והתהלכתי בתוככם

צטוהתהלכתי בתוככם

והתהלכתי בתוככם, משמע ב' מיני הילוך, וקאי על הקדב"ה, והיינו בבחי' הגילוי אא"ס מלמעלה למטה, והענין כי בעבודה באדם יש ג"כ ב' מיני הילוך מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, הא' ע"ד מ"ש אחרי הוי' אלקיכם תלכו שההילוך הוא בבחי' אחורים וחיצוניו' וע"ד שנאמר במשה וראית את אחורי, רק שהי' אצלו זה בבחי' ראי', ובישראל נאמר רק תלכו, וזהו ההילוך מלמטלמ"ע, והב' הוא כמ"ש באברהם הלוך כו' התהלך לפני, וכן בחזקי' נאמר אשר התהלכתי לפניך, שההילוך הוא בבחי' פנים, וזהו מלמעלמ"ט, ושני הבחי' הם בעבודה בנפש.

וביאור ענין הילוך זה מהו, הנה באברהם נא' פסוק זה גבי מצות מילה, והיינו כי מילה הוא בחי' ברית שהוא בחי' יסוד שהוא בחי' המקשר ב' הפכים, והו"ע יחוד עליון פי' שאור עליון יתגלה למטה כמו שהוא למעלה, שגם למטה לא יהי' יש ודבר נפרד, וזהו נקרא ג"כ הילוך, וכמ"ש קול הוי' אלקים מתהלך בגן וכמ"ש בעה"ק שכל הליכה האמורה למעלה הוא בבחי' התפשטות והמשכת המדריגה להאיר למטה, וזהו בחי' ההילוך שבבחי' הפנים שמלמעלמ"ט, וזהו ג"כ מ"ש בחזקי' אשר התהלכתי לפניו והטוב בעיניך עשיתי, ארז"ל שסמך גאולה לתפילה, והיינו כי גאולה היא מעלמא דדכורא בחי' יסוד וכמ"ש אם יגאלך טוב וכתי' אמרו לצדיק כי טוב שהוא בחי' התגלות אא"ס, וסמיכות גאולה לתפילה הוא חיבור בחי' זו בבחי' תפילה שהוא בחי' מל', וזהו היחוד עליון.

ולהבין זה י"ל מ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, וארז"ל בכל יום יהי' בעיניך כחדשים, וי"ל איך יכול להיות בכל יום כחדשים, קהענין הוא כי יש שני בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, ממכ"ע הוא מה שאלקו' מאיר בבחי' התלבשות והתגלות בפנימי' בנבראים ולכן יש בבחי' זו בחי' התחלקות המדריגות, כמו עד"מ הנשמה שמתלבשת בגוף מתחלקת לכמה בחי', שכל במוח ומדות בלב הילוך ברגל, והיינו מפני שהנשמה מתלבשת בפנימי' בהגוף לכן יש לכל בחי' כלי לפי ערכו, כמו"כ ארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקדב"ה ממלא את כל העולם בבחי' התלבשות, ולכן יש חילוקי מדריגות כל עולם לפי ערכו כמו געה"ע שנמשך בו התגלות זיו השכינה בבחי' גילוי יותר מבחי' געה"ת. וכן בעלמין יש בחי' עלמין סתימין שמאיר שם אלקות בבחי' גילוי עד שהם בתכלית הביטול, ובחי' עלמין דאתגליין שאינו מאיר שם אלקות בבחי' גילוי כ"כ (וכמו שאנו רואים למטה שיש התחלקות בבחי' דצח"מ שבדומם מצומצם בו החיות יותר ובצומח מלובש בו חיות יותר שמלובש בו נפש הצומחת ובחי יש יותר חיות שיש בו נפש החיונית כו', וכך למעלה ד' עולמות אבי"ע נק' דצח"מ שבאצי' יש יותר גילוי אא"ס וזהו שנק' ממכ"ע שאא"ס מתלבש בכל עולם לפי ערכו), אבל בחי' סוכ"ע הוא בחי' אא"ס שאינו יכול להיות בבחי' התלבשות בפנימיות בגילוי כ"א בבחי' העלם ומקיף, ולכן הוא סוכ"ע בשוה בלי שום חילוק המדריגות, מעלה ומטה ואצי' ועשי' שוים לפניו ממש, וכמ"ש והקדוש בשמים ובארץ שהוא קדוש ומובדל מבחי' שמים כמו מבחי' ארץ, ואין שום התחלקות מעלה ומטה כלל, וכמ"ש ומתחת זרועות עולם שמבחי' סוכ"ע יכול להיות הגילוי אפי' מתחת זרועות עולם.

והנה ע"י המצות ממשיכים גילוי אא"ס מבחי' סוכ"ע, וכמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו, שע"י המצות ממשיכים מבחי' קדש העליון, וזהו מ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, אנכי מי שאנכי עצמותו ומהותו ממש מצוך לשון צותא וחיבור בבחי' פנימי' וזהו מצוך היום, היינו שהמשכה זו א"א להמשיך כ"א היום דוקא בעוה"ז היום לעשותם שהוא עולם המעשה ע"י מעשה המצות, ולכן בכל יום יהי' בעיניך כחדשים כי כשמתבונן שע"י המצות נמשך גילוי מבחי' סובב בפנימי' ושזה א"א כ"א היום דוקא בעוה"ז א"כ יהי' בעיניו כחדשים. וזשארז"ל יפה שעה אחת בתומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי חיי העוה"ב עם היות שיושבין ונהנין מזיו השכינה ומוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי, עכ"ז הוא רק בחי' זיו והארה בחי' ממכ"ע וגם זה בחי' זיו והארה מבחי' ממכ"ע, ולכן אין שם בחי' תשובה כי להיות שם הגילוי בבחי' פנימי' לכן צ"ל כסדר המדריגות, כף הקלע וגיהנם וגעה"ת וגעה"ע וא"א להשתנות שם כמו שא"א להשתנות מבחי' ראש רגל ורגל ראש כמ"ש בלק"ת בד"ה צו את בנ"י, אבל בעוה"ז שמאיר בחי' סוכ"ע ע"י מעשה המצות שייך בחי' תשובה לשנות את עצמו.

וזהו מ"ש בחסד ואמת יכופר עון, חסד ואמת הם תו"מ חסד הוא בחי' מצות בחי' גמ"ח ואמת הוא בחי' תורה אין אמת אלא תורה, וע"י נמשך גילוי קאאא"ס סוכ"ע ששם אם צדקת כו' ולכן יכופר עוון כו'. אך לכאורה י"ל כי עם אמת שע"י תו"מ נמשך גילוי סוכ"ע אשר מחמת זה הגילוי שייך תשובה אך הרי המצות הם רצון העליון דסוכ"ע וכך הוא הרצון בתו"מ שנתלבש הרצון שזה ירצה וזה לא ירצה שזהו היפוך מבחי' אם צדקת כו', והעון הוא נגד רצונו ית' וא"כ איך עי"ז שנמשך ע"י המצות סוכ"ע יכופר עון. אך הענין הוא כי הנה כתי' תען לשוני אמרתיך כי כל מצותיך צדק, פי' שכל המצות הם מבחי' צדקה, והענין כי הנה הרצון למעלה אינו כמו למטה באדם שהרצון הוא להשלים איזה חסרון אבל למעלה הרי אנת שלימותא דכלא וכלום חסר, וזה שיהי' לו רצון בתו"מ הנה רצון אותיו' צנור פי' שהוא המשכה מבחי' אם צדקת כו' שיהי' בחי' רצון זה, וגם צינור הוא צמצום שנתצמצם שיהי' הרצון בתו"מ דוקא, וזהו כי כל מצותיך צדק שזהו צדקה מאתו ית' שיחפוץ בזה, והנה אעפי"כ מלובש בבחי' רצון זה פנימי' אא"ס ממש, ובזה יובן איך שיכול להיות ג"כ ע"י הרצון של תו"מ נושא עון כו' ע"י תשובה כי מצות תשובה היא מצוה כללית שמגיע בבחי' מקור הרצון, דהיינו שהרצון של תו"מ נמשך באמת מבחי' אם צדקת כו' ומשם נמשך להיות נושא עון, אך מ"ש בחסד ואמת יכופר עון שמשמע שע"י תו"מ דוקא נתכפר היינו לפי שמבחי' אם צדקת כו' רק שנתצמצם בבחי' רצון זה של תו"מ ותשובה מגיע בבחי' מקור הרצון דהיינו בבחי' אם צדקת כו', ומשם יכול להיות נמשך לכולם בשוה, אבל כשההמשכה הוא ע"י צינור של תו"מ אזי נמשך ההמשכה בסט' דקדושה דוקא.

