התלהבות יוצא נה"ד וכמ"ש נה"ד נגיד ונפיק מן קדמוהי, שהוא בחי' גבורות דקדושה, ומסתעף מזה גבורות קשות דנוגה, וזהו על ראש רשעים יחול, וזהו ג"כ ע' הרוגז דהיינו שיכעוס על הרע שבו, ובחי' תדין את ביתי דמשמע שבחי' הדין הוא רק בנה"א הוא כמ"ש בזוהר להיות ממארי דחושבנא על ריחוקו מה' (ולבנו שמואל אמר פי' תדין לשון נדן של חרב, כי חרב הוא בחי' שם הוי', ולפעמים כתי' לא ידון רוחי, ורוחי קאי ג"כ על שם הוי', ופי' לא ידון ג"כ ל' נדן, מפני שאינם יכולים לקבל בחי' גילוי שם הוי', וכאן אמר תדין את ביתי פי' שיעשה בחי' ביתי הנה"א בחי' נדן וכלי קיבול לבחי' הוי' שנק' חרב). וגם תשמור את חצרי דהנה בית הוא מקורה בגג, וחצר אינו מקורה, והפי' דביתי קאי על נה מקיפים דקדושה, ומקיפים אינם שורים אלא במקום קדושה, ושם א"צ [שמירה] אבל חצר הוא בחי' הנה"ב, שאינו מקורה ויכול ליפול שם טינופות, ולכן צריך שמירה היינו הוספות סייגים, כי פי' משמרתי תשמור קאי על מל"ת כנ"ל, וכאן הוא השמירה לנה"ב ע"י סייגים כו', וע"י בחי' אלו יוכל לבוא לבחי' מהלכים בין העומדים.

והנה ב' בחי' הליכה ועמידה הוא הכל ברגלים, וזהו"ע שלש רגלים כו' שהוא ג"כ ל' הילוך כמארז"ל חיגר ושאינו יכול לעלות ברגליו פטור כו' שנא' שלש רגלים, והענין יובן בהקדים מ"ש במלאכים ורגליהם רגל ישרה, וילפינן מזה לע' תפלה שצ"ל הרגלים מכוונין זא"ז, ובתוס' בשם הירושלמי פי' ישרה בגימט' תקט"ו, וי"ל ע' תקט"ו, וכן במשה ארז"ל שהתפלל כמנין ואתחנן תקט"ו תפלות כי ע' ת"ק הוא ה' מדות לך ה' הגדולה כו' וההוד, כי העיקר הם הה' מדות ובחי' יסוד היא [בחי' כי כל בשמים ובארץ] כללות של המדות כל ל' כללות, ולכן נמצא ה"פ אור ה"פ מים ה"פ רקיע, כי עיקר ההשתלשלות הוא ע"י בחי' אור מים רקיע, ועבודת המלאכים הוא להמשיך בחי' י"ה בה' מדות וכ"א [כלולה] מי' ויו"ד מיו"ד, וזהו"ע תקט"ו, וכ"ז הוא במלאכים דכתי' ורגליהם ב' רגלים, אבל בנשמות כתי' שלש רגלים שהוא לנגד ג' אבות וכמ"ש בבלעם למה הכיתני זה שלש רגלים אומה כזו כו', וג' בחי' תו' ועבודה וגמ"ח, וע' רגל הג' הוא כמו שמצינו ג"כ בע' כוננו ידיך ג' ידות יד הגדולה יד החזקה יד הרמה, האף שלא נמצא רק ב' ידות ימינא ושמאלא, אך הע' כי ע' הב' רגלים והב' ידות הוא רק במלאכים וכנ"ל בע' ב' רגלים שהוא המשכת י"ה בו"ה, וב' ידות הוא בחי' המדות פני ארי' אל הימין כו' אל השמאל אבל בנשמות ע"י ההתכללות דב' בחי' רגל וב' בחי' ידות ממשיכים בחי' רגל ג' ויד ג', שהוא בחי' גבוה יותר, כי עיקר בחי' הג' רגלים הוא בחי' המעשה, כי כל הג' בחי' תו' ועבודה וגמ"ח הוא הכל במעשה, ואנו רואים למטה באדם הגם שיש לו שכל קסבומדות מ"מ עיקר קיומו והעמדתו הוא ברגלים והם נושאים את הראש, נמצא שיש ברגלים בחי' יתירה מה שאין בראש, וכן מצינו במשה ת"ר אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, וכמארז"ל ע"פ לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם, וכך יובן למעלה שדוקא ע"י בחי' המעשה ממשיך בחי' גבוה יותר ממלאכים והוא כמ"ש עד יעבור עמך הוי', שממשיכים מבחי' שלמעלה משם הוי', וזהו ג"כ הג' בחי' הנ"ל, דגמ"ח הוא בחי' ימין, ועבודה הוא בחי' שמאל, ותו' בחי' רגל הג', וזהו בנהר יעברו ברגל שיעברו למעלה מבחי' נהר, וזהו שם נשמחה בו בעצמותו.