בהעלותך
קלבקלב
בהעלותך את הנרות. ע"ד כי נר מצוה [ותורה אור] , המצוה היא כנר שבו שורה אור. כך [בהמצוה] הפנימיות הוא אהבה ויראה. וזהו בהעלותך, את עצמך, את הנרות, פי' עם המצות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ע"ד וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי וגו'. פי' ע"י כל המצות תחשוב אנכי ולא יהיה לך, פי' [נ"א: שהם] אהבה ויראה. (של אנכי) [דאנכי] הוא אהבה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מכל צרות. ולא יהיה לך אלהים אחרים, [יראה], פי' שלא תלך אחר תאוות, שהוא אל אחר, על פני, פי' על פנימיות, שהפנימיות הוא הקב"ה וראוי [ליבוש מפניו] . וזהו אל מול פני המנורה, הפנימיות, יאירו שבעת הנרות, [היינו] שבעת ימי הבנין [נ"א: שבע מדות, ימי הבנין] , אהבה ויראה ותפארת וכו'.
קלגקלג
איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו'. פי' איש איש, אדם שכבר בא פעם אחד לעולם ועכשיו בא פעם ב', כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם, ר"ל שהוא [רשע ו-] רחוק מדרך הישר, והכל בא [לו] מכח לכם, פי' שהולך בדרך הישר בעיניו אחר תאוות לבו והנאות הגשמיות לבד, ואינו (זוכה) [זוכר] כלל מעבודתו ית' רק כוונתו לכם, ר"ל להנאת עצמו, ואינו עושה ימי החול שלו כמו יום טוב שדרשו רז"ל חציו לה' וחציו לכם, כי אם למלאות כרסו. או יש אדם שעושה איזה מצוה [מקיום התורה] ג"כ שלא לשמה [נ"א: ואינו עושה לשמה] רק מיראת עונש, או שיחיו בניו, וז"ש או לדורותיכם, שכוונתו שיצאו ממנו דורות. והגם שאמרו רז"ל הנותן סלע לצדקה על מנת שיחיו בניו הרי זה צדיק גמור, זהו אם עושה הצדקה בכל עת בהתמדה, וכמו שפירש רש"י ז"ל שם אם הוא רגיל בכך הוא צדיק גמור, לאפוקי מי שהולך שובב ולפעמים עושה איזה מצוה או לומד תורה, וגם זה הוא כדי שיחיו בניו, [בודאי] אדם כזה צריך תשובה גמורה וחרטה. וז"ש ועשה פס"ח, פי' מה תקנתו, ועשה פ"ה ס"ח, יעשה תשובה גמורה ויתפלל ויתחנן על חטאיו ונפשו, בחודש השני, פי' זה האדם שנתחדש ובא לעולם בפעם ב'.
קלדקלד
עשה לך שתי חצוצרות כסף. פי' ב' חצי צורות, ע"ד על דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. כי האדם הוא רק ד' מ', דיבו"ר מלכו"ת שורה בו, וכשמתדבק בהקב"ה שהוא אלופו של עולם נעשה אד"ם. והקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות כדי שיהיה אחדות עם האדם, שלא [היה] יכול לסבול את בהירתו. והאדם צריך לפרוש את עצמו מכל הגשמיות [כל כך] עד שיעלה דרך כל העולמות ויהיה אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל ממציאות, ואז יקרא אדם.
וזהו על דמות הכס"א, שהוא ית' מכוסה שם, ע"ד וענן ואש מתלקחת. וענן, פי' [כי] מקודם חשכות שורה באדם שאינו יכול להתפלל בהתלהבות, ואח"כ ואש מתלקחת, שבא להתלהבות. וזהו דמות הכסא, שהוא ית' מכוסה. כמו מרא"ה אדם, [ר"ל] קי כמו שנתעורר בו כך נתעורר [למעלה] אצלו ית'. אם נתעורר בצדיק אהבה נתעורר למעלה אהבה, וכן כל המדות. וזהו כשמביא את עצמו בהזדככות גדול למעלה מכל העולמות ויהיה אחדות עמו ית', כמו שהוא ית' אינו חושב רק [להטיב] (את) [על] האדם, שכל מה שחושב אינו אלא בשביל האדם. ע"ד כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני. ( הגה"ה קיא כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל שיקבלו את התורה.) וכל העולמות וכל המלאכים [נ"א: וכל העולמות העליונים וכל המדות] הם ברשותו והוא בהם כמלך בגדוד, וכמ"ש דוד המלך ע"ה וחסידיך ירננו, ואיתא בזוהר לויך ירננו הוה ליה למיכתב, אך כמו שהוא [נ"א: שהצדיק] רוצה כך רוצה הקב"ה. ואפילו זיווג האבות [נ"א: ביאות האמורות באבות] היא תורה שלימה, [דהא כתובים בתורה] . ואילו נחסר ויבוא גם אל רחל [וגו', או] ויאהב יעקב את רחל, היה הספר תורה פסולה, שהכניסו הקב"ה בהם [נ"א: כי עשו הכל בדביקות הש"י] , והיה להקב"ה תענוג בהם, [ונעשה מזה תורה] , ואורייתא וקב"ה חד. ואף על פי שהוא גשמיות גדולה נתענג הקב"ה בהם.
וזהו שתי חצוצרות כסף. שהאדם הוא חצי צורה שהוא רק ד"ם, ואל"ף לבד כביכול ג"כ אינו צורה שלימה [נ"א: והקב"ה נקרא אלופו של עולם] . אמנם כשיתדבקו יחד נעשה צורה שלימה. כס"ף לשון תאוה, שתהא אתה [נ"א: תמיד] מתאוה להקב"ה, והקב"ה יאהב אותך. על דרך משלקיב האב שאוהב את הבן והבן אוהב את האב שהם גוף אחד שיש להם געגועים זה על זה, וכל אחד בעצמו אינו בשלימות ואינו רק חצי צורה, ושניהם ביחד הוי צורה שלימה, והנמשל מובן.