והנה כשיתבונן בכל זה איך שזה הכח הוא דוקא בעוה"ז עי"ז יהי' בעיניו כחדשים ממש, ועוד י"ל כי להיות המשכה מסוכ"ע לכן ההמשכה שממשיך בכל יום ע"י מעשה המצות הוא המשכת אור חדש שאין המשכה שממשיך היום שוה לשל אתמול, כי הנה כתי' אין כל חדש תחת השמש, ופי' תחת השמש היינו אפי' בבחי' שמש ומגן הוי' אלקי', והיינו אפי' מבחי' שם הוי' שנק' שמש אין כל חדש המשכת אור חדש כ"א לחדש את הישנות, אבל לעילא מן שמשא דהיינו מבחי' אור הגנוז שהוא בחי' אור שבעת הימים שהוא למעלה מבחי' שם הוי' שהוא בחי' חכ' דהיינו בחי' פנימי' יסוד אבא שהוא פנימי' ע"י משם דוקא נמשך המשכה חדשה, והוא בחי' אור המאיר בשם הוי', וכשארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' מביט בו מסוף העולם ועד סופו עמדו וגנזו, וירא אלקי' את האור כי טוב כי טוב לגנוז, וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת כו', משם נמשך המשכה חדשה לגמרי דהיינו הולדת נשמות חדשות. ובזה יובן מה שבשבת הוא היחוד להוליד נשמות חדשות, כי בשבת מאיר ג"כ אור חדש, ולכן אומרים בשבת טוב להודות לפי שמתגלה בחי' רב טובך, וזהו אור חדש, ובכל השבוע המשכה זו ע"י המצות, כי אשר צפנת ליראיך ס"ת תר"ך שהם תר"ך מצות, ונמשך ע"י בחי' רב טובך, וכן בתורה נגנז האור וכמ"ש היכן גנזו בתורה.

קבוהנה בזה יובן הקושיא שבגמ', כתי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וכתי' ואספת דגנך כו' ומשני ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ערש"מ, והקשה בתוס' שהרי ואספת דגנך כתי' בפ' והי' אם שמוע ואיך הוא אין ערש"מ, ותי' הה"מ ז"ל נ"ע דלכך נק' פ' שני' אין עושין רצונו של מקום לפי שלא נאמר בה בכל מאדך, וגם זה עדיין אינו מובן וכי מפני שלא נאמר בה בכל מאדך יהי' נק' אין עושין רצונו של מקום שהרי נא' בכל לבבכם ובכל נפשכם. והנה להבין זה י"ל מקודם פי' מקום, דהנה כתי' הנה מקום אתי, דהנה מקום הוא כולל ו"ק מעלה ומטה מזרח מערב צפון ודרום, והנה כמו שיש למטה ו"ק כמו"כ למעלה יש ג"כ בחי' מקום שהוא שרש של המקום בחי' ו"ק מעלה ומטה, ופי' מעלה היינו מה שלמעלה מהשגה נק' מעלה ומה שבא בהשגה נק' מטה, וכמו געה"ע וגעה"ת שלכך נק' געה"ע לפי שהוא למעלה מהשגה לנשמות שבגעה"ת, וכן צפון ודרום הוא בחי' חו"ג ושרש המקום הוא בחי' ו' מדות עליונות לך ה' הגדולה כו', והנה כ"ז הוא בחי' ממכ"ע שנעשה מקור לעולמות שנק' מקום והיינו שמאיר בבחי' התלבשות אבל אא"ס הסוכ"ע הוא למעלה מגדר מקום לפי שמאיר בבחי' העלם ומקיף אין שייך מעלה ומטה כלל וכמ"ש והקדוש במשים וארץ בשוה, והנה פי' עושין רצונו של מקום היינו שממשיכים מבחי' רצון שהוא בחי' סוכ"ע בבחי' מקום שהוא בחי' ממכ"ע שיאיר בבחי' פנימי' ממש אור הסוכ"ע ויהי' גם המקום בבחי' ביטול כשיאיר במקום מבחי' למעלה מהמקום, וכמו מקום הארון אינו מהמדה אף שהי' אמתיים וחצי אעפי"כ לא הי' תופס מקום כלל לפי שהי' מאיר מבחי' שלמעלה מהמקום במקום, ועד"ז הוא פי' ערש"מ, והמשכה זו היא ע"י אהבה דבכל מאדך כי בחי' מאדך הוא בלי גבול דהיינו בלי שום מונע ומעכב כלל, והוא לפי שמגיע בפנימי' ותוכיות הלב ממש דהיינו שבחי' מקיף הנפש שהוא בחי' יחידה שבנפש מתגלה בבחי' פנימי' לכן עי"ז גורם למעלה ג"כ שיומשך בחי' סוכ"ע שהוא בחי' מקיף בבחי' ממכ"ע בפנימי', וזהו ערש"מ וזהו שפ' ראשונה לפי שנא' בה בכל מאדך נק' ערש"מ.

וזהו ג"כ מ"ש בזהר פ' בשלח ע"פ ממעמקים קראתיך הוי' ומי אמר דוד הכי והא כתי' בכל לבי דרשתיך ודא קרא סגי מאי בעי ממעמקי', אלא הכי תאנא כל ב"נ דבעא בעותי' קמי מלכא בעי לכוונא דעתא ורעותא מעיקרא דכל עיקרין לאמשכא ברכאן מעומקא דבירא בגין דינגיד ממבועא דכלא, א"כ מבואר שכדי להמשיך מעומקא דבירא ומבועא דכלא שזהו בחי' סוכ"ע לא די בבחי' בכל לבי דרשתיך שהיא אהבה דבכל לבבך כ"א בבחי' ממעמקי' קראתיך שזהו אהבה דבכל מאדך, ולכן נק' זה ערש"מ, אבל פ' שני' שלא נא' בה בכל מאדך נק' אין ערש"מ, והגם שבודאי ע"י מעשה המצות ממשיך המשכת סוכ"ע שהרי נאמר אם שמוע תשמעו אל מצותי, וע"י המצות נמשך סוכ"ע, אך הענין הוא שאין ההמשכה בבחי' פנימי' כ"א בבחי' מקיף לבד, ומה שנמשך המשכה בפנימי' ע"י מעשה המצות אינה מעצמיות סובב כ"א רק הארה מבחי' סובב קגמאיר בממכ"ע, ולכן נק' זה אין ערש"מ. וזהו בזמן שישראל ערש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים, פי' מלאכתן הוא מלאכת הבירורים, ובהיות ערש"מ שהיא המשכת סוכ"ע בממכ"ע בפנימי' אזי א"צ למלאכת הבירורים, אלא ממילא הם נכללים כנר בפני האבוקה, וכמו בשבת שכל בירור של הל"ט מלאכות אסור, והיינו לפי שבשבת מאיר מוחין דאבא ע"כ א"צ לבחי' בירורים אלא ממילא הם נכללים כו', וכך כשישראל ערש"מ שהיא המשכת סוכ"ע בבחי' מקום אזי ועמדו זרים ורעו צאנכם, לפי שא"צ לבחי' בירורים, אבל בזמן שאין ערש"מ אזי כתי' ואספת דגנך שצריך לברר בירורים.

ובזה יובן ג"כ ההפרש מה שבפ' ראשונה נאמר תחלה ת"ת ושננתם ודברת בם ואח"כ מצות וקשרתם כו' כי הוקשה כל התורה לתפילין, ובפ' שני' נא' תחלה וקשרתם ואח"כ ולמדתם כו', והיינו כי בפ' ראשונה ההמשכה היא מלמעלמ"ט ולכן הוא כסדר שראשית גילוי אא"ס הוא בחכ' ואורייתא מח"ע נפקת ולכן תחלה בחי' תורה ואח"כ מצות כסדר המדריגות, מח' רעו"ד דיבור תורה מעשה המצות, ובפ' שני' היא מלמטלמ"ע שהרי נא' השמרו לכם פן יפתה לבבכם א"כ צריך לבחי' תשובה לכן הוא מלמטלמ"ע שמתחלה מתקן עולם העשי' ע"י מעשה ואח"כ עולם היצי' ע"י דיבור התורה שהיא ביצי' כי שית ספירין מקננין ביצירה לפי שהוא הלכה פסוקה כשר ופסול טמא וטהור, וע"י עיון התורה קושיות ופירוקים שהוא בחי' תלמוד מברר ומתקן עולם הבריאה, ולכן נא' תחלה וקשרתם מעשה המצות ואח"כ ולמדתם כו' בחי' תורה, וזהו הב' בחי' הילוך הנ"ל בבחי' אחרי הוי' ובבחי' הפנים.