קלהקלה
ויתנבאו במחנה. מה היה נבואתם, משה מת יהושע מכניס לארץ. וקשה מנלן. ויש לומר כי הוה ליה ליכתוב ותקרא שמו משה כי ממים משיתהו, ולא ליכתוב כי מ"ן ה"מים, ויתירה נ' של מ"ן וה' של המים. אך לא רצתה לומר כך, כי ר"ת ממי"ם הוא מש"ה מ"ת י"הושע מ"כניס. וזהו ויתנבאו במחנה, ר"ל כשנמחוק נ"ה. דהיינו הנ' פשוטה של מ"ן וה' של ה"מים, ממילא ישאר ממי"ם, והוא ר"ת משה מת יהושע מכניס. (זה המאמר אינו ממורינו זלה"ה) .
קלוקלו
והאיש משה עניו מאוד מכל האדם [אשר על פני האדמה] . פי' כי ב' מדריגות יש בענוה. א' שמחשבתו [תמיד] כולה למעלה, אפילו בדברים תחתונים, ומובדל מן החומר לגמרי. [מדריגה ה-] ב' אינו מובדל מן החומר כל כך. וזהו משה משה לא פסיק טעמא [בגוויה] , יעקב יעקב פסיק טעמא. כי אית משה לעילא ומשה לתתא, יעקב לעילא יעקב לתתא. לפיכך במשה לא פסיק טעמא כי כולו אחד, הן למעלה הן למטה היה אחד, שכולו היה למעלה, והיה מובדל מן החומר אפילו בדברים תחתונים ופשיטא בדברים העליונים. ואף על פי כן היה מחזיק את עצמו במדת ענוה אפילו בדברים עליונים. מכל האדם אשר על פני האדמה, האדם הוא המחשבה, אשר כולה על פני האדמה, ר"ל אפילו מן אותו אדם שכולו למטה, היה משה חושב את עצמו [יותר] שפל ממנו.
קלזקלז
ואביה ירק ירק וגו' הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום. וקשה למה לא נכתב בתורה מה שהשיב הקב"ה למשה ק"ו לשכינה י"ד יום, מה השיב לו מדרך הראיות. ותירץ כי בי"ג מדות התורה נדרשת, והא' הוא קל וחומר, והוא כנגד המדה א"ל. ומשה אמר א"ל נא רפא וגו', לכך השיב הקב"ה וגו'.
הערות
עמוד קלד
- קי. באוה"א: דמות כמראה אדם. וכן במדל"י, אלא ששם חסר כ' הדמיון . וכאן מפרש כ' הדמיון .
- קיא. ההגה"ה ג"כ באוה"א, ואינה במדל"י .
- קיב. המשל אינו במקבילות . ----- הערות וציונים ----- הובא בתהלים-יהל אור לאדמו"ר הצ"צ לתהלים צח, ו (ע' שנז ואילך) בתוספת הגהות והרחבת הביאור. ענין חצוצרות – חצי צורות הובא ג"כ בשם הרה"מ בדמ"א פ' בהעלתך ד"ה וכי תבוא. בעבודת ישראל פ' בהעלתך ד"ה עשה לך. באורח לחיים פ' תשא באמצע ד"ה כי תשא (וכן שם פ' בחוקותי רד"ה א"י אם, פ' בהעלתך ד"ה וכי, פ' מטות שלהי ד"ה וידבר, ופ' עקב ד"ה ועתה). האדם הוא רק ד' מ' כו' – ראה סי' שעד. ועד"ז הוא בשם הרה"מ בס' בן פורת יוסף, בדרוש לשה"ג תקכ"ה (הובא בהערות לכש"ט סי' רצב-ב): שמעתי בשם החסיד מ' דוב בער טורצינר ביאור פסוק הגיד לך אדם מה טוב וגו' כי ח"ו נרגן מפריד אלוף ע"י שנסתלק א' דאהי' ונשאר מ"ד, ולהמשיך אלוף הוא טוב כשיהיה בחי' מ"ה גי' אדם, כמשה ונחנו מה וכו', ובזה יובן הגיד, דהיינו להמשיך לו בחי' אדם, לזה טוב שיהיה בבחי' מה שפל ועניו, ואז נמשך א' ונעשה מ"ה גי' אדם, ודפח"ח. ובדומה לזה בס' מאור עינים פ' יתרו ד"ה במס' שבת בענין הקזת דם (הובא לעיל בהערות לסי' ו). כמו מראה אדם כו' – ראה ס' אגרות קודש-אדמו"ר הצ"צ, סי' ד (ע' שכד, ושם סוף ע' שכה): שמעתי מאאזמו"ר ז"ל [אדה"ז] שכך היה הרה"מ נ"ע אומר ע"פ כמראה אדם עליו מלמעלה שכפי המדה שהאדם מראה מלמטה כך מראין לו מלמעלה. ראה לקמן סי' רסד ובהערות שם. ורג"כ סי' קמ ד"ה וכל זה. קסז; רמח ד"ה והנה נאמר; וסי' ש; ובהערות שם. ולהעיר מלקמן סי' ריב. וראה מש"כ בהערות לסי' קל מס' מאור עינים. אם נתעורר בצדיק כו' כל המדות – ראה סי' ש. כמו שהוא רוצה כך רוצה הקב"ה – ראה סי' ס סד"ה והנה נמשיל. סי' רנח ד"ה אבל.