והנה להבין ההפרש שביניהם שבין מלמעלמ"ט ובין מלמטלמ"ע יובן ע"ד שבמ"ת כתי' וירד ה' על הר סיני הרי שהי' גילוי אלקות מלמעלה למטה בעולם, הגם שהעולם לא נשתנה כלל ממהותו ובלי שום הכנה, וזהו מלמעלמ"ט, והיינו לפי שמצד המשפיע אין נ"מ ויכול להיות נמשך גם למטה אף שהעולם גשמי וחומרי, ומלמטלמ"ע הוא ע"ד חנוך ואלי' שעלו בסערה השמים, והיינו לפי שנזדכך גופם כ"כ עד שעלו השמימה, נמצא שזה ע"י הכנת המקבל, וזהו מלמטלמ"ע. אך לכאורה זהו עלי' וכאן נת' שזהו המשכה, אך באמת הכונה שזהו המשכה מלמעלמ"ט אך שזהו ע"י הזדככות המקבל ולכן נק' זה מלמטלמ"ע, וזהו ע"ד מ"ש הליכות עולם לו, היינו שמתחלה צריך להיות הליכות עולם דהיינו ההילוך מהעולם שלא לימשך אחר גשמיות העולם, ועי"ז נעשה הליכות עולם לו שגם העולם מתעלה לו דהיינו שנזדכך העולם ועי"ז נתעלה העולם.

וב' בחי' אלו מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע זהו קרוב לענין ושמתי כדכד שמשותיך שא' הקדב"ה להוי כדין וכדין, יוסף א' שהם כי יוסף הצדיק הוא בחי' המשכה והשפעה מלמעלמ"ט, כי יוסף הוא מלשון תוס' אור הבא מלמעלה קדובנימין הצדיק הוא העלאה ממטה למעלה, והיינו שהתעלות כל הנבראים ליכלל תחת כנפי השכינה הוא ע"י נשמת בנימין, בן ימין בנו של אברהם איש החסד ימין מקרבת, וע"כ שניהם קרוים צדיקים כי צדיק הוא בחי' התקשרות משפיע למקבל, אלא שיוסף הוא צ"ע שמקשר המשפיע למקבל וממשיך השפע מלמעלמ"ט ובנימין הוא צ"ת שמקשר המקבל להמשפיע ומעליהו ממטה למעלה, ועליהם נא' צדיקים יירשו ארץ תרין צדיקים, והיינו דקא מיפלגי חד אמר שהם שהוא מדריגתו של יוסף הצדיק דהיינו שיהי' גילוי אלקות מלמעלמ"ט והגם שלא ישתנה העולם ממדריגתו כ"כ לפי"ע הגילוי אור אעפי"כ יהי' בהם הגילוי הגדול והעצום, והיינו דכתי' לע"ל ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר, וח"א ישפה בחי' בנימין הצדיק דהיינו שיתעלו העולמות ויזדככו זיכוך ועילוי רב עד שיהי' בחי' כלי הראוי לקבל גילוי העצום הזה, וכמשל הנכנס לבית המלך פנימה להיכל מלכותו, והוא כעין שהי' משה בהר שנאמר ומשה עלה כו' שאז לחם לא אכל כו' ואפי' מן שנק' לחם אבירים שמה"ש ניזונים בו לא אכל, משא"כ כשהי' למטה אכל, והגם שמעלתו ואכילתו גבוה מאד, שהרי גם שהי' למטה ואכל הי' הגוף טהור ומזוכך כ"כ עד שתמיד הי' מוכן לנבואה עצומה וגילוי אורהוי' מבחי' אצי' בלי שום הכנה כו', עכ"ז כשעלה בהר לא אכל, ועד"ז הוא ענין אלי' שעלה בסערה השמים, וכך הוא ענין עליות העולמות שיתעלו ויזדככו הכלים והגוף וכמ"ש בע"ח דעשי' נכלל ביצי' ויצי' בבריא' כו' ועד"ז יש עליות עד אין קץ, ואמר הקדב"ה להוי כדין וכדין שיתקיימו ב' הבחי' ושיהי' ב' המדריגות מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע. וזהו מ"ש והתהלכתי בתוככם שיהי' גילוי אא"ס מלמעלמ"ט מה שא"א להיות נמשך ע"י אתדל"ת כלל כ"א אתדל"ע שלא ע"י אתדל"ת, וגם מלמטלמ"ע דהיינו שלע"ל יזדככו העולמות ויהי' בחי' כלי הראוי לקבל גילוי זה, ועד"מ שני בני אדם או מלך עם עם שהמלך עומד בהר גבוה והב' בבקעה מקום מדרון ושפל שיש ב' אופנים בקירובם או שיעלה התחתון או שירד העליון, ולע"ל יהי' ב' הבחי' ביחד שיהי' ההילוך מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, שהעם יתעלה אל המלך וכמ"ש עם זו יצרתי לי, עם קדוש אתה, שבחי' העם בחי' עוממות יתעלו לבחי' קדוש כו'.

ואולך אתכם קוממיות ארז"ל מאה אמות, והענין הוא כי יש ע"ס שלש אמות ושבע כפולות וכ"א כלול מעשר הוא מאה, וזהו ענין חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום דהיינו להמשיך כל הע"ס איך שהם כלולים, אך ע"י מאה ברכות שאנו ממשיכים הוא רק בבחי' העלם ומקיף אבל ההבטחה שיהי' קוממיות שיומשך בבחי' גילוי בבחי' פנימי' ממש כל המאה הנ"ל, והענין הוא כי הנה כל הגילוים הם רק מז"ת כידוע שהכל הוא בחי' שבע, שבע היכלות דבריאה, והגם שהיכל הז' שנק' היכל קדק"ד כולל גם ג"ר אך מ"מ הם מאירים רק בבחי' העלם ומקיף אבל לע"ל יהי' גילוי כל הע"ס איך שהם כלולים ממאה, וזהו מאה אמה.

קהאך לכאורה י"ל שהרי איתא בלק"ת מהאריז"ל ע"פ הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד וארז"ל מאד אותיות אדם שמשיח יתעלה ויהי' כמו אדה"ר קודם החטא וא"כ זהו גבוה מבחי' מאה אמה שזה הי' אחר החטא, וכשארז"ל מתחלה אדה"ר הי' קומתו מהארץ לרקיע, ואח"כ מיעטו והעמידו על מאה אמה, ונמצא שמאה אמה הוא כמו אדה"ר לאחר החטא, ולפי מ"ש האריז"ל יתעלו נש"י למדריגת אדה"ר קודם החטא. והענין הוא כי הנה אי' בגמרא ב"ב דנ"ח ע"א ר' בנאה הוה מציין מערתא כי מטא למערתא דאדה"ר יצתה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל כו', דמות דיוקני הוא יעקב כי שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר, והיינו אף שיעקב הוא בחיר שבאבות וכמ"ש יעקב אשר פדה את אברהם, וכן כתי' וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק כו' אברהם כו', ויעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה והוליד י"ב שבטים שהוא בחי' מרכבה דבריאה אעפי"כ הוא רק דמות דיוקני לגבי אדה"ר כו' כי אדה"ר הי' יציר כפיו של הקדב"ה והוא בחי' כתר ויעקב הוא בחי' ת"ת שעולה עד הכתר ולכך נק' דמות דיוקני, וא"כ כשיהי' נש"י לע"ל כמו אדה"ר אף לאחר החטא דהיינו מאה אמה יהי' ג"כ מעלה עליונה מאד ולמעלה אפי' מבחי' יעקב, אך מ"ש וגבה מאד שהוא כמו אדה"ר קודם החטא זהו קאי על משיח לבד שהוא יהי' כמו אדה"ר קודם החטא שהוא למעלה מבחי' מאה אמה, כי מאה הוא בחי' ע"ס שהם בגדר חשבון אבל אנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בגדר חשבון ע"ס כלל, וזהו מאד בלי גבול כלל, והוא משפיע בחי' זו בנש"י שהוא ילמוד תורה לישראל. נמצא שמ"ש ואולך אתכם קוממיות שהוא בחי' מאה אמה זהו מצד הכח של נש"י לבד שמצ"ע יתעלו כמו אדה"ר לאחר החטא שיאיר בהם בבחי' גילוי פנימי' בחי' מאה הנ"ל, אבל משיח משפיע בהם בחי' שלמעלה ממאה דהיינו מבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן שהוא כמו אדה"ר קודם החטא, וזהו עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש דהיינו שיתעלו בבחי' קדש העליון כו' וד"ל.

נוסח אחר

בס"ד תורת אדמו"ר בליובאוויטש אשר כפי הנראה נאמרה בעחגה"ש תרט"ו